דוד רכש את "השכלתו היסודית" – תואר שני ודוקטורט – בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. הוא כתב עבודת דוקטורט בהנחייתו של פרופ' ירון צור, המומחה לתולדות יהודי ארצות האסלאם. עם סיום הדוקטורט הוא נסע לפריז להשתלמות בתר-דוקטורט  ב- Institut national des langues et civilisations orientales, ולאחר מכן המשיך לבית ספר קרייטמן ללימודי מחקר מתקדמים באוניברסיטת בן גוריון בנגב, והיה גם עמית בתר דוקטורט במסגרת קרן גולדה מאיר באוניברסיטה העברית.

עבודת הדוקטורט של דוד ראתה אור באביב האחרון בספר "אור במערב: התרבות העברית במרוקו, 1912–1956 " בהוצאת מרכז זלמן שזר. בספרו הוא בוחן את היחס לשפה העברית ולתרבות העברית בקהילה היהודית במרוקו בתקופה הקולוניאלית, תוך הצגת תהליכי היווצרותה וצמיחתה של רשת תרבות עברית במהלך ארבעה עשורים. הספר דן בהיסטוריה אינטלקטואלית, באידאולוגיות חינוכיות ותרבותיות, בהיסטוריה תרבותית, בפעילותם של סוכני תרבות וביצירתם התרבותית, וכן בדגמים תאורטיים להבנת התהליכים ההיסטוריים, ותורם לחקר ההיסטוריה התרבותית והאינטלקטואלית של העם היהודי במאה ה-20, ובכלל זה לחקר התרבות העברית, שהתמקד עד היום באירופה ובארץ ישראל.

מחקריו בשנים האחרונות מתמקדים בתקופת מלחמת העולם השנייה ובשואה בצפון אפריקה. הוא כתב מאמרים הדנים בתגובה הספרותית של היהודים בעקבות המלחמה. מחקרו מסתמך על יצירות ספרותיות-היסטוריות שנכתבו בשלהי מלחמת העולם השנייה במרוקו בערבית-יהודית ובעברית. היצירות מתארות את המלחמה באירופה, באסיה ובצפון אפריקה, וחלקן מתייחסות לשואת יהודי אירופה. בניתוח משווה הוא מציע שלושה דגמים – שיר הלל, קינה ואוטופיה – שניתן לזהות בהם גישות שונות למלחמה שקיבלו ביטוי בתבניות הספרותיות של היצירות, בנרטיבים, בתכנים וברעיונות שלהן. בנוסף, דוד מתעניין גם בילדוּת ובנעורים בקהילות היהודיות בצפון אפריקה ועל סמך מקורות שכתבו מבוגרים, ילדים ובני נוער הוא דן בסוגיות של ילדות ומציע דגמי ילדות ונערות שהתגבשו בארצות האסלאם מסוף המאה ה-19.

בימים אלו דוד עמל על פרויקט מחקרי חדש. הוא מנתח כמותית ואיכותית ספרים בעברית, בערבית-יהודית ובצרפתית שהודפסו במרוקו או יובאו אליה במחצית הראשונה של המאה העשרים, ומאפיין את הפועלים בשדה הספרותי במרוקו ובתוכם את הכותבים, המדפיסים, בעלי החנויות, הספריות ועוד. כמו כן, הוא בוחן אילו קשרים חברתיים, תרבותיים ואינטלקטואליים ניהלו גורמים אלה במרוקו עם גורמים מקבילים בקהילות היהודיות בצפון אפריקה, אירופה ואמריקה. מטרתו המרכזית היא להצביע על ההון התרבותי של הקבוצות השונות בקהילה היהודית במרוקו וכפועל יוצא לאפיין את מגוון הזהויות שהתעצבו ועיצבו את דמותה של הקהילה.

למידע נוסף על הספר "אור במערב" ולעיון בהקדמה לספר לחצו כאן.

עבודת הדוקטורט שלו וחלק גדול ממחקריו עוסקים בצד הספרותי של ההיסטוריה האינטלקטואלית, בדגש על ההשפעה של תורת הספרות היוונית באנגליה של המאה השש-עשרה. בשנים האחרונות מיכה עוסק בהתאמת הספרות הפגאנית, במיוחד הטרגדיה היוונית, בתקופת הרפורמציה. לאחרונה הוא עובד על האנטגוניזם בין הצליל לתחושה על פני הלשונות הרבות של הליריקה האירופית, תוך התמקדות בתגליות ארכיוניות חדשות ועיסוק בגבולות הבינתחומיים שבין עולמות מחשבה: מסורת קלאסית וחדשנות עממית, למידה וספרות, פגאנית ונוצרית, מילים ומוסיקה.

בימים אלו מיכה מתרכז בכמה פרויקטים. הוא משלים כתיבת ארבעה ספרים: מונוגרפיה על קבלת הפואטיקה של אריסטו באנגליה; ספר שהוא מחקר מיקרו-כלכלי (המבוסס על כתב יד בספרייה הבודליינית באוקספורד) של שוק הספרים באוקספורד ובלונדון בתקופת הרפורמציה; אנתולוגיה של טקסטים שעוסקים בביקורת ספרות הרפורמציה; וספר על המחלוקת על תרגום הגיית היוונית שפרצה בקיימברידג' לקראת אמצע המאה ה-16.

מיכה הוא העורך המשותף של שני אוספי מאמרים: Poetics before Modernity בהוצאת OUP ו- Classical Reformations בהוצאת Brepols. הוא גם המייסד והעורך הכללי (בשיתוף עם ולדימיר ברליאק) של Sources in Early Poetics, סדרת ספרים חדשה בהוצאת "בריל", שמוקדשת להוצאת מהדורות ותרגומים של טקסטים שנזנחו בתולדות הביקורת הספרותית. מטרתו בכל היוזמות האלה להרחיב את הקנון באמצעות חשיפת כל מה שעוד נוכל לחשוף ולדעת

מיכה שואף לעודד את הסטודנטים המוכשרים בפקולטה שלנו (מן החוג לאנגלית ומהמכון לספרויות) "לחפור" בארכיון העשיר של התרבות האינטלקטואלית באירופה המודרנית המוקדמת! למידע נוסף על מחקריו בקרו באתרו האישי.

יהונתן מתעניין בשירת ספרד בתור ספרות מסעירה בפני עצמה, בזיקות הגלויות והסמויות שלה לספרות העברית שמן המקרא ועד ימינו, בקשריה העמוקים והמרתקים לאחותה הגדולה – השירה הערבית הקלאסית, ובאופנים שבהם היא מבטאת את מפגש התרבויות המיוחד שהתחולל בספרד בין מוסלמים, נוצרים ויהודים. בשנה הבאה הוא ילמד את קורסי המבוא לשירה העברית בספרד וכן סמינרים על שירי הים והמסע של יהודה הלוי, על הדרכים לפרש בימינו שירה מימי הביניים, על החיבור התיאורטי שכתב (בערבית!) המשורר משה אבן עזרא על אודות השירה העברית ותולדותיה, וכן קורס השוואתי מיוחד על הזדקנותו של המשורר בשירת ימי הביניים ובשירה העברית המודרנית. 

סטודנטים וסטודנטיות לתואר שני בחטיבה החדשה ללימודי יהדות ספרד והמזרח מוזמנים לקורסים "שאלה של פרשנות: סוגיות באינטרפרטציה של שירת ספרד" ו"עיונים ודיונים בספר עיונים ודיונים: משה אבן עזרא המשורר והתאורטיקן" שיהונתן ילמד בשנת תשפ"ג. לפרטים נוספים על החטיבה החדשה לחצו כאן.

תבניות אלו חושפות את הדרכים שבהן שפות מקודדות מושגים כגון גרימה, תנועה במרחב, שינוי מצב, קניין, מושגים טמפורליים שונים ועוד. התיאוריות שפיתחה מלכה, השפיעו ושולבו במחקרים בבלשנות בניתוח תופעות של שפות רבות ומגוונות בעולם, בפסיכולוגיה של השפה ובפילוסופיה של השפה, ובמדעי המחשב, בתחום עבוד שפה טבעית. ספריה פורסמו בכמה הוצאות לאור ידועות כגון MIT Press, Oxford University Press, Cambridge University Press  ו- John Benjamins.

מלכה למדה לתואר ראשון ב- Brooklyn College שבאוניברסיטת העיר ניו יורק, ואת הדוקטורט כתבה בחוג לבלשנות ופילוסופיה ב-MIT.  לאחר בואה ארצה, הייתה חברת סגל בחוג לאנגלית באוניברסיטת בר אילן ובשנת 1999 נקלטה בחוג לאנגלית באוניברסיטה העברית ולאחר מכן עברה לחוג לבלשנות. היא לימדה גם בחוג למדעי הקוגניציה והמוח. במשך השנים הייתה עמיתה במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת סטנפורד, במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית ובסכוליון, ושימשה מרצה אורחת באוניברסיטת רטגרס וחוקרת אורחת באוניברסיטאות קונסטנץ, פומפאו פאברה בברצלונה והומבולדט אשר בברלין.  היא מהחברים המייסדים של האגודה הישראלית לבלשנות תיאורטית ואף כיהנה כנשיאת האגודה וגם כחברה מייסדת של המרכז לשפה, לוגיקה וקוגניציה, שאף עמדה בראשו.

במסגרת פרס הומבולדט למחקר, מלכה תשהה באוניברסיטת הומבולדט בברלין לצורך שיתוף פעולה מחקרי עם עמיתי מחקר בבלשנות.

את עבודת המאסטר ברק כתב במסגרת בית הספר למדעי המתמטיקה באוניברסיטת תל אביב בהנחיית פרופ' דוד לוין מבית הספר למדעי המתמטיקה ופרופ' ישראל פינקלשטיין מהמכון לארכיאולוגיה.
עבודת הדוקטורט שלו התמקדה במתמטיקה יישומית, בהדרכתו של פרופ' דוד לוין. את השתלמות הבתר דוקטורט הוא עשה בארצות הברית, במחלקה למתמטיקה באוניברסיטת דיוק וביוזמת המידע של רודס (Rhodes Information Initiative). בשנת 2020 ברק זכה במלגת דן דוד על תרומתו לחקר ההיסטוריה בשיטות חישוביות, ובמענק מיוחד מהחברה האמריקנית למתמטיקה - AMS Simons Travel Grant.

במהלך לימודיו לתואר השני התמקד ברק בעבודה מחקרית על אוריינות בתקופת המקרא. למעשה, חקר התחום בחר בו: חבר לספסל הלימודים לתואר הראשון במתמטיקה הצטרף לקבוצת מחקר של ארכיאולוגים ופיזיקאים שעסקה בחקר כתובות עתיקות באמצעים חישוביים והציע לו ולחברה נוספת להצטרף לפרויקט.

ההצעה להתמקד במחקר מתמטי שתהיה לו השלכה על ההבנת התפתחות הכתיבה בתקופת המקרא הייתה כל כך חריגה ומעניינת, וברק החליט שהוא חייב להתמקד בה.

לאחר כמה שנות מחקר והתעמקות בכתובות ובשיפור הקריאות שלהן, ברק ועמיתיו הצליחו לדייק שאלת מחקר העוסקת בבדיקה באמצעות כלים אמפיריים וחישוביים של מידת נפוצות ידע הקריאה והכתיבה במהלך תקופת בית ראשון. ממצאי המחקר מעידים באופן חד משמעי שידיעת קרוא וכתוב הייתה נפוצה בשדרת האדמיניסטרציה הצבאית וכפי הנראה גם בקרב הקצונה הזוטרה בממלכת יהודה בסוף המאה השישית.

בנוסף לחקר תקופת המקרא, ברק מתמקד בחקר סוגיות שונות שקשורות ליצירות אומנות של הציירים הגדולים. בשנים האחרונות גובר והולך השימוש בכלים אנליטיים ולא הרסניים לתיעוד יצירות ומוצגים מוזיאליים אחרים. המידע שנאסף בשיטות הצילום החדשניות הללו מאפשר לעשות אנליזה לחומרים המרכיבים את התמונה (פיגמנטים) וכן לחשוף שלבים מוקדמים יותר ביצירה (סקיצות, גירסאות מוקדמות, ציורים שנמחקו כדי להשתמש שוב בקנבאס). באמצעות מודלים מתמטיים ותכנון אלגוריתמים, ברק ושותפיו מנסים לשחזר את השכבות השונות בציורים וכן לבצע מיפוי של הפיגמנטים ללא הצורך בפגיעה פיזית ביצירות.

בימים אלו ברק עוסק הן במיפוי ההתפתחות של ידע הקריאה והכתיבה בתקופת בית ראשון ושני, הן בהקמת מעבדה לצילום היפר-ספקטרלי במדעי הרוח.
מחקרו בתחום חקר המקרא עוסק באספקטים ויזואליים (תמונות של כתבי יד) מתוך ניסיון להבין את האבולוציה שמתרחשת ב"סקריפט" וכן באספקטים טקסטואלים. הוא שואף לחלץ עדויות מדעיות להתפשטות ידע הקרוא וכתוב במרחב של ישראל הקדום באמצעות מודלים גיאומטריים, למידת מכונה ואנליזה סטטיסטית. במקביל, מטרת המעבדה לצילום היפר-ספקטרלי במדעי הרוח לייצר גישות לא הרסניות לניתוח דיו ופיגמנטים הן בציורים הן בכתובות עתיקות.

לאתר האישי של ברק לחצו כאן. 

אורן חוקר את הנוירוביולוגיה של האושר. הוא משתמש בשיטות של "למידת מכונה" (machine learning) לחקר מדעי המוח בבעלי חיים ובבני אדם. מחקרו מבוסס על תיאוריה ועל ניסויים ידידותיים במטרה להבין היבטים הקשורים לאישיות, ההתנהגות, ההיררכיה, התקשורת והלמידה החברתית בבני אדם ובחיות, כל זאת בתקווה להפוך את העולם למקום שמח יותר בעבור כל צורות החיים.

אורן וקבוצת החוקרים והסטודנטים במעבדתו מפתחים בעזרת כלים של בינה מלאכותית מתרגם אוניברסלי שייפרש את התנהגות החיות לשפה אנושית. איך יעבוד המתרגם החדש? האם ישנם סוגי התנהגות שמיוחדים רק לנו – בני האדם?

כל התשובות בהסכת כאן

בימים אלו הוא כותב ספר על ההיסטוריה, התאוריה והחומריות בשלוש היצירות הטיבטיות הגדולות והחשובות של המדינה הטיבטית המרכזית: היכל הקבר המוזהב של הדלאי לאמה החמישי, הארמון המלכותי בלהסה (Lhasa) וחג ההנצחה של הדלאי לאמה. הספר מתמקד בחקר הממלכה הבודהיסטית, בהיסטוריה הפוליטית והאינטלקטואלית בראשית אסיה המודרנית, וביחסי דת ומדינה.

מטרות המחקר של איאן להרחיב ולהעמיק את חקר הבודהיזם בתקופת ראשית המדינה הטיבטית המודרנית, בדגש על ספרות ועל טקסים. הוא חוקר גם נושאים נוספים שמתכתבים עם תחומי מחקרו המרכזיים, דוגמת ההיבטים הספרותיים והחברתיים של הנאום וההטפה בבודהיזם הטיבטי.

קרן קינטסה היא ארגון ללא מטרות רווח שנוסד בשנת 2001 במטרה לתמוך בכל מסורות הלימוד והתרגול הבודהיסטי. הקרן תומכת בפרויקטים לשימור ולתרגום טקסטים ובמכללות נזירות מסורתיות באסיה, מפעילה תוכנית מלגות ופרסים עולמית, ומקדמת פיתוח אקדמי של לימודים בודהיסטים באוניברסיטאות גדולות.

עם קליטתו בחוג לספרות עברית זכה גדעון במלגת עזריאלי לחוקרים צעירים. תקציב המחקר הנדיב הנלווה למלגה ישמש אותו לעריכת פרויקט נרחב המשלב שיטות מסורתיות של חקר הספרות ובייחוד שימוש במקורות ביו-ביבליוגרפיים (הן על חיי היוצרים והן על פרסומיהם) עם כלים של מדעי הרוח הדיגיטליים שהוא רכש בסטנפורד.
הפרויקט מבקש לחשוף את "הקאנון שמעבר לקאנון": מאות יצירות מאת מיטב המשוררים והמשוררות העברים במאה העשרים, שפורסמו פעם אחת ויחידה בעיתונים ובכתבי העת, לא כונסו מעולם בְּספר, וכך נשכחו. היצירות שצפויות להתגלות בפרויקט עשויות להתוות היסטוריוגרפיה אחרת – לאו דווקא חלופית, אך בהכרח מורכבת יותר – של השירה העברית במאה העשרים, ושל התרבות הארץ-ישראלית והישראלית.

בקרוב יראה אור הכרך השני (מתוך שלושה) בסדרת רשימות העיתונות של לאה גולדברג בעריכתם של גדעון ופרופ' חמוטל בר-יוסף.
בקובץ החדש – 'יומן ספרותי' כרך ב – עשרות מאמרים פרי עטה שפורסמו פעם אחת ויחידה לפני שבעים ושמונים שנה, וכעת מוצגים מחדש לקהל הקוראים והקוראות.

הספר קנה מקום קסום בליבו של דניאל הן בגלל השולח הן משום שמשפחת אימו, הסופרת רונית מטלון עליה השלום, גם היא היגרה לישראל ממצרים. באמצעות הספר הוא פילס נתיב בשפה הערבית, תוך עלעול תכוף בעותק יד-שנייה מהוה של מילון איילון שנער. מצאה חן בעיניו הפסיעה האיטית בנבכי המשפט הערבי המשתרג, והנאה מאתגרת זו הביאה אותו לירושלים ואל החוג לשפה וספרות ערבית בפקולטה שלנו.

החוג לערבית פתח את עולמו של דניאל לגיוונה של התרבות הקלאסית, כתביה הקנוניים ומסורות החשיבה וההבעה שכונסו בה. להבנתו, הספרות המודרנית במיטבה ממשיכה ומפתחת את מסורת ה-أدب (אַדַבּ) כשילוב בין הבדיון, כוח הסינתזה, ההמצאה והשנינות, והמוסר במובנו האנושי כדרך ארץ.

דניאל מתמקד בשירה הערבית המודרנית ויחסיה עם המסורת הקלאסית ושירת העולם. עבודת הדוקטורט שלו נכתבה במסגרת החוג לספרות השוואתית באוניברסיטת הרווארד ועסקה בעיצובה של שירת הפרוזה בסוריה תוך מגעים עם המודרניזם הערבי בבירות, עם עולם המחשבה הסוציאליסטי ועם תרגומים ממשוררים מערביים ומזרח אירופיים.

לאחר לימודיו בהרווארד, הוא זכה במלגת בתר דוקטורט מן ה-Mellon Foundation  והצטרף למשך שנתיים לסגל התוכניות הבין תחומיות ללימודי יהדות וללימודי המזרח התיכון בדארטמות' קולג' (Dartmouth College). שם הוא גם החל בעבודה על ספרו העתידי על השירה המודרנית בסוריה: Under a Low Ceiling: Syrian Poets and Vernacular Modernity. כמו כן, הוא לימד מגוון קורסים על התרבות הערבית-יהודית בעבר ובהווה, על הפרקטיקה והתיאוריה של שירת האהבה בתרגום, ועל ירושלים בפריזמה בין-תרבותית. 

הן המחקר הן ההוראה המחישו בפניו את חשיבות העיון בתרגומים בכלים השוואתיים להבנת המערכת הספרותית בעולם הערבי. להבנתנו, כשם שאין עמים ולאומים "מיוחסים" השוכנים לבדד בעידן הגלובליזציה והמודרנה, כך אין הנשגב ניתן לספרות לאומית אחת, ואף ספרות לבדד תשכון.

לעיון במאמרו של דניאל על השירה הסורית בת זמננו לחצו כאן

תחום המחקר של עדינה מְשַלב מחקר פילולוגי עם מתודולוגיה בלשנית מודרנית. היא עוסקת במיוחד בפרגמטיקה הבלשנית –  דיציפלינה המטפלת במבעים כפעולות דיבור שמעבירים מידע ומבצעים פעולות בעולם; ובחקר השיחה –  מתודולוגיה המנתחת שיח דבור כסוג של אינטראקציה חברתית.  במחקרה היא מרבה להשתמש בתוכנת אקורדנס, כלי מחקר דיגיטלי עוצמתי שגרם למהפך בחקר העברית המקראית ומגילות ים המלח.

ספרה, Word Order in the Biblical Hebrew Finite Clause, שיצא לאור בשנת 2010, חוקר את סדר המרכיבים התחביריים במשפט, ומראה כיצד הווריאציה בסדר המלים מושכת את תשומת הלב של הקורא לקשרים בין יחידות טקסט, או מצביע על מידע חדש. 

בימים אלו היא כותבת ספר על אינטראקציות של שאלות ותשובות בדיאלוג המקראי. מחקר זה, שיש לו השלכות חשובות לפרשנות המקרא ותרגום המקרא, מראה כיצד הדמויות המקראיות משתמשות באסטרטגיות לשוניות מסוימות כדי להשיג מידע, להציג עמדה, להשפיע על דעות השומע ולהפעיל כוח. לשני פרויקטים אחרים של עדינה יש גם פן היסטורי, והם מיועדים לשחזר את השלב הטרום-מקראי של תופעות לשוניות מסוימות ולחכות אחרי התפתחותן במגילות ים המלח ובעברית הרבנית: מחקר אחד בודק פריטים עם קטביות שליליות, כמו המילה "מאומה", ומחקר שני בודק צירופים מספריים יסודיים וסידוריים.  מחקרים אלו עשויים גם לשפוך אור על היחס בין העברית החדשה לתקופות הקלאסיות שקדמו לה.

איאס נאסר הוא יליד כפר סמיע שבגליל העליון. הוא משורר, מתרגם וחוקר שעוסק בשירה ובספרות הערבית הקלאסית. הוא החל לכתוב שירה בנעוריו, ופרסם עד כה שני קבצי שירה בערבית: "חיטה בכף ידה של אישה" (בירות, 2012), "נשיקה במלוא שהרזאדיותה" (חיפה, 2015).

איאס השלים את כל לימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית בחוג לשפה וספרות ערבית. בתואר הראשון הוא למד גם בחוג לספרות כללית והשוואתית. במהלך לימודיו זכה איאס במלגות הצטיינות ובפרסים יוקרתיים וביניהם מלגת נשיא האוניברסיטה העברית ולאחרונה מלגת מעוף לחוקרים מצטיינים מטעם המועצה להשכלה גבוהה.

עבודת הדוקטור שלו, שאושרה בשנת 2017, מתמקדת בניתוח נרטיבי של שירת האהבה הערבית בתקופה הקדם-אסלאמית ובראשית האסלאם. מחקריו עוסקים במגוון נושאים בספרות הערבית, בין היתר: בשירת האהבה הקדם-אסלאמית ובראשית האסלאם, בשירת היין הקדומה, ובהיבטיו החיוביים של הייאוש ותפיסתו בשירה הערבית הקדם-אסלאמית. במחקרו האחרון עסק איאס בכתבי היד של כִּתַאבּ אלזַּהְרַה, אנתולוגיה של שירה ערבית מן המאה התשיעית, פרי עטו של מֻחמד בן דַאוד אלאִצְפהאני, מחשובי חוקרי השירה הערבית הקדומה, והאיר היבטים רבים שהיו עד כה עמומים במהדורות הדפוס של הספר.

ביקשנו מאיאס נאסר לספר לנו על אהבתו לשפה הערבית ולחשוף אותנו לקסמיה:

"אהבת השפה הערבית פיעמה בליבי עוד בילדותי. המורה הראשון שהיה לי הזכות והעונג הרב ללמוד ממנו את השפה הערבית הוא אבי מורי הסופר והמשורר יוסף נאסר, אשר העמיד אותי על יופיין וקסמן של הלשון והספרות הערבית. בהמשך שמתי פעמיי אל האוניברסיטה העברית בירושלים, שבה זכיתי ללמוד אצל גדולי המלומדים בחוג לשפה ולספרות ערבית. זכות זו היא הכוח המניע שחיזק בי את הרצון והתשוקה להמשיך בלימודים מתקדמים בתחום זה. אני נרגש וגאה להקדיש את כל מאודי לחקר הספרות הערבית הקלאסית, הן בתחום הפרוזה והן ובעיקר בשדה השירה. השפה הערבית בעבורי היא זהותי, ישותי ושורשי, ואני מלמדה הן מתוך הזדהות עמוקה והערכה רבה לאוצרות הספרותיים ולמכמני הלשון שנוצרו בלשון זו הן מתוך אמונה בכוחה ובחותמה של המילה כמשקפת את ערכו האנושי של האדם בעולם. ביום הבין לאומי לשפה הערבית, אני מייחס חשיבות רבה לחובה ולזכות לתרום לביצור מעמדה של השפה הערבית בכל המישורים, ולעשות כל שלאל ידי להנחלתה בלמידתה ובהוראתה."

يسعدنا أن نحتفل ككلّ عام باليوم العالميّ للّغة العربيّة في 18 ديسمبر، وقد آثَرْنا في هذا العام أن نحتفل بها مع الدّكتور إياس ناصر الذي عُيّن مؤخّرًا محاضرًا للشّعر والأدب العربيّ في قسم اللّغة العربيّة وآدابها.

وُلد الدّكتور إياس ناصر في قرية كفرسميع في الجليل الأعلى، وهو شاعر ومترجم وباحث مختصّ في الشّعر والأدب العربيّ. بدأ نظم الشّعر في ريّق صباه، وأصدر ديوانين من الشّعر «قمحٌ في كفّ أنثى» (بيروت، 2012) و«قُبلةٌ بكامل شهرزادها» (حيفا، 2015).

دَرَسَ الأدب العربيّ والأدب العالميّ والمقارن في الجامعة العبريّة، وحصل على درجة الدّكتوراه من الجامعة نفسها عام 2017، ونال جوائز متعدّدة في دراسته الأكاديميّة، كان آخرها منحة معوف للباحثين المتميّزين من مجلس التّعليم العالي.

تناول في أطروحة الدّكتوراه الفنّ القصصيّ في المقدّمات الغزليّة لدى الشّعراء قبل الإسلام ومن تلاهم من المخضرمين في صدر الإسلام. تدور أبحاثه على موضوعات مختلفة، كالوقوف على الأطلال، ومفهوم اليأس والأمل في الشّعر القديم، ونظرة النّقّاد والشّعراء القدماء إلى الغزل واتّخاذه وسيلةً لاستمالة الجمهور. وقد تناول في دراسته الأخيرة كتاب الزّهرة لمحمّد بن داود الأصفهانيّ، فكشف عن أسلوب المؤلّف في ترتيب الكتاب، مستعينًا بمخطوطة نفيسة لم تأخذ بحظّها من النّظر والبحث حتّى يومنا هذا.

طلبنا من الباحث إياس ناصر أن يحدّثنا عن شغفه باللّغة العربيّة ويُطْلِعنا على سحرها:

«شُغفتُ باللّغة العربيّة وأدبها منذ ميعة الصّبا وغضارة الشّباب، وقد أومض هذا العشق في قرارة روحي حين تتلمذتُ لأستاذي الأوّل، والدي الأديب يوسف ناصر، الذي كان يطوّف بي في خمائل الأدب العربيّ. ثمّ إنّي قصدتُ إلى الجامعة العبريّة في القدس، وأخذتُ أَدرُسُ في قسم اللّغة العربيّة وآدابها عند جِلَّة من الأساتذة الذين أَدين لهم بالفضل العظيم، وقد صَرَفْتُ همّتي إلى بحث الشّعر العربيّ القديم ودراسته من جوانب متعدّدة. تتوقّد السّعادة في أعماق فؤادي، ويتدفّق العشق نهرًا رقراقًا في نفسي، حين أحلّق في رياض الأدب العربيّ وأبحث في كنوزه، لأنّي أرى اللّغة العربيّة عماد الثّقافة وحاضنة الفكر، وهي هويّتي وكياني وجذوري، أنهض بتدريسها شغفًا وزهوًا بأدبها النّفيس، وإيمانًا بأثر الكلمة العَطِرة التي تصوّر قيمة الإنسان في هذا العالم. وما أعظم أن نحرص كلّ الحرص على هذه اللّغة السّاحرة الآسرة، ونسرّح النّظر في كنوزها الأدبيّة، ونرفع شأنها في جميع الميادين، ونُوَفّيها حقَّها من الحديث والمطالعة والتّأليف والإبداع.»
 

מתעניינים בשירת האהבה הקדם-אסלאמית ובמסורתה? מוזמנים לעיין במאמרו האחרון של איאס נאסר שהתפרסם לאחרונה;

هل تودّون الاطّلاع على فنّ الغزل وأعرافه في الشّعر العربيّ القديم؟ ندعوكم إلى قراءة ما كتبه إياس ناصر في مقاله الأخير الذي نُشر في مجلّة الدّراسات الآسيويّة  Journal Asiatique