סוגיות אלו נבחנות במגוון דיסציפלינות במדעי הרוח והחברה, ונחקרות על ידי חברי הקבוצה שעוסקים בחברות קדומות, ומציבים במוקד מחקרם על העבר פרספקטיבה מחקרית ייחודית: "העבר של העבר". כלומר, חברי הקבוצה בוחנים כיצד חברות קדומות תפסו ותיארו את ה"עבר"; איזה מקום היה לו בהווה שלהם ואיזה מקום היה להווה שלהם בעיצוב ה"עבר". מבט כפול זה אחורה מספק נקודת תצפית רבת ערך שמאפשרת הבנה מעמיקה יותר של "ההווה" של כל אחת מן הקבוצות הנחקרות.

באמצעות העיסוק המגוון בתקופות, בחברות ובאזורים שונים בתכלית זה מזה הנבדלים גם בשפות, בספרויות ובמתודולוגיות, פועלים החוקרים והחוקרות בקבוצה לאפיון מודלים על זמניים של "עיצוב הזיכרון".

מטרתה המרכזית של הקבוצה היא לזהות את ההשפעה שיש לגורמים, להקשרים ולסיטואציות שונות על ההתגבשות ואופני הביטוי של "זיכרון העבר" בקרב קבוצות שונות ובהקשרים היסטוריים וסוציו-פוליטיים שונים. סביב החוט המקשר הזה הקבוצה עוסקת במספר סוגיות מוגדרות, מתוך שלל ההיבטים הנוגעים ל"עבר בעבר" ובהם: סיפורי ראשית העוסקים ב"זיכרון" של העבר הרחוק והנוגעים למוצאן של קבוצות, שושלות, מוסדות הנהגה או ייסודם של אתרים כגון ערים, ארמונות ומקדשים; רצף ושינוי – תודעה של רצף או של שינוי ביחס ל'עבר', או יצירת אשליה של רצף (או שינוי) בנסיבות היסטוריות שונות; וזיכרון ו(ה)שכחה – דמויות, אירועים ומקומות בעבר (אמיתיים או מדומיינים) שהקבוצות הנחקרות "זוכרות" לעומת אירועים שהתעלמו מהם עד שנשכחו, הודחקו והושכחו במתכוון.

הקבוצה נפגשת מדי שבוע במרכז מנדל סכוליון. בחלק מהמפגשים מציגים חברי הקבוצה את מחקריהם, דנים בהם יחד, חושבים על הקשרים משותפים ומעלים רעיונות חדשים המעשירים את מחקריהם של כל החברים. במפגשים אחרים, הקבוצה מארחת חוקרים שונים ממגוון דיסציפלינות, כגון היסטוריה, לימודים קלאסיים, מקרא, שפה וספרות ערבית ועוד, שנותנים נקודת מבט נוספת על 'העבר בעבר' מתוך המחקר שלהם. לעיתים הקבוצה גם נפגשת מחוץ לקמפוס לסיור או למפגש מיוחד: תצפית על העיר העתיקה והר הזיתים לצד דיון על התגבשות מסורות הר הזיתים בקרב יהודים, נוצרים ומוסלמים. בנוסף, השנה הקבוצה מארגנת סיור דו-יומי לעמק יזרעאל בעבור מרכז מנדל סכוליון בכללותו ובו חברי הקבוצה ישתפו את חברי המרכז בגישות שונות לזיכרון ול'עבר בעבר' של האזור. בשנה הבאה, הקבוצה עתידה לקיים כנס בנושא 'העבר בעבר' ולפרסם בעקבותיו קובץ מאמרים שיסכם את פעילות הקבוצה ויחשוף את תחומי עיסוקה לקהלים נוספים.

אביגיל למדה לתואר ראשון ולתואר שני בחוג לתלמוד בפקולטה שלנו, וכתבה תזה על "תרומתן של קערות ההשבעה לחקר התלמוד הבבלי" בהדרכתו של פרופ' מנחם כהנא. את עבודת הדוקטורט שלה "על פי הדיבור: משפט ומאגיה בספרות חז"ל ובממצאים מן התקופה" – שצמחה מתוך עניין במחקר התלמוד מול התרבות החומרית, ובחקר חיי היומיום של יהודים בעת העתיקה – היא כתבה באוניברסיטת תל אביב (2019), בהדרכתם של פרופ' גדעון בוהק ופרופ' ישי רוזן-צבי. לאחר מכן אביגיל הייתה עמיתה בתוכנית עמיתי מרטין בובר באוניברסיטה העברית. בימים אלו היא מעבדת את גרסת הספר של הדוקטורט, שעתיד לראות אור בהוצאת יד בן-צבי.
 

בעבודתה טענה אביגיל כי בספרות היהודית העתיקה ישנו קשר הדוק ומפתיע בין משפט ומאגיה: מצד אחד, הקערות המאגיות רוויות בשפה משפטית ובלשון שטרות, ומנגד, מונחים הלכתיים מספרות חז"ל טעונים לא פעם במשמעויות מאגיות. אביגיל טוענת כי שבירת המחיצות בין מאגיה למשפט יכולה להביא להבנה מורכבת ועשירה יותר של החברה היהודית העתיקה – החל בהבנה מקומית של מושגי יסוד כמו שבועה, נדר ושטר; דרך הבנה של מבנים חברתיים כמו המשפחה, הקהילה וההנהגה הרבנית; וכלה בחשיבה רחבה יותר על המבנה המרובד של החברה היהודית בבבל. דוגמה לכך אפשר למצוא במאמר שאביגיל פרסמה שבו היא דנה בזהותם של כותבי הקערות. לטענתה, דרך ההתעמקות בלשון הקערות ובהיבט החומרי שלהן, אפשר ללמוד שכותביהן היו בעלי ידע ייחודי המתאים לשכבה מקצועית משכילה ומגוונת של סופרים, וכי לא נכון לזהות את הקערות עם מכשפים שפעלו בשולי החברה.

בימים אלו אביגיל עוסקת בפרויקט מחקר שנוגע בשימוש במקורות המאגיים כמקור ללימוד היסטוריה חברתית של יהודים בשלהי העת העתיקה. במחקרה הנוכחי היא בוחנת את חיי היומיום של יהודים בבבל, היחס בין קבוצות יהודיות לקבוצות לא יהודיות, וכן סמכות רבנית וקיומן של אליטות שאינן רבניות.
בשנת הלימודים הבאה (תשפ"ג, 2022/23) אביגיל תהיה חברה בקבוצת מחקר במרכז מנדל סכוליון שתעסוק ב"מיפוי מחדש של אליטות בשלהי העת העתיקה: יהודים, נוצרים ופגאנים" יחד עם ד"ר אבנר אקר, פרופ' מארן ניהוף וד"ר יקיר פז.

יונתן דקל-חן מחזיק בקתדרה בחקר יהדות בריה"מ ומזרח אירופה ע"ש הרב אדוורד סנדרו באוניברסיטה העברית, והוא חבר סגל בחוג להיסטוריה כללית וגם בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו. בשנת הלימודים תשפ"א הוא משמש כעמית אורח במרכז בילדנר (BILDNER) לחקר עם ישראל באוניברסיטת רטגרס בארה"ב. מחקריו פורסמו בבתי הוצאה לאור באוניברסיטת ייל, אוניברסיטת אינדיאנה, מאגנס ובשורה ארוכה של כתבי עת מובילים בחו"ל. דקל-חן חוקר היסטוריה חקלאית, טרנס-לאומיות, היסטוריה יהודית, יחסים בינלאומיים, פילנתרופיה, דיפלומטיה לא-פורמלית (non-state diplomacy) והגירה בעולם המודרני. 

להיסטוריה החקלאית פנים רבות. עד להשלמת תהליך המודרניזציה בכל אזור ואזור בעולם, רוב האוכלוסייה התקיימה מעבודת האדמה. למעשה, עד לראשית העיור בעקבות תהליכי המודרנה, מרבית אוכלוסיית העולם חיה בכפר והתקיימה מחקלאות.
על פי אסכולת המודרניזציה, השגשוג העירוני, התיעוש והתפתחות ההשכלה מתאפשרים רק לאחר התמקצעות בחקלאות. גם בימנו, חלקים ניכרים מהאנושות עדיין מתפרנסים בעיקר מעבודת האדמה, כך שההיסטוריה החקלאית היא למעשה היסטוריית האדם וסביבתו.

יונתן זכה לאחרונה בפרס ורנון קרסטנסן (Vernon Carstensen) למאמר הטוב ביותר בשנת 2020 שהתפרסם בכתב העת Agricultural History. במאמרו Putting Agricultural History to Work: Global Action Today from a Communal Past הוא גיבש מסקנות מְחקר ההיסטוריה הארוכה של החקלאות היהודית המודרנית בארץ ובתפוצות כדי להציע פתרון תפעולי חלקי למצוקת הפליטים שנוצרה בעקבות האביב הערבי, מלחמת האזרחים בסוריה ומשברים נוספים בעשור האחרון, במיוחד בדרום הגלובלי.

על הקשר בין החקלאות היהודית הקולקטיבית למצוקת הפליטים בראשית המאה ה- 21 קראו כאן

איריס למדה מדע המדינה לתואר הראשון והשני באוניברסיטת תל אביב. לשמחתה הרבה, במהלך לימודיה ניתנה לה האפשרות להשתתף בכמה פרויקטים מחקריים במכון מינרבה להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל אביב, שם לימד אותה  פרופ' דן דינר, מנהל המכון, "לחשוב היסטורית" – "לחשוב בזמן ובמרחב" כפי שהוא ניסח זאת.

כאשר פרופ' ז'וזה ברונר נתמנה לראש המכון, מצאה איריס את נושא ההתמחות שלה – פיצויים ושילומים (Wiedergutmachung בגרמנית). בעבודת הדוקטורט, שנכתבה בהנחייתו של ז'וזה, היא ניתחה את שיח הפיצויים של הגרמנים הסודטים בין שתי מלחמות העולם, והראתה שמקורו של שיח זה במאבק הלאומים במונרכיה ההבסבורגית של המאה ה-19, ושכמה מהדוברים הנלהבים ביותר למען הפיצויים לגרמנים הסודטים היו פעילים ליברליים ממוצא יהודי. במקביל לכתיבת הדוקטורט איריס לימדה תיאוריה פוליטית במרכז הבינתחומי הרצליה.   

מחקרה  העכשווי מתמקד בחוק הפיצויים המערב-גרמני שחוקק בשנת 1952. מטרת החוק הייתה תשלום פיצויים לגרמנים אתניים שגורשו עם תום מלחמת העולם השנייה ממרכז ומזרח אירופה למערב גרמניה. הפיצויים שולמו בגין רכוש שאבד להם כתוצאה מהגירוש. למחקר שתי מטרות. ראשית,  להראות שקיים קשר נסיבתי בין הפיצויים שגרמניה שילמה לניצולי השואה ובין הפיצויים למגורשים הגרמניים, כלומר שמתן הפיצויים לגרמנים האתניים נתן לגיטימציה למתן פיצויים לניצולי שואה; ושנית, להראות שמערב גרמניה פיצתה גרמנים אתניים רבים שהשתלטו על רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה בתקופת השלטון הנאצי ואיבדו רכוש זה כתוצאה מגירושם.

מחקרה של איריס מתבצע במסגרת מכון יעקב רובינסון להיסטוריה של זכויות אינדיבידואליות וקולקטיביות, שהוקם לאחרונה באוניברסיטה שלנו, ושנפלה בחלקה הזכות לשמש סגנית למנהלו, פרופ' דן דינר. את המכון מממנת קרן אלפרד לנדקר שהוקמה בשנת 2019 בברלין מתוך מחויבות לנושא הפיצויים לניצולי השואה בכלל ולעובדי הכפייה לשעבר בתעשייה הנאצית בפרט.

האפשרות לקרוא תעודות מחיי היום יום של אנשים מן השורה, שחיו לפני כמעט אלף שנים, הובילה את עודד להתעניין בגניזה הקהירית. העולם האסלאמי בימי הביניים היה עולם קוסמופוליטי שבו אנשים, חפצים, טקסטים ורעיונות חצו גבולות פוליטיים ודתיים בקלות יחסית. בתעודות גניזה אנחנו רואים את ההתמודדות היומיומית של יהודים באתגרים ובאפשרויות שזימן להם העולם המרתק והרבגוני הזה.

עודד התעניין תחילה בנישואי מרחק: בעלים רבים עזבו את משפחותיהם לתקופות ארוכות למסחר ולפרנסה והוא ביקש לדעת איך בני הזוג, משפחותיהם והקהילה התמודדו עם הפירוד הגיאוגרפי. נושא זה הוביל אותו לעסוק בעבודת הדוקטורט שלו בהנחיית פרופ' מרק כהן גם בסכסוכי נישואים באופן כללי, ומשם קצרה הדרך למגוון רחב של סוגיות נוספות במשפט ומגדר: מה הייתה החוויה של נשים יהודיות במערכת המשפט היהודית במצרים? מה היו דרכי הפעולה של נשים בזירה המשפטית? למה כל כך הרבה נשים יהודיות פנו לערכאות מוסלמיות בסכסוכים דווקא כנגד הגברים הקרובים להם ביותר?

חלק משמעותי של מחקרו של עודד עוסק בפרסום תעודות חדשות מהגניזה הקהירית ובהנגשה של טקסטים עתיקים לקהלים מודרניים – מלאכה לא פשוטה אך יש בצידה סיפוק רב. 

גם דרכו האקדמית של עודד התאפיינה במעברים ובגלגולים רבים. את תקופת הלימודים מהתואר הראשון ועד קבלת הדוקטורט הוא חילק בין ירושלים לניו ג'רזי (לרבות שנה אחת מעניינת ומעצבת במיוחד באוניברסיטת אוקספורד). אחרי הדוקטורט, הוא השתלם בשלושה פוסטים (השתלמויות בתר דוקטורט): באוניברסיטת דיוק שבצפון קרולינה, במכון הישראלי ללימודים מתקדמים בגבעת רם ובתוכנית עמיתי מרטין בובר באוניברסיטה העברית. 

בימים אלו עודד מתמקד בשני מחקרים חדשים; הראשון עוסק בחלפון בן מנשה, סופר בית הדין היהודי בשנים 1100 – 1138 . גניזת קהיר שימרה מאות רבות של מסמכים משפטיים בכתב ידו, מכתבים ממשפחתו, מכתבים שכתב עבור אנשים אחרים וקטעים ספרותיים. השילוב של תעודות מסוגים שונים מאפשר לנו לשחזר את עולמו של סופר בית הדין ולשלב מתדולוגיות מסורתיות כגון מיקרו-היסטוריה יחד עם גישות חדשות יותר כגון ניתוח רשתות חברתיות. עודד מקווה שמן המחקר על איש ימי הביניים דוגמת חלפון יתפתח פרויקט נוסף על תפיסות ופרקטיקות של גברויות יהודיות בעולם האסלאם בימי הביניים. בתעודות הגניזה, כך הוא מקווה להראות, אפשר להבחין במודלים שונים של גברויות, כאשר הגבריות ההגמונית מבניהן היא זו המדגישה שייכות ומחויבות למעגל המשפחתי, לשותפויות מסחריות, למעגלי לימוד ולכלל הקהל.

למעשה, עודד כבר החל לעסוק בגברויות השונות בקרב יהודי ארצות האסלאם במספר מחקרים, הראשון שבהם יצא לאחרונה לאור בכתב העת Journal of the Economic and Social History of the Orient.

בתמונה: מכתב בקשה בערבית יהודית של אישה ענייה שבעלה נזרק לכלא על כך שלא שילם את מס הגולגולת במשך שנתיים. האישה פונה אל ראש היהודים, שמואל בן חנניה (1140 – 1159) בבקשה לתמיכה כלכלית. (התמונה באדיבות ספריית האוניברסיטה של פנסילבניה. מספר המדף של המכתב: Halper 379.)

אדם סילברשטיין למד את כל תאריו באוניברסיטת קיימברידג'. בתואר הראשון הוא התמקד בהיסטוריה של האסלאם ובשפות הערבית והפרסית. את עבודת הדוקטורט הוא כתב על שירותי הדואר באסלאם הקדום ובחן את השפעותיהן של האימפריות הביזנטית והסאסאנית על ייסודן של הדואר האסלאמי, מוסד שהתמקד לא רק בתקשורת מלכותית בין אזורי האימפריה, אלא גם באיסוף מודיעין!

עם סיום הדוקטורט, אדם היה עמית בתר-דוקטורט של האקדמיה הבריטית במשך שלוש שנים, ולאחר מכן החל ללמד במכון למזרחנות (Oriental Institute) באוניברסיטת אוקספורד, כמרצה ובהמשך כמרצה בכיר, ושימש עמית ב-Queen's College באותה האוניברסיטה.

ב-2010 הוא עבר לאוניברסיטת לונדון (King's College), שם מונה לפרופסור חבר,  וייסד את התוכנית ללימודי הדתות האברהמיות. ב-2012 אדם עלה לארץ ולימד באוניברסיטת בר-אילן עד להצטרפותו לסגל האוניברסיטה העברית.

מחקרו של אדם הוא ברובו מחקר השוואתי.  עיקר עניינו בהיסטוריה של האסלאם בהקשרה הרחב, ובהתמקדות במקרי בוחן שדרכם אפשר להבין כיצד התרבויות האסלאמיות הקדומות עיצבו את הציוויליזציה של המזרח הקרוב בדרכים חדשות.

ספרו האחרון ראה אור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד ועוסק במגילת אסתר בעולם האסלאמי. לפיו, מקורות מוסלמים משמרים על אסתר חומרים קדם-אסלאמיים חשובים שלא שרדו במקומות אחרים, חלקם מציעים תשובות לשאלות עתיקות אודות אסתר, כמו למשל משמעות הכינוי של המן בגרסאות היווניות של הסיפור, הסיבה מדוע מרדכי סירב להשתטח בפני המן, ואת ההקשר הספרותי של 'מזימת הסריסים' להרוג את המלך הפרסי. לאורך הספר אדם מראה כיצד הרקע התרבותי והדתי של כל אחד מהסופרים השפיע על הבנתו וסיפורה מחדש של סיפור אסתר.

עבודת הדוקטורט של עידית בן אור –  מלגאית תוכנית מוסה – שהוגשה לאחרונה בחוג להיסטוריה, מתחקה אחר מטבעות שהוטבעו על ידי הסקטור הפרטי באנגליה והיו בשימוש יומיומי לצרכים כמו קניית לחם, בירה ותשלום משכורות. במסגרת המחקר עידית התמקדה באופנים בהם כסף לא ממשלתי עבד בפועל, איך הוא הצליח לצבור אמון, ומה זה מספר לנו על המערכת הכלכלית באנגליה באותה התקופה. הדוקטורט שלה הוא למעשה המשך ישיר לעבודת המחקר מהתואר השני, שנכתבה גם היא בחוג להיסטוריה ושעסקה בעשור אחד של הטבעת מטבעות פרטית.

עידית זכתה במלגת מוסה בשנת תשע"ד. המלגה מממנת ארבע שנות מחקר מלאות: שלוש שנים באוניברסיטה העברית ושנה אחת באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון.

עידית מבקשת להודות למחלקה להיסטוריה באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון שבה היא התארחה, ושהפכה את חווית הלימודים בה לחוויה ייחודית. המרצים והמרצות במחלקה חשפו אותה לעולמות אינטלקטואליים שהיא לא הכירה קודם לכן, למתודולוגיות חדשות ובעיקר לאהבה הגדולה בה הם חקרו היסטוריה. להבנתה, השהות שם שינתה את האופן שבו היא נגשה למחקרה, ואת האופן שבו היא תיגש למחקר בעתיד.

קרן מוסה נוסדה באוניברסיטה בשנת 2000 לזכרו של ההיסטוריון הנודע ג'ורג' ל' מוסה, שהיה פרופסור בחוג להיסטוריה בפקולטה שלנו ובאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, ושציווה קרן נדיבה לטיפוח לימודי ההיסטוריה באוניברסיטאות שבהן הוא לימד. מטרת התוכנית להעניק מלגות הצטיינות נדיבות לתלמידי מחקר ולתלמידות מחקר בכל החוגים ההיסטוריים. 

התוכנית היא פרי שיתוף פעולה הדוק של שתי האוניברסיטאות. בכל שנה, נבחר מלגאי אחד לדוקטורט ומלגאי אחד לתואר מוסמך. מלגאי ומלגאיות התוכנית משתייכים לבית הספר על שם ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח.
 

אורלי לואיס החלה להתעניין בהיסטוריה של הרפואה דרך נושא המגפות. עוד בלימודיה לתואר הראשון הוביל אותה קורס אודות מגפות בהיסטוריה להתעמק בכתבי הרפואה העתיקים. היא הסתקרנה מהעושר הרעיוני בכתבים הללו במגוון תחומים: תנועת הדם, אוויר ומזון בגוף, טבעם של תהליכים מחלתיים, וההשפעה של טיפולים שונים על כל אלו.

לאחר השלמת התואר הראשון והשני באוניברסיטת תל אביב אורלי שהתה שש שנים במכון ללימודים קלאסיים באוניברסיטת הומבולדט בברלין, שם השלימה כתיבת עבודת דוקטור והשתלמות בתר דוקטורט במסגרת קבוצות מחקר שעוסקות ברפואה ובפילוסופיה בעולם העתיק. היא חזרה לישראל והמשיכה במחקרה כעמיתה בתוכנית מרטין בובר במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה העברית.

המחקר של אורלי מתמקד ברעיונות העתיקים על אנטומיה, פיזיולוגיה ודיאגנוסטיקה, ובקשר בין תחומי הרפואה הללו. היא מבקשת להבין כיצד אנשי העבר חקרו והסבירו את הטבע, ובעיקר את הגוף החי. אורלי חוקרת לא רק את הידע עצמו אלא גם מדוע הידע משתנה וכיצד נוצרים רעיונות מדעיים חדשים. בהקשר זה היא בוחנת כיצד תאוריה, מחקר אמפירי ועשייה קלינית הזינו זה את זה והובילו להסברים שונים של הגוף החי ושל מחלות והטיפול בהן.

אחד מנושאי המחקר העיקריים שלה הוא התורה והפרקטיקה לאבחון באמצעות הדופק ביוון ורומא. היא ממפה ומפרשת את האופן שבו סיווגו הרופאים העתיקים את הדופק (לדוגמה, לפי מדדים של גודל, מלאות וריקנות, קשיחות העורקים ועוד). כמו כן היא בוחנת כיצד סיווגים אלו השתנו לאור רעיונות חדשים על גוף ונפש, וכיצד ישמו הרופאים את תורת הדופק בעת אבחון חולים. ספרה, שעוסק בראשית המחקר על מערכת כלי הדם והנשימה ביוון העתיקה, זכה בפרס האקדמיה הבין לאומית להיסטוריה של המדע.

אורלי מתמקדת גם ברעיונות האנטומים בעת העתיקה. הידע האנטומי בעת ההיא היה בתהליך התעצבות, כך שכל רופא תיאר את מבנה הגוף וחלקיו באופן שונה מעמיתיו וכתוצאה מכך, במקום תורה אנטומית אחת היו למעשה אנטומיות רבות ומגוונות.

בשנים האחרונות אורלי מקדמת שיח ושיתוף פעולה פורה וייחודי עם חוקרים מתחומי הרפואה בארץ ובחו"ל ופיתחה שיטה לשחזור הממצאים המדעיים שעליהם התבססו הרופאים העתיקים. הודות למימון נדיב ממועצת המחקר האירופאית (ERC) היא הקימה קבוצת מחקר שמתחילה כעת ליישם באופן שיטתי ונרחב את המודל הבין תחומי והחדשני הזה. הקבוצה כוללת היסטוריונים וקלסיקאים כמו גם מומחי אנטומיה מודרנית מבית הספר לווטרינריה ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, ומומחים בתחום הדיגיטל. יחד הם מנתחים מזוויות שונות את הכתבים, משחזרים באופן מעשי את הידע שתועד בהם ומפתחים אטלס דיגיטלי אינטראקטיבי, שיציג את האנטומיות השונות בתלת-ממד ויציע כלי ניתוח ומחקר מתקדמים.

קבוצת המחקר היסטוריה אזורית של הרפואה במזרח התיכון (MidEastMed) עוסקת ברפואה ובבריאות במזרח התיכון ובצפון אפריקה בין השנים 1960-1830. הפרויקט ממומן על ידי מועצת המחקר האירופית (ERC) מאז ספטמבר 2017.

את הפרויקט מובילה פרופ' ליאת קוזמא, ראש הקתדרה ע"ש הארי פרידנוואלד לחקר ההיסטוריה של הרפואה של האוניברסיטה העברית והחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון. צוות המחקר כולל 11 חוקרות וחוקרים, ביניהם תלמידי מ.א., דוקטורט ובתר דוקטורט.

הקבוצה עוסקת בתנועה של מחלות, של אנשי רפואה ושל ידע מתוך פרספקטיבות גלובליות ומקומיות כאחד. השילוב בין הגלובלי והמקומי מאפשר לה להבין כיצד תהליכים היסטוריים ארוכי טווח השפיעו על העברה של מחלות וטיפול בהן, על התבססות מקצועות הרפואה השונים, והשפעתם על פרויקטים תרבותיים, לאומיים ומעמדיים באזורנו. מתחילת פעילותו ועד היום, יצרה הקבוצה מאגר ידע היסטורי, קורסים ומחקרים אקדמיים, ויוזמות נוספות בשיתוף עם מוסדות אקדמיים ותרבותיים בישראל.

הנושאים שהקבוצה חוקרת כוללים היסטוריה חברתית ואינטלקטואלית של רפואה, ידע רפואי, פרקטיקות דתיות, מחלות ובריאות. למשל, התפתחות הרפואה באימפריה העות'מאנית המאוחרת; הקשרים בין חברות במזרח התיכון וצפון אפריקה לארגוני בריאות הומניטריים בינלאומיים; ההתערבות של הקולוניאליזם הבריטי בפיתוח שירותי בריאות בפלסטין; והתפתחות הערים ושירותי בריאות הציבור בימי הממשל הצבאי בישראל.

עד כה ביקרו החוקרים והחוקרות בארכיונים ובספריות באיסטנבול, פריז, נאנט, לונדון, אוקספורד, וושינגטון וניו יורק, בהם נחשפו לפרסומים בשלל שפות, ביניהן ערבית, צרפתית, אנגלית, עברית, לדינו ותורכית עות'מאנית. הקבוצה ארגנה כנסים בינלאומיים בירושלים ובנצרת, ומושבים בכנסים בינלאומיים בספרד, בבריטניה, בגרמניה ובארה"ב.

הפרויקט MIDEASTMED כולל מחקרים אינדיבידואלים שעוסקים בהשפעה של סוכנים ושיח פרופסיונלי על רפואה ובריאות.
 

ליאת קוזמא חוקרת את ההיסטוריה של לימודי הרפואה במזרח התיכון, הרשתות האזוריות שהן יצרו בין רופאים במדינות האזור, ואת ההיסטוריה של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. ניקול כיאט חוקרת רופאים בפרובינציות של האימפריה העות'מאנית ומתמקדת בתרגום של ידע רפואי בין המערב לעולם הערבי. חגית קריק חוקרת את האימפריה הבריטית במזרח התיכון, ומתמקדת בפעולתם של צוותים רפואיים בפיתוח וניהול שירותי בריאות. בני נוריאלי חוקר הבניית ידע ביו-רפואי ומתמקד בארגונים יהודיים בצפון אפריקה ובבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. לי צ'יפמן חוקרת היבטים חברתיים ואינטלקטואליים של רפואה והמדע בעולם האיסלמי של ימי הביניים. אחמד מחמוד חוקר את השפעת הרפואה על צמיחת הערים בצפון הארץ משלהי התקופה העות'מאנית. נטע תלמוד חוקרת את השפעת מחלת הכולרה על עיצוב היחסים המעמדיים והקהילתיים באימפריה העות'מאנית. אנאבלה אספרנסה חוקרת פרקטיקות דתיות ורפואיות בקרב נשים יהודיות באימפריה העות'מאנית. דן קדם חוקר את השפעתם של ארגון הבריאות של חבר הלאומים וארגון הבריאות העולמי על חברות במזרח התיכון. מעיין ללוש חוקרת את תחום הגניקולוגיה בתוניסיה, אלג'יריה ומרוקו הקולוניאליות. אדם ענבוסי חוקר את שירותי בריאות הציבור בימי הממשל הצבאי בישראל. אילן ארונין חוקר את הקשרים בין הרפואה המודרנית וההגות האיסלמית במצרים.

מעבר לפעילות האקדמית, הקבוצה פועלת להפיץ את תוצרי המחקר שלה ולהנגיש אותם לציבור הרחב. לשם כך נרקם שיתוף פעולה עם מוסדות תרבותיים וציבוריים בישראל. חוקרי הקבוצה שימשו כיועצים אקדמיים לתערוכה במוזיאון עיריית חיפה ב-2019, שעסקה בהיסטוריה של בית החולים רמב"ם וכללה קטלוג תלת לשוני. כמו כן, סייעו החוקרים למיין ולסרוק מסמכים בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, ביניהם ארכיונים פרטיים של עשרות רופאים יהודים מהמחצית הראשונה של המאה ה-20. בנוסף לכך, בשנתיים האחרונות חברי הפרויקט התראיינו בעיתונות הכתובה והמצולמת על שירותי הרפואה במזרח התיכון במאה ה-19, ופרסמו מאמרים קצרים בסדנה להיסטוריה חברתית ב"הארץ", על הטיפול בגזזת בקרב יהודי צפון אפריקה, על שיעורי האנטומיה וגופות בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, ועל השפעת אפידמיות על פיקוח תנועה ושירותי רפואה ברחבי האימפריה העות'מאנית והבריטית.

גולת הכותרת של הפרויקט הוא מאגר של ידע היסטורי שכולל מידע אודות רופאים, רוקחים, אחיות ומיילדות שפעלו באזור המזרח התיכון בשנים 1960-1830. ביוני 2020 המאגר כלל יותר מידע על למעלה מ-6000 איש ואישה, 1500 מוסדות וארגונים, ל-1100 ישובים. חברי וחברות הקבוצה צופים שהמאגר יתרחב בשנים הקרובות ויעזור לחוקרים מרחבי העולם שעוסקים בהיסטוריה של הרפואה.

מתוך מטרה להגיע אל הציבור הרחב עם תוצרי המחקר פיתחו החוקרים משחק קלפים שמלמד מושגי יסוד בהיסטוריה של רפואה, וגם משחק לוח המדמה עלייה לרגל למכה במפנה המאה ה-20, שמלמד על אתגרים לוגיסטיים ורפואיים בהיסטוריה של עלייה לרגל.

נוסף על כך, הם יצרו לאחרונה סיור מצולם על בתי החולים הראשונים שהוקמו בירושלים. הסיור כולל כמה תחנות ומציע היסטוריה מקומית עשירה של מוסדות ומומחים רפואיים בארץ.  המשחקים והסיור משמשים את החוקרים והחוקרות גם בקורסים שהם מעבירים לסטודנטים בחוג למזרח תיכון וגם בחוג לרפואה.

עוזי רבהון הוא חוקר במכון המחקר ליהדות זמננו ע"ש א. הרמן, מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו וראש התוכנית לבינלאומיות בפקולטה למדעי הרוח. עם סיום לימודיו, באמצע שנות שמונים, בחוגים לסטטיסטיקה והיסטוריה של ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, הוא הגיע למכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, שהיה המקום היחיד בישראל (ובעולם) שבו ניתן היה להתמחות בחקר הדמוגרפיה של היהודים.

במכון הוא פגש את מי שהיו ממניחי התשתית המדעית הסטטיסטית של מדינת ישראל וענקי המחקר הדמוגרפי של יהודי העולם, הפרופסורים רוברטו בקי ועוזיאל אוסקר שמלץ זיכרונם לברכה, ואת פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה שלימים הדריך אותו בעבודת המוסמך והדוקטורט.
עוזי למד במכון קורסים שהתמקדו ביהודים, ובמה שהייתה אז המחלקה לדמוגרפיה בפקולטה למדעי החברה הוא רכש את יסודות הדמוגרפיה של התפתחות אוכלוסיית העולם, תיאוריות דמוגרפיות, מדדים ושיטות חישוב.

עיקר ההתעניינות של עוזי  בדמוגרפיה של היהודים היא בהגירה, הן פנימית הן בין לאומית. הוא סיים לאחרונה לכתוב ספר (ביחד עם שותפים) על הישראלים בגרמניה. הוא חקר ופרסם מחקרים גם בנושאים נוספים לרבות המשפחה היהודית, זהות יהודית, תחזיות אוכלוסייה, יחסי ישראל-תפוצה, ואנטישמיות. מחקריו מתמקדים בעיקר בשתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, ישראל וארה"ב שבהן מתגוררים יחדיו כ-85 אחוזים מכלל 14.8 מיליון היהודים בעולם כיום.  

בשבועות האחרונים – עם התפרצות מגפת הקורונה –  עוזי חיבר מאמר קצר ובו טען שלצד קבוצות סיכון אחרות כמו מבוגרים, אנשים עם מחלות רקע, ומי שמתגוררים בקהילות צפופות, הרי שמהגרים בין לאומיים (בעולם בכלל, ולא רק יהודים) הם אוכלוסייה פגיעה נוספת.

עוזי השתמש בידע שהוא צבר במחקריו על הגירה על מנת לתאר חמישה מאפיינים טיפוסיים של מהגרים שחושפים אותם באופן יוצא דופן להידבקות בנגיף. מאפיינים אלו הם מעמדם של המהגרים, שרבים מהם מסתננים, מבקשי מקלט ובלתי חוקיים אחרים. מהגרים אלו חיים בפחד, מתחבאים, ובאופן קבוע חוששים להתגלות. בנסיבות אלו הם עלולים להימנע מבדיקות לגילוי הנגיף, וממילא ידחו ככל הניתן פניה לקבלת טיפול רפואי.

מהגרים במדינה חדשה, לפחות בזמן הסמוך להתיישבותם, אינם בקיאים היטב בשפה המקומית. לפיכך הם עלולים שלא להבין הנחיות רשמיות של דפוסי התנהגות כגון מרחק חברתי והיגיינה. כמו כן, מהגרים נוטים להתיישב בנישות אתניות, לעיתים קרובות בצפיפות ובתנאי עוני חברתי וכלכלי, המגבירים את פגיעותם לתחלואה מווירוס עם מאפיינים יחודיים כמו אלו של הקורונה.

בנוסף, לרבים מהם ההגירה היא התנסות טראומטית ולכן הם פונים לאמונה דתית ומצטרפים לקהילות דתיות ולבתי תפילה שמספקים המשכיות תרבותית וגשר בין העולם הישן וזה החדש; אלא שבימי קורונה מקומות אלו סגורים, לא ניתן להתכנס לתפילות או להיפגש עם מנהיגים דתיים וצמצום היכולת של הדת לסייע מנטלית ומורלית עלולים להחליש את חוסנם להתמודד עם אתגרים רפואיים. לבסוף, אף כי מהגרים אינם אוכלוסייה הומוגנית הרי שלרבים, במיוחד החדשים שביניהם, הכנסה נמוכה מעמיתיהם ילידי המקום בעלי כישורים השכלתיים ומקצועיים דומים; מה עוד שמהגרים רבים נוטים להיות עצמאיים. בנסיבות של המשבר הכלכלי המלווה את הקורונה הם יהיו מהנפגעים העיקריים.

תצפיות אלו נחוצות לגיבוש מדיניות ייחודית לאוכלוסיית המהגרים – בארץ ובעולם – כדי להבטיח את ביטחונם האישי ולהעמיד לרשותם שירותי רווחה וסיוע כלכלי שיתאימו להם ויאפשרו להם להתמודד עם המגפה.

הילה היא היוצרת ועורכת התוכן של הסדרה "מעברות", שאת הפקתה יזמה במהלך כתיבת המחקר לאור החשיפה לעושר המקורות והגילויים על החיים במעברות. ארבעת פרקי הסדרה הם: "תוהו ובוהו", "החלום", "השבר", "סרח עודף".

הסדרה משודרת בערוץ כאן 11, ימי רביעי בשעה 21:00.

לעמוד הסדרה ב"כאן דוקו"
 

ביקורת על הסדרה באתר מעריב online

ביקורת על הסדרה באתר וואלה! תרבות

"קו העוני", שיר הנושא של "מעברות"

 ההרגל לשרטט לעצמם תרשימי עץ היררכיים בשולי הספרים שקראו ובטיוטות ששרבטו לעצמם.דרך ההערות הקטנות ששרבטו בשולי הדף, היא משחזרת את תהליכי החשיבה, היצירה והניתוח של אנשי ימי הביניים. בעזרת סריקה ממושכת של מאות כתבי יד מכל רחבי אירופה, תעתוקם, ניתוחם ובעזרת ניתוחים סטטיסטיים, היא ממפה את ממדיה המפתיעים של התופעה, את דפוסי השימוש בה, את החופש והיצירתיות שהפגינו המשתמשים בה ואת השימושים השונים שלה בתיאולוגיה, לוגיקה, דקדוק, שירה, רפואה ומשפט.