את צעדיו הראשונים בעולם הספרות עשה גדעון כבר כתלמיד תיכון, אז למד כמה קורסים באוניברסיטת תל אביב, הודות למורתו לספרות בתיכון חדרה עפרה קליין ובסיועה של פרופ' חנה נוה. לאחר שירותו הצבאי השלים תואר ראשון בחוגים לשפה וספרות צרפתית ולספרות עברית באוניברסיטה זו. את התואר השני למד בחוג לספרות עברית בירושלים וכתב עבודת גמר על שירת לאה גולדברג בהדרכת פרופ' אריאל הירשפלד. את הדוקטורט על שירת דליה רביקוביץ, כתב בהנחיית פרופ' מיכאל גלוזמן בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן היה בכמה השתלמויות בתר-דוקטורט בהן אוניברסיטת סטנפורד, מרכז כץ באוניברסיטת פנסילבניה ולבסוף מרכז מנדל סכוליון למחקר רב-תחומי במדעי הרוח והיהדות באוניברסיטה העברית. במקביל שימש עורך ראשי שותף בהוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים.

עם קליטתו בחוג לספרות עברית זכה גדעון במלגת עזריאלי לחוקרים צעירים. תקציב המחקר הנדיב הנלווה למלגה ישמש אותו לעריכת פרויקט נרחב המשלב שיטות מסורתיות של חקר הספרות ובייחוד שימוש במקורות ביו-ביבליוגרפיים (הן על חיי היוצרים והן על פרסומיהם) עם כלים של מדעי הרוח הדיגיטליים שהוא רכש בסטנפורד.
הפרויקט מבקש לחשוף את "הקאנון שמעבר לקאנון": מאות יצירות מאת מיטב המשוררים והמשוררות העברים במאה העשרים, שפורסמו פעם אחת ויחידה בעיתונים ובכתבי העת, לא כונסו מעולם בְּספר, וכך נשכחו. היצירות שצפויות להתגלות בפרויקט עשויות להתוות היסטוריוגרפיה אחרת – לאו דווקא חלופית, אך בהכרח מורכבת יותר – של השירה העברית במאה העשרים, ושל התרבות הארץ-ישראלית והישראלית.

בקרוב יראה אור הכרך השני (מתוך שלושה) בסדרת רשימות העיתונות של לאה גולדברג בעריכתם של גדעון ופרופ' חמוטל בר-יוסף.
בקובץ החדש – 'יומן ספרותי' כרך ב – עשרות מאמרים פרי עטה שפורסמו פעם אחת ויחידה לפני שבעים ושמונים שנה, וכעת מוצגים מחדש לקהל הקוראים והקוראות.

 

מאיר בר-אשר כתב עבודת דוקטור בתחום פרשנות הקוראן השיעית בהדרכת פרופ' איתן קולברג מן החוג לשפה וספרות ערבית. הוא מתמקד בשלושה תחומי מחקר עיקריים: חקר הקוראן ופרשנותו בעולמה של השיעה; חקר השיעה ההטרודוקסית (ובעיקר הדת הנוּצַיירית-עלווית); וחקר יחסי הגומלין שבין האסלאם ליהדות. לאחרונה, ולצד העמקת מחקריו בתחום השיעה, הוא החל לעסוק גם בחקר הדת הבהאית ובתרגומים מוערים לעברית של חיבורים מתוך הקורפוס העשיר של כתבי הדת שלה.

הוא פרסם מחקרים רבים: המונוגרפיה שכתב בתחום חקר פרשנות הקוראן השיעית Scripture and Exegesis in Early Imami Shiism, נחשבת כיום אבן יסוד בחקר התחום, ולצדה פרסם שורה ארוכה של מאמרים בכתבי עת וערכים באנציקלופדיות.

בתחום חקר הדת הנוציירית-עלווית הוא פרסם שלושה ספרים ושורה ארוכה של מאמרים (חלקם בשיתוף עם עמיתו פרופ' אריה קופסקי); ובתחום יחסי הגומלין שבין אסלאם ויהדות ראה אור לפני שלוש שנים ספרו על היהודים בקוראן (Les juifs dans le Coran) בהוצאת הספרים היוקרתית Albin Michel. הספר זכה לסיקור תקשורתי נרחב בצרפת ומחוצה לה. תרגומו לאנגלית —  The Qur’an and the Jews (בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון) הופיע השבוע, ולאיטלקית – Gli Ebrei nel Corano (בהוצאת ספרים בפלרמו שבסיציליה) עתיד לראות אור בשבועות הקרובים.

מאיר בר-אשר מילא שורה ארוכה של תפקידים באוניברסיטה העברית ומחוצה לה. הוא שימש שנים רבות כראש החוג לשפה וספרות ערבית ותרם תרומה ניכרת לביסוסו ולחיזוקו של החוג באמצעות קליטת סגל חוקרים מעולה שיש בו כדי לתרום לא רק לשמירה על המוניטין שיצאו לחוג בעולם אלא אף להצעידו קדימה; הוא כיהן כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה וכראש מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח ומונה כראש הקתדרה לחקר האסלאם ע"ש מקס שלזינגר ולאחרונה כראש הקתדרה לחקר הדת הבהאית. בנוסף, הוא חבר במערכת כתב העת Jerusalem Studies in Arabic and Islam; Shi‘i Studies Review (המתפרסם באוניברסיטת פרינסטון), ובמערכות כתבי העת "קתדרה" ו"פעמים" היוצאים לאור ביד בן-צבי וכתבי העת "כרמלים" וالكرمل היוצאים לאור מטעם אוניברסיטת חיפה. במשך שנים אחדות הוא עמד בראש ועדת המקצוע העליונה להוראת הערבית של משרד החינוך ובתפקידו זה תרם לגיבוש תוכניות לשיפור הוראת הערבית בבתי הספר היסודיים והתיכוניים במדינה.

לצד פעילותו הענפה במחקר, מאיר משקיע את מיטב כוחותיו בהוראה ובהדרכת תלמידי מחקר רבים בכתיבת עבודות מוסמך ודוקטורט (כמה מן הבולטים שבתלמידיו השתלבו במשרות תקניות באוניברסיטאות המחקר בארץ). בנוסף על הוראת תחומי מחקרו העיקריים – הקוראן ופרשנותו והשיעה ההטרודוקסית – מאיר מלמד גם קורסים בתחום השירה והספרות הקלאסית, התאולוגיה והפילוסופיה באסלאם.

 

רות סיימה תואר ראשון במוסיקולוגיה ובמחשבת ישראל והשלימה תואר מוסמך במוסיקולוגיה בשנת 1985. בשנת 1992 הוענק לה התואר ד"ר לפילוסופיה. את תאריה היא השלימה באוניברסיטה העברית בהצטיינות יתרה. היא מלאה תפקידים רבים בפקולטה ומחוצה לה: שימשה כחברה בוועדה האקדמית לתוכנית "אמירים" לתלמידים מצטיינים ולימדה בה שנים רבות; הייתה ראשת החוג למוסיקולוגיה ועמדה בראש התוכנית לדוקטורנטים מצטיינים במדעי הרוח. כמו כן, היא כיהנה כראשת המכון לאמנויות ובמקביל מונתה לעמוד בראש תוכנית עמיתי מרטין בובר במדעי הרוח והחברה שאותה ניהלה בשנים 2014—2017. רות הייתה חברת הוועד המנהל של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור וחברת הצוות לקידום מדעי הרוח במכון ון ליר בירושלים. בדצמבר 2016 מונתה רות לחבר הנאמנים של מכון ון ליר בירושלים ובינואר 2018 לחברת דירקטוריון הספרייה הלאומית.

היא זכתה בפרסים רבים בהם פרס קינקלדיי לספר הטוב ביותר במוסיקולוגיה בשנת 2012 מטעם האיגוד האמריקאי למוסיקולוגיה. בשנת 2017 הוענקה לה חברות כבוד (corresponding member) באיגוד זה על "הישגים יוצאי דופן בקידום חקר המוסיקה".

מחקריה של רות הכהן פינצ'ובר מבקשים להאיר על תפקידה של המוסיקה בעיצוב ושיקוף של מגמות תרבותיות ופוליטיות רחבות מן העת המודרנית המוקדמת ועד ימינו. גישתה נבנית על  תפיסתה ומחקריה על אודות דרכי ההבעה המוסיקליים וגבולותיהם. היא מתחקה אחר האופנים שבהם לשון מוסיקלית ודרמטית, וכן שפות אמנות אחרות, מעצבות עולמות מדומיניים (fictional worlds) המזמינים אותנו להיכנס מרצוננו לאשליה אסתטית מבוקרת.  היא בוחנת, בהתאם, את היצירות המובילות אותנו לחוות עולמות אלה מנקודת המבט של הסוגות המאפיינות אותן,  ובהן האורטוריה והאופרה, השיר האמנותי והעממי, וכן הזמרה הדתית, היהודית והנוצרית. 

העולמות המדומיינים של האמנות, לשיטתה, אינם נוצרים יש מאין. הם נשענים על עמדות נפשיות וחברתיות קיימות אך גם מבנים אותן מחדש. בהקשר הדתי, היא מראה כיצד צלילים מעצבים זמן ומרחב דתיים (ביצירות יוהאן סבסטיאן באך, לדוגמה) וקהילות קול ורגש (בבית הכנסת לדורותיו). היא מפרשת את האופן שבו הם מתַקפים תיאולוגיה או חותרים תחתיה. בהקשר הפוליטי, היא מצביעה על הדרכים שבהם יצירות ואירועים מושתתי-צליל מבטאים צורות משטר (מלוכה אבסולוטית, לדוגמה) או מבשרים על דרכים חלופיות לארגון החיים המשותפים (במסגרת הלאומית או הדמוקרטית). 

בין הנושאים שחקרה כלולים דרכי משמוע במוסיקת הבארוק, התקופה הקלאסית וביצירתו של ואגנר; עלייתן של תאוריות אסתטיות חדשות במאה ה-18, ואופני ביטוי חמלה ואמפתיה במוסיקה. רות בחנה ממדים פואטיים ורליגיוזיים ביצירתו של ארנולד שנברג, וניתחה אופני התחוללות דרמטית בעבודות אנימציה מוסיקלית. 

מנימוקי ועדת הפרס:

"המחקר של פרופ׳ רות הכהן פינצ'ובר על 'היסטוריה קולית' – במיוחד ההגדרה של מוסיקה יהודית כ"רעש" על ידי נוצרים באירופה הקדם מודרנית ועד למאה העשרים – שינה באופן בלתי הפיך את הדרכים וההיקף שבהם אנו יכולים להגיב ולחשוב על מוסיקה. היא הרחיבה את הדיסציפלינה של המוסיקולוגיה ביחס לתהליכים היסטוריים, פוליטיים ותודעתיים, והשכילה לשלב בכתיבתה סוגיות תיאולוגיות, פילוסופיות ואסתטיות  מתוך גישה תרבותית-הומניסטית רחבת טווח."

 

 

 

דוד זכה בפרסים רבים בהם: פרס צלטנר לחוקר צעיר ופרס צלטנר לחוקר בכיר, פרס מיכאל ברונו, פרס חשין לחוקר צעיר לשנת 2009 ופרס הנשיא לחוקר הצעיר המצטיין באוניברסיטה העברית. בשנת 2012 הוא נבחר לחבר באקדמיה הישראלית הצעירה למדעים.

מנימוקי ועדת הפרס: "פרופ' אנוך הוא פילוסוף שמחקריו נוגעים לשאלות יסוד באתיקה, במטה-אתיקה, בפילוסופיה פוליטית ובפילוסופיה של המשפט. הישגיו המקצועיים של פרופ' אנוך יוצאי דופן: הוא חידש חידוש משמעותי בהבנת מעמדן של טענות מוסריות ועבודתו מוכרת ומוערכת במעגלים רחבים. לפרופ׳ אנוך יבול נדיר של פרסומים, שהופיעו בבמות החשובות והמשובחות ביותר בפילוסופיה. מאמריו נקראים ומצוטטים וזוכים בעקביות להערכת עמיתים, כפי שמעידה העובדה שפעמיים נבחרו מאמרים שלו לרשימה אקסקלוסיבית של המאמרים הטובים ביותר בפילוסופיה בשנה נתונה.
פרופ׳ אנוך מנחה בהצלחה ובמסירות תלמידים רבים. לצד מעמדו הבינלאומי והמוניטין הנדירים שלו, פרופ׳ אנוך מפרסם ללא ליאות גם באכסניות מקומיות, נושא בתפקידים וממלא פונקציות במוסדות בהם הוא חבר. כפי שאמר עליו אחד הממליצים (שהוא פילוסוף מן המעלה הראשונה בעצמו), דוד אנוך הוא אחד מחצי תריסר הפילוסופים הטובים ביותר בדור הזה בתחומים של אתיקה ופילוסופיה פוליטית.
הישגיו של פרופ׳ אנוך כה מרשימים ומזהירים, שבחירתו ראויה לפרס ממש כמו שהפרס ראוי לפרופ׳ אנוך."

פרס מפעל הפיס למדעים ע"ש לנדאו הוא אחד הפרסים המשמעותיים והיוקרתיים ביותר שמוענקים בישראל. הפרס נועד לציין לשבח את המחקר המדעי ואת החוקרים הישראלים שהגיעו להישגים ראויים בתחומם ואשר תרמו בכך תרומה רבת ערך לקידום המדע והמחקר, וזכו בהכרה בינלאומית. הפרס מוענק בחמש קטגוריות: מדעי הטבע, מדעי החברה, מדעים מדויקים, מדעי הרוח ומדעי החיים. בכל שנה נבחרים תחומים שונים.

לאתר האישי של פרופ' דוד אנוך

יונתן דקל-חן מחזיק בקתדרה בחקר יהדות בריה"מ ומזרח אירופה ע"ש הרב אדוורד סנדרו באוניברסיטה העברית, והוא חבר סגל בחוג להיסטוריה כללית וגם בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו. בשנת הלימודים תשפ"א הוא משמש כעמית אורח במרכז בילדנר (BILDNER) לחקר עם ישראל באוניברסיטת רטגרס בארה"ב. מחקריו פורסמו בבתי הוצאה לאור באוניברסיטת ייל, אוניברסיטת אינדיאנה, מאגנס ובשורה ארוכה של כתבי עת מובילים בחו"ל. דקל-חן חוקר היסטוריה חקלאית, טרנס-לאומיות, היסטוריה יהודית, יחסים בינלאומיים, פילנתרופיה, דיפלומטיה לא-פורמלית (non-state diplomacy) והגירה בעולם המודרני. 

להיסטוריה החקלאית פנים רבות. עד להשלמת תהליך המודרניזציה בכל אזור ואזור בעולם, רוב האוכלוסייה התקיימה מעבודת האדמה. למעשה, עד לראשית העיור בעקבות תהליכי המודרנה, מרבית אוכלוסיית העולם חיה בכפר והתקיימה מחקלאות.
על פי אסכולת המודרניזציה, השגשוג העירוני, התיעוש והתפתחות ההשכלה מתאפשרים רק לאחר התמקצעות בחקלאות. גם בימנו, חלקים ניכרים מהאנושות עדיין מתפרנסים בעיקר מעבודת האדמה, כך שההיסטוריה החקלאית היא למעשה היסטוריית האדם וסביבתו.

יונתן זכה לאחרונה בפרס ורנון קרסטנסן (Vernon Carstensen) למאמר הטוב ביותר בשנת 2020 שהתפרסם בכתב העת Agricultural History. במאמרו Putting Agricultural History to Work: Global Action Today from a Communal Past הוא גיבש מסקנות מְחקר ההיסטוריה הארוכה של החקלאות היהודית המודרנית בארץ ובתפוצות כדי להציע פתרון תפעולי חלקי למצוקת הפליטים שנוצרה בעקבות האביב הערבי, מלחמת האזרחים בסוריה ומשברים נוספים בעשור האחרון, במיוחד בדרום הגלובלי.

על הקשר בין החקלאות היהודית הקולקטיבית למצוקת הפליטים בראשית המאה ה- 21 קראו כאן

עבודת הדוקטורט של עידית בן אור –  מלגאית תוכנית מוסה – שהוגשה לאחרונה בחוג להיסטוריה, מתחקה אחר מטבעות שהוטבעו על ידי הסקטור הפרטי באנגליה והיו בשימוש יומיומי לצרכים כמו קניית לחם, בירה ותשלום משכורות. במסגרת המחקר עידית התמקדה באופנים בהם כסף לא ממשלתי עבד בפועל, איך הוא הצליח לצבור אמון, ומה זה מספר לנו על המערכת הכלכלית באנגליה באותה התקופה. הדוקטורט שלה הוא למעשה המשך ישיר לעבודת המחקר מהתואר השני, שנכתבה גם היא בחוג להיסטוריה ושעסקה בעשור אחד של הטבעת מטבעות פרטית.

עידית זכתה במלגת מוסה בשנת תשע"ד. המלגה מממנת ארבע שנות מחקר מלאות: שלוש שנים באוניברסיטה העברית ושנה אחת באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון.

עידית מבקשת להודות למחלקה להיסטוריה באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון שבה היא התארחה, ושהפכה את חווית הלימודים בה לחוויה ייחודית. המרצים והמרצות במחלקה חשפו אותה לעולמות אינטלקטואליים שהיא לא הכירה קודם לכן, למתודולוגיות חדשות ובעיקר לאהבה הגדולה בה הם חקרו היסטוריה. להבנתה, השהות שם שינתה את האופן שבו היא נגשה למחקרה, ואת האופן שבו היא תיגש למחקר בעתיד.

קרן מוסה נוסדה באוניברסיטה בשנת 2000 לזכרו של ההיסטוריון הנודע ג'ורג' ל' מוסה, שהיה פרופסור בחוג להיסטוריה בפקולטה שלנו ובאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, ושציווה קרן נדיבה לטיפוח לימודי ההיסטוריה באוניברסיטאות שבהן הוא לימד. מטרת התוכנית להעניק מלגות הצטיינות נדיבות לתלמידי מחקר ולתלמידות מחקר בכל החוגים ההיסטוריים. 

התוכנית היא פרי שיתוף פעולה הדוק של שתי האוניברסיטאות. בכל שנה, נבחר מלגאי אחד לדוקטורט ומלגאי אחד לתואר מוסמך. מלגאי ומלגאיות התוכנית משתייכים לבית הספר על שם ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח.
 

במהלך לימודיה לתואר הראשון בארכיאולוגיה באוניברסיטה שלנו הדס נחשפה לפוטנציאל האתנוגרפי העצום הטמון בספרות חז"ל, אף על פי שעיקר מטרתה לפסוק הלכה, ולכך שישנן מעט מאד מחקרים שמשלבים בין ידיעות ארכיאולוגיות לספרות חז"ל. על מנת לרכוש כלים לחקר הספרות התלמודית, המשיכה הדס  לשנת השלמות בחוג לתלמוד ולאחר מכן לתואר שני בתוכנית המצטיינים בשלהי העת התיקה ומורשתה.

התזה שלה, בהנחיית פרופ' עוזי ליבנר (שהיה מלגאי מנדל סכוליון לבתר דוקטורט וכיום חבר בקבוצת המחקר "העבר בעבר" במרכז מנדל סכוליון), עסקה  במספר מרכיבים של בית המגורים הארץ ישראלי ומה ניתן ללמוד על אודותם באמצעות השוואה בין הממצא החומרי לספרות חז"ל.  בין היתר – הציעה הדס במחקרה זיהוי חומרי למונח "חדות" שמופיע בספרות חז"ל ושמשמעותו אבדה במרוצת הזמן. הסתבר שמדובר במתקן אחסון תת-קרקעי, שנפוץ בארץ-ישראל בתקופה הרומית הקדומה. הדס אף כתבה מאמר בנושא (בשיתוף מנחה העבודה) שעתיד לצאת לאור.  

עבודת הדוקטורט –  בהנחייתם של חוקרי המכון לארכיאולוגיה פרופ' זאב וייס (חבר קבוצת המחקר "שולחנות ערוכים: אכילה, גבולות ומעברים בין-תרבותיים" במרכז מנדל סכוליון) ופרופ' עוזי ליבנר –   עוסקת בייצור ובצריכה של לחם בארץ ישראל הרומית, במתודה המשווה בין הממצא הארכיאולוגי לבין ספרות חז"ל הארץ ישראלית, לצד בחינה של מקורות ספרותיים נוספים מן התקופה הרומית, אוסטרקונים, עדויות אפיגרפיות ותיאורים אמנותיים.

מטרת המחקר להבין כיצד התנהלה כלכלת הלחם של ארץ ישראל, את אופן צריכתו בסעודה, וכן לעמוד על קשרים חברתיים, כלכליים ותרבותיים בין התושבים היהודים, הפגאניים והנוצרים של הארץ, ובינם לבין אזורים שונים באימפריה. 

ההשתתפות בקבוצת המחקר מהווה בעבור הדס חוויה מעצימה ומעשירה. מטרתה של הקבוצה לחקור את האופן שבו גבולות תרבותיים וחברתיים מובנים באמצעות פרקטיקות של אכילה ואי-אכילה. חברי הקבוצה מזמינים הרצאות אורח ממרצים שעוסקים בתחומים שמעניינים אותם כקבוצה, ובנוסף משתפים אחד את השני במחקרים האישיים בתחום.

 

פרופ׳ רונית ריצ׳י למדה לתואר ראשון ולתואר שני באוניברסיטה העברית בחוג ללימודים הודיים, איראניים וארמניים ובחוג לפסיכולוגיה, והחליטה להתמקד בלימודי אינדונזיה, ובעיקר בהיסטוריה ובספרות. היא המשיכה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת מישיגן בארצות הברית, ואחרי תקופה משמעותית של לימודים ועבודה בארצות הברית, בסינגפור ובאוסטרליה היא שבה לישראל ב-2013 ומאז היא מלמדת על אינדונזיה בפקולטה, וממשיכה במחקרה שמתמקד באספקטים שונים של ספרות כתבי יד שנכתבו במלאית ובג׳אווית במאות ה-18 עד ה-20, בתהליכים הטקסטואליים של הפצת האסלאם באינדונזיה, ובהיסטוריה של ההגליה בתקופה הקולוניאלית.

מחקרה שזכה למימון  ה-ERC יעסוק בתרגומים אינטרלינאריים – ז׳אנר דו לשוני הכולל טקסט בשפת המקור ותרגומו, מילה במילה, הנכתב בין השיטין. תרגומים כאלו מוכרים מתרבויות שונות ברחבי העולם מזה מאות רבות של שנים, למרות שהם כמעט ולא נחקרו. הדגש בתרגומים אלו הוא על דיוק ופירוט שחושף מקרוב את מעשה התרגום ואת הבחירות הבלתי נמנעות שכרוכות בו.

תרגומים מסוג זה יספקו למחקר מסגרת תיאורטית ומתודולוגית להבנת תהליכים ומפגשים אינטלקטואלים, ספרותיים, בין דתיים ולשוניים כפי שהשתקפו בעמוד הדו לשוני שבו שתי שפות  – ועמן שתי תרבויות, דתות ותפיסות עולם – נפגשות, נוגעות לא-נוגעות, מתמזגות, מתכנסות פנימה, מתרחקות, משתנות, או מאמצות זהות חדשה.

המחקר יתמקד בתרגומים אינטרלינאריים מהמאות ה-16 ועד ה-20 מהמרחב האינדונזי-מלאי, אזור המתפרש על פני אינדונזיה, מלזיה, ברוניי, סינגפור, דרום תאילנד ודרום הפיליפינים של היום. באזור זה – מהמגוונים לשונית ותרבותית בתבל – התקבלו ועברו לוקליזציה מסורות טקסטואליות של ההינדואיזם, בודהיזם, קונפוציאניזם, נצרות ואסלאם, לעתים קרובות באמצעות ובזכות המודל האינטרלינארי.

בנוסף להיבט ההיסטורי-פילולוגי, המחקר כולל גם בחינה של פרקטיקה עכשווית של שימוש בטקסטים אינטרלינאריים ללימוד ערבית ודת האסלאם במערכת החינוך המוסלמית-מסורתית במרחב האינדונזי-מלאי.

מטרת המחקר להאיר מסורת תרגום מורכבת ועשירה באזור שכמעט ואיננו נכלל במחקרי תחום "לימודי התרגום", להבין את הקשרים המסועפים בין מסורת זו למסורות דתיות וספרותיות גלובאליות, ולהציע כלים קונצפטואליים ומתודולוגיים חדשים שישמשו בחקר התרגום בפינות נוספות של העולם.

חלק משמעותי מתקציב המענק יינתן כמלגות לתלמידי מחקר מצטיינים בשלבים שונים (מ"א, דוקטורנטים, בתר-דוקטורנטים) שישתתפו בפרויקט. המענק יאפשר בין היתר בניית מאגר מידע של תרגומים אינטרלינאריים מרחבי האזור, שיאפשר מיפוי ראשון מסוגו של תפוצה גיאוגרפית, כרונולוגיה, סוגי טקסטים ומחברים של התרגומים, על בסיס קטלוגים, אתרי אינטרנט ועבודת שדה של משתתפי הפרויקט.

 

פרופ' אורי גבאי החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בחוגים למקרא ולאשורולוגיה. אחרי התואר הראשון הוא החליט להמשיך ללימודים מתקדמים באשורולוגיה – תחום המחקר שמתמקד בתרבות מסופוטמיה הקדומה על פי מאות אלפי הלוחות בכתב היתדות שהתגלו בחפירות בעירק ובסוריה ואשר נמצאים כיום במוזיאונים שונים בעולם.

אורי חוקר טקסטים העוסקים בפולחן, בעיקר תפילות בלשון השומרית, וטקסטים פרשניים באכדית. חלק גדול מן המחקר על טקסטים כאלו הוא פילולוגי: פענוח הלוחות, זיהוי היצירות, הכנת מהדורות מדעיות, איסוף מקבילות, וכדומה. מתוך העיסוק הפילולוגי עולות גם שאלות כלליות יותר על הדת והתרבות המסופוטמית: כיצד התבצע הפולחן במקדש? מה הייתה המשמעות הדתית של הפולחן? מה היו הטכניקות הפרשניות של המלומדים המסופוטמים? ומה היה יחסם לטקסטים שלהם עצמם?

מענק המחקר מטעם ה- ERC יאפשר לאורי לחבר מחדש בין שני התחומים, בין הפולחן לפרשנות, שנכתבו למעשה על ידי אותם האנשים: כהני מסופוטמיה. הוא ינסה  להבין מה הקשר בין הפולחן לבין הפירושים, ויתמקד בעיקר באופן שבו הכהנים מפרשים את הטקסים שהם ביצעו, ובאופן שבו הם השתמשו בידע הפולחני שלהם בעת שהם כתבו פירושים כמלומדים.

חלקו הארי של תקציב המענק יינתן כמלגות לתלמידי מחקר מצטיינים בשלבים שונים (מ"א, דוקטורנטים, בתר-דוקטורנטים) שישתתפו בפרויקט. המענק יאפשר בין היתר לחוקרים בפרויקט לנסוע למוזיאונים שונים בעולם ולעבוד בהם על הלוחות שאותם הם חוקרים.

משנת 2007 האיחוד האירופי מעניק מענקי מחקר לחוקרים בתחומים שונים. הזוכים נבחרים מבין אלפים שהגישו הצעות מחקר בשם אוניברסיטאות ומוסדות בכל רחבי אירופה. ההצעות הנבחרות הן של חוקרים וחוקרות פורצי דרך בתחומם.  האוניברסיטה העברית מדורגת כיום במקום העשירי באירופה במספר המענקים שניתנו לחוקריה מאז שהמועצה האירופית למחקר יזמה את חלוקת המענקים, והפקולטה שלנו מתברכת בכל שנה בכמה חוקרים שזוכים בהם.

 

אורלי לואיס החלה להתעניין בהיסטוריה של הרפואה דרך נושא המגפות. עוד בלימודיה לתואר הראשון הוביל אותה קורס אודות מגפות בהיסטוריה להתעמק בכתבי הרפואה העתיקים. היא הסתקרנה מהעושר הרעיוני בכתבים הללו במגוון תחומים: תנועת הדם, אוויר ומזון בגוף, טבעם של תהליכים מחלתיים, וההשפעה של טיפולים שונים על כל אלו.

לאחר השלמת התואר הראשון והשני באוניברסיטת תל אביב אורלי שהתה שש שנים במכון ללימודים קלאסיים באוניברסיטת הומבולדט בברלין, שם השלימה כתיבת עבודת דוקטור והשתלמות בתר דוקטורט במסגרת קבוצות מחקר שעוסקות ברפואה ובפילוסופיה בעולם העתיק. היא חזרה לישראל והמשיכה במחקרה כעמיתה בתוכנית מרטין בובר במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה העברית.

המחקר של אורלי מתמקד ברעיונות העתיקים על אנטומיה, פיזיולוגיה ודיאגנוסטיקה, ובקשר בין תחומי הרפואה הללו. היא מבקשת להבין כיצד אנשי העבר חקרו והסבירו את הטבע, ובעיקר את הגוף החי. אורלי חוקרת לא רק את הידע עצמו אלא גם מדוע הידע משתנה וכיצד נוצרים רעיונות מדעיים חדשים. בהקשר זה היא בוחנת כיצד תאוריה, מחקר אמפירי ועשייה קלינית הזינו זה את זה והובילו להסברים שונים של הגוף החי ושל מחלות והטיפול בהן.

אחד מנושאי המחקר העיקריים שלה הוא התורה והפרקטיקה לאבחון באמצעות הדופק ביוון ורומא. היא ממפה ומפרשת את האופן שבו סיווגו הרופאים העתיקים את הדופק (לדוגמה, לפי מדדים של גודל, מלאות וריקנות, קשיחות העורקים ועוד). כמו כן היא בוחנת כיצד סיווגים אלו השתנו לאור רעיונות חדשים על גוף ונפש, וכיצד ישמו הרופאים את תורת הדופק בעת אבחון חולים. ספרה, שעוסק בראשית המחקר על מערכת כלי הדם והנשימה ביוון העתיקה, זכה בפרס האקדמיה הבין לאומית להיסטוריה של המדע.

אורלי מתמקדת גם ברעיונות האנטומים בעת העתיקה. הידע האנטומי בעת ההיא היה בתהליך התעצבות, כך שכל רופא תיאר את מבנה הגוף וחלקיו באופן שונה מעמיתיו וכתוצאה מכך, במקום תורה אנטומית אחת היו למעשה אנטומיות רבות ומגוונות.

בשנים האחרונות אורלי מקדמת שיח ושיתוף פעולה פורה וייחודי עם חוקרים מתחומי הרפואה בארץ ובחו"ל ופיתחה שיטה לשחזור הממצאים המדעיים שעליהם התבססו הרופאים העתיקים. הודות למימון נדיב ממועצת המחקר האירופאית (ERC) היא הקימה קבוצת מחקר שמתחילה כעת ליישם באופן שיטתי ונרחב את המודל הבין תחומי והחדשני הזה. הקבוצה כוללת היסטוריונים וקלסיקאים כמו גם מומחי אנטומיה מודרנית מבית הספר לווטרינריה ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, ומומחים בתחום הדיגיטל. יחד הם מנתחים מזוויות שונות את הכתבים, משחזרים באופן מעשי את הידע שתועד בהם ומפתחים אטלס דיגיטלי אינטראקטיבי, שיציג את האנטומיות השונות בתלת-ממד ויציע כלי ניתוח ומחקר מתקדמים.

 

 

ד"ר רננה קידר משלבת בין עולם הרוח של הספרות, שיטות חישוביות ותחום המשפט. את התואר הראשון היא השלימה באוניברסיטת תל אביב בחוגים למשפטים ולמדע המדינה. לאחר ששימשה כפרקליטה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, היא התחילה תואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב ובהמשך התקבלה ללימודי מאסטר במשפטים ולדוקטורט בספרות באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב. בסופו של דבר היא בחרה לשלב ספרות ומשפט ולכתוב את עבודת הדוקטור שלה בספרות השוואתית בנושא השינויים שחלו בתפיסות צדק בעקבות פשעי זוועה המוניים. עם שובה ארצה, רננה שימשה עמיתת מחקר בתר-דוקטורט במרכז מינרבה לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ובתוכנית עמיתי בובר במדעי הרוח והחברה.

 

רננה חברה לאחרונה לד"ר עמרי אבנד מהחוג למדעי הקוגניציה ולפרופ' עמית פינצ'בסקי מהמחלקה לתקשורת במטרה לבנות יחד אלגוריתם ראשון מסוגו, כלי שיידע "להאזין" לכמות חסרת תקדים של עדויות השואה ולחלץ מהן בצורה שיטתית סכמות נרטיביות, דפוסים ומבנים משותפים. אם הם יצליחו, הכלי שלהם יוכל לזהות גם חריגה מאותם דפוסים וכך לזהות טראומות בסיפורים ובעדויות. מחקרם זכה לאחרונה במענק מחקר מטעם מרכז CIDR לטיפוח שותפויות חוצות דיסציפלינות ולקידום פעילות מוגברת בתחום מדע הנתונים באוניברסיטה העברית.

 

הכלי שבפיתוח יוכל לחשוף תובנות חדשות ולחלול מהפכה של ממש בתחום המשפט  באמצעות topic modeling, שיטה שרננה כבר יישמה בהצלחה בניתוח עדויות ממשפט אייכמן ועתה תיושם בקורפוס גדול יותר של טקסטים. מטרת השימוש באלגוריתם להקשיב לכל סיפורי העדויות, שאם לא היו מוזנות למחשב לא היו נשמעות כלל ולא היו זוכות לקשב משפטי.

 

האלגוריתם יידע לזהות חריגה מבנית וכאן חשיבותו. אפשר לרתום אותו כדי לחזור לטקסטים ולהבין בהם את הדפוסים. הדפוסים עדיין מצריכים ניתוח באמצעות חשיבה ביקורתית וקריאה פרשנית של הנתונים, וכאן כבר נכנס לתמונה החוקר עצמו.

 

קראו עוד על מחקרה החדש של רננה באתר CIDR. 

עבודת הדוקטורט של חגית קריק היא מונוגרפיה על הקהילה הבריטית בתקופת המנדט בפלשתינה-א"י, שהתחקתה אחר ההיסטוריה החברתית והתרבותית שלה ורפרטוארים של חיי יום-יום. החשיפה לנוכחותן של נשים בריטיות, הנעדרות כמעט לחלוטין מההיסטוריה של התקופה, הובילה את חגית לחקור לעומק את סיפורן של אחיות בריטיות בממשלת המנדט, ומאוחר יותר, גם במושבת הכתר קפריסין. במסגרת השתתפותה בקבוצת המחקר היסטוריה אזורית של רפואה במזרח התיכון, בחנה חגית את התפקידים שמילאו אחיות בריטיות בתחום הרפואה ובריאות הציבור הקולוניאליים, וחשפה את מעמדן המעורער כנשים רווקות ומשכילות, המשרתות פרויקט אימפריאלי שנחשב במידה רבה לפרויקט גברי.  המחקר עסק בקבוצה של כמאתיים נשים, אך פתח בפני חגית דלת להיסטוריה של אלפי אחיות בריטיות ששירתו באימפריה הבריטית ונעו בין גבולותיה.

 

בימים אלה מגבשת חגית תוכנית למחקר שיעסוק בתפוצתן ובתנועתן של אחיות בריטיות בין שתי מלחמות העולם: כ-3,000 נשים ששירתו ביותר מחמישים מדינות וטריטוריות קולוניאליות. תנועתן באימפריה לא רק הניעה אידיאולוגיות ופרקטיקות רפואיות, אלא גם שימשה ככלי מרכזי בעיצוב חוויותיהן וזהויותיהן כנשים, כאחיות וכבריטיות. המחקר ישלב בין שימוש בכלים דיגיטליים – שיאפשרו עיבוד של כמויות גדולות של מידע, ניתוח סטטיסטי, מיפוי וייצוג ויזואלי, לבין קריאה צמודה של מכתביהן האישיים של אחיות – שיאפשרו הצצה אל עולמן והתנסויותיהן.

 

באמצעות השימוש במתודות מחקר מגוונות והשילוב שבין היסטוריה גלובלית וביוגרפיות אישיות, מבקשת חגית למפות מוביליות אימפריאלית ולהאיר את האופנים בהם נשים עשו את האימפריה - והאימפריה עשתה אותן.

 

 

קבוצת המחקר היסטוריה אזורית של הרפואה במזרח התיכון (MidEastMed) עוסקת ברפואה ובבריאות במזרח התיכון ובצפון אפריקה בין השנים 1960-1830. הפרויקט ממומן על ידי מועצת המחקר האירופית (ERC) מאז ספטמבר 2017.

 

את הפרויקט מובילה פרופ' ליאת קוזמא, ראש הקתדרה ע"ש הארי פרידנוואלד לחקר ההיסטוריה של הרפואה של האוניברסיטה העברית והחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון. צוות המחקר כולל 11 חוקרות וחוקרים, ביניהם תלמידי מ.א., דוקטורט ובתר דוקטורט.

 

הקבוצה עוסקת בתנועה של מחלות, של אנשי רפואה ושל ידע מתוך פרספקטיבות גלובליות ומקומיות כאחד. השילוב בין הגלובלי והמקומי מאפשר לה להבין כיצד תהליכים היסטוריים ארוכי טווח השפיעו על העברה של מחלות וטיפול בהן, על התבססות מקצועות הרפואה השונים, והשפעתם על פרויקטים תרבותיים, לאומיים ומעמדיים באזורנו. מתחילת פעילותו ועד היום, יצרה הקבוצה מאגר ידע היסטורי, קורסים ומחקרים אקדמיים, ויוזמות נוספות בשיתוף עם מוסדות אקדמיים ותרבותיים בישראל.

הנושאים שהקבוצה חוקרת כוללים היסטוריה חברתית ואינטלקטואלית של רפואה, ידע רפואי, פרקטיקות דתיות, מחלות ובריאות. למשל, התפתחות הרפואה באימפריה העות'מאנית המאוחרת; הקשרים בין חברות במזרח התיכון וצפון אפריקה לארגוני בריאות הומניטריים בינלאומיים; ההתערבות של הקולוניאליזם הבריטי בפיתוח שירותי בריאות בפלסטין; והתפתחות הערים ושירותי בריאות הציבור בימי הממשל הצבאי בישראל.

עד כה ביקרו החוקרים והחוקרות בארכיונים ובספריות באיסטנבול, פריז, נאנט, לונדון, אוקספורד, וושינגטון וניו יורק, בהם נחשפו לפרסומים בשלל שפות, ביניהן ערבית, צרפתית, אנגלית, עברית, לדינו ותורכית עות'מאנית. הקבוצה ארגנה כנסים בינלאומיים בירושלים ובנצרת, ומושבים בכנסים בינלאומיים בספרד, בבריטניה, בגרמניה ובארה"ב.

 

הפרויקט MIDEASTMED כולל מחקרים אינדיבידואלים שעוסקים בהשפעה של סוכנים ושיח פרופסיונלי על רפואה ובריאות.
 

ליאת קוזמא חוקרת את ההיסטוריה של לימודי הרפואה במזרח התיכון, הרשתות האזוריות שהן יצרו בין רופאים במדינות האזור, ואת ההיסטוריה של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. ניקול כיאט חוקרת רופאים בפרובינציות של האימפריה העות'מאנית ומתמקדת בתרגום של ידע רפואי בין המערב לעולם הערבי. חגית קריק חוקרת את האימפריה הבריטית במזרח התיכון, ומתמקדת בפעולתם של צוותים רפואיים בפיתוח וניהול שירותי בריאות. בני נוריאלי חוקר הבניית ידע ביו-רפואי ומתמקד בארגונים יהודיים בצפון אפריקה ובבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. לי צ'יפמן חוקרת היבטים חברתיים ואינטלקטואליים של רפואה והמדע בעולם האיסלמי של ימי הביניים. אחמד מחמוד חוקר את השפעת הרפואה על צמיחת הערים בצפון הארץ משלהי התקופה העות'מאנית. נטע תלמוד חוקרת את השפעת מחלת הכולרה על עיצוב היחסים המעמדיים והקהילתיים באימפריה העות'מאנית. אנאבלה אספרנסה חוקרת פרקטיקות דתיות ורפואיות בקרב נשים יהודיות באימפריה העות'מאנית. דן קדם חוקר את השפעתם של ארגון הבריאות של חבר הלאומים וארגון הבריאות העולמי על חברות במזרח התיכון. מעיין ללוש חוקרת את תחום הגניקולוגיה בתוניסיה, אלג'יריה ומרוקו הקולוניאליות. אדם ענבוסי חוקר את שירותי בריאות הציבור בימי הממשל הצבאי בישראל. אילן ארונין חוקר את הקשרים בין הרפואה המודרנית וההגות האיסלמית במצרים.

 

 

מעבר לפעילות האקדמית, הקבוצה פועלת להפיץ את תוצרי המחקר שלה ולהנגיש אותם לציבור הרחב. לשם כך נרקם שיתוף פעולה עם מוסדות תרבותיים וציבוריים בישראל. חוקרי הקבוצה שימשו כיועצים אקדמיים לתערוכה במוזיאון עיריית חיפה ב-2019, שעסקה בהיסטוריה של בית החולים רמב"ם וכללה קטלוג תלת לשוני. כמו כן, סייעו החוקרים למיין ולסרוק מסמכים בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, ביניהם ארכיונים פרטיים של עשרות רופאים יהודים מהמחצית הראשונה של המאה ה-20. בנוסף לכך, בשנתיים האחרונות חברי הפרויקט התראיינו בעיתונות הכתובה והמצולמת על שירותי הרפואה במזרח התיכון במאה ה-19, ופרסמו מאמרים קצרים בסדנה להיסטוריה חברתית ב"הארץ", על הטיפול בגזזת בקרב יהודי צפון אפריקה, על שיעורי האנטומיה וגופות בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, ועל השפעת אפידמיות על פיקוח תנועה ושירותי רפואה ברחבי האימפריה העות'מאנית והבריטית.

 

גולת הכותרת של הפרויקט הוא מאגר של ידע היסטורי שכולל מידע אודות רופאים, רוקחים, אחיות ומיילדות שפעלו באזור המזרח התיכון בשנים 1960-1830. ביוני 2020 המאגר כלל יותר מידע על למעלה מ-6000 איש ואישה, 1500 מוסדות וארגונים, ל-1100 ישובים. חברי וחברות הקבוצה צופים שהמאגר יתרחב בשנים הקרובות ויעזור לחוקרים מרחבי העולם שעוסקים בהיסטוריה של הרפואה.

 

מתוך מטרה להגיע אל הציבור הרחב עם תוצרי המחקר פיתחו החוקרים משחק קלפים שמלמד מושגי יסוד בהיסטוריה של רפואה, וגם משחק לוח המדמה עלייה לרגל למכה במפנה המאה ה-20, שמלמד על אתגרים לוגיסטיים ורפואיים בהיסטוריה של עלייה לרגל.

נוסף על כך, הם יצרו לאחרונה סיור מצולם על בתי החולים הראשונים שהוקמו בירושלים. הסיור כולל כמה תחנות ומציע היסטוריה מקומית עשירה של מוסדות ומומחים רפואיים בארץ.  המשחקים והסיור משמשים את החוקרים והחוקרות גם בקורסים שהם מעבירים לסטודנטים בחוג למזרח תיכון וגם בחוג לרפואה.

 

צוות חוקרים בראשות פרופ׳ גדעון שלח-לביא מהחוג ללימודי אסיה יצא לראשונה לאזור נידח שבין מונגוליה, סין ורוסיה למפות קטע מהחומה הסינית הגדולה שידוע כ"חומה של ג'ינגיס חאן", להבין למה החומה הזו לא מתועדת במקורות היסטוריים, מדוע היא כמעט ולא נחקרה, ולחשוף מי בעצם בנה אותה ולאיזו מטרה.

פרופ' גדעון שלח-לביא מהחוג ללימודי אסיה הוא ארכיאולוג שמתמחה בחקר צפון סין ובראשית החקלאות בה, בדגש על התקופות הפרה-היסטוריות. מאז שהשלים את כתיבת עבודת הדוקטורט באוניברסיטת פיטסבורג (באמצע שנות התשעים) הוא מתמקד במחקרי שטח ארכיאולוגיים בסין, ולאחרונה גם במונגוליה.

לאחרונה החל פרופ' שלח לגלות עניין בחומות בסין ובמונגוליה בימי הביניים, והתמקד בשאלה איך יכול להיות שמערכת כה אדירה שמשתרעת לאורך של לפחות 3,500 ק"מ לא מוזכרת במקורות קדומים, וכמעט לא נחקרה מדעית.

שאלה זו ושאלות נוספות כגון מדוע נבנו חומות באזורים כל כך נידחים ומרוחקים ממרכזי אוכלוסייה, ומהי הדינמיקה של הקמת מערכות יקרות כל כך ועתירות משאבים לאורך ההיסטוריה, הובילו אותו לחקר החומה של ג'ינגיס חאן.

החומה הגדולה של סין היא מותג רב עוצמה בהיסטוריה העולמית, למרות שלמעשה מדובר במספר רב של חומות שנבנו בתקופות שונות לאורך כ-2,000 שנים. אחד המקטעים הפחות מוכרים של החומה נבנה בימי הביניים (במאות ה- 11 עד ה- 13 לספירה) ומשתרע על פני יותר מ-3,500 קילומטרים. על אף גודלה המרשים ולמרות שהיא כוללת בנוסף לחומות ותעלות הגנה גם מספר רב של מחנות ומבנים נלווים, מערך החומות הזה לא מתועד במקורות היסטוריים וכמעט שלא נחקר על ידי היסטוריונים וארכיאולוגים.

אחת הסיבות ל"התעלמות" ההיסטורית היא העובדה שחלקים גדולים ממנה ממוקמים רחוק מקווי החומה המוכרים ועמוק בשטח הערבה המונגולית. אורכם של חלקים אלו, שידועים בשמם העממי "החומה של ג'ינגס חאן", הוא כ-750 ק"מ, והם נמצאים באזור נידח בגבול שבין מונגוליה, רוסיה וסין.

משלחת של ארכיאולוגים והיסטוריונים מהאוניברסיטה העברית, בהובלת פרופ' גדעון שלח-לביא ובשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת ייל ומהאקדמיה המונגולית למדעים, יצאה למפות את החומה של ג'ינגיס חאן ולחפור חלקים ממנה במטרה להבין את הרקע להקמת החומה ולחשוף את המטרות שלשמן היא הוקמה.
במשלחת השתתפו כמה חוקרים ותלמידי מחקר מטעם האוניברסיטה העברית: פרופ' גדעון אבני מהחוג לארכיאולוגיה, פרופ' רוני אלנבלום מהחוג לגיאוגרפיה, מיקה אולמן (דוקטורנטית במכון לארכיאולוגיה), ד"ר עידו וכטל (כיום עמית מחקר בתוכנית מרטין בובר), חן זייגן (שהגיש לאחרונה עבודת תזה במכון לארכיאולוגיה), מוסטפא חוסיין (תלמיד לתואר שני בחוג לארכיאולוגיה) וטל רוגובסקי (סטודנט לתואר שני במכון לארכיאולוגיה).

 

 

משלחת החוקרים חקרה את החומה של ג'ינגיס חאן במשך כשנתיים. מחקר השטח כלל תיעוד שטתי של קו החומה ושל קבוצות המבנים שממוקמות מדרום לו, וכן שימוש בטכניקות תיעוד מתקדמות של צילומי רחפן ותיארוך. מאחר שהחומה ממוקמת עמוק בשטחי הערבה המונגולית, הרחק מכל ישוב עתיק, זהות הבונים שלה מעוררת שאלות רבות, כמו גם הסיבות להקמתה והשאלה מדוע הושקעה כמות משאבים אדירה באזור זה בתקופה שהאזור יושב על ידי עמים נוודים.

במחקר חדש שפורסם החודש (יוני 2020) בכתב העת היוקרתי Antiquity מציגים החוקרים ניתוח מבני וגיאוגרפי של החומה שהוביל אותם לחלוק על ההנחה הרווחת שהחומה הזו נועדה להגן על גבול האימפריה מפני כיבוש צבאי. להבנתם, החומה נבנתה במטרה להדוף גלי הגירה.

תקופת הקמת "החומה של ג'ינגיס חאן" התאפיינה באירועי אקלים חריגים שהובילו לגלי הגירה של נוודים דרומה. לטענת החוקרים, גודלה ואופייה של החומה, כמו גם המיקום הגיאוגרפי של הביצורים שממוקמים לאורכה, מצביעים על כך שמטרתה המרכזית הייתה לפקח על תנועתם של קבוצות נוודים שפעלו מצפון לקו החומה.

צוות המחקר גילה גם שהחומה הוקמה ככל הנראה על ידי החיטאנים, קבוצה בעלת רקע נוודי ששלטה על צפון סין ועל חלקים ניכרים ממונגוליה בין המאה ה-10 למאה ה-13 לספירה והקימה בהם את שושלת "ליאו".

להבנתו של פרופ' שלח-לביא, העובדה שדווקא קבוצה זו, בעלת רקע נוודי, הקימה את אחד ממערכי החומות הגדולים בהיסטוריה האנושית היא כשלעצמה מעניינת. שכן, ניתן ללמוד מכך על הדינמיקה שהביאה לבניית חומה ושאיננה תואמת להנחות הקודמות שלנו על יחסי יושבי הקבע החקלאיים (הסינים) עם עמי הערבה (המונגולים).

המחקר חושף אפוא ששושלת ליאו בנתה את החומה בנתיב ההגירה של אותם עמים במטרה למנוע מהם להיכנס ללב האימפריה, ולא הייתה זו חומה שבנו שושלות סיניות למטרות צבאיות. מבחינה זו, החומה של ג'ינגיס חאן דומה מאוד לחומות מודרניות שנועדו לעצור או לפקח על גלי הגירה.

המחקר התאפשר הודות למענק מחקר מטעם הקרן האירופאית למחקר (ERC) שהוענק לפרופ' שלח-לביא לחקר החומה (ולחקר חומות מקבילות שנבנו בתחומי סין של היום) ולחקר התנאים האקולוגיים, הפוליטיים והחברתיים שהביאו להקמתה.

לתקציר המאמר בכתב העת Antiquity לחצו כאן.

בתמונה: משלחת החוקרים בערבות מונגוליה, 2019.