מחלות, מגפות ואנשי רפואה – קבוצת המחקר "היסטוריה אזורית של המזרח התיכון"

קבוצת המחקר "היסטוריה אזורית של המזרח התיכון" בראשותה של פרופ' ליאת קוזמא כוללת 11 חוקרים וחוקרות, תלמידי מוסמך, דוקטורט ובתר דוקטורט, שעוסקים בהיסטוריה חברתית ואינטלקטואלית של הרפואה, פרקטיקות דתיות, מחלות ובריאות.

קבוצת המחקר היסטוריה אזורית של הרפואה במזרח התיכון (MidEastMed) עוסקת ברפואה ובבריאות במזרח התיכון ובצפון אפריקה בין השנים 1960-1830. הפרויקט ממומן על ידי מועצת המחקר האירופית (ERC) מאז ספטמבר 2017.

את הפרויקט מובילה פרופ' ליאת קוזמא, ראש הקתדרה ע"ש הארי פרידנוואלד לחקר ההיסטוריה של הרפואה של האוניברסיטה העברית והחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון. צוות המחקר כולל 11 חוקרות וחוקרים, ביניהם תלמידי מ.א., דוקטורט ובתר דוקטורט.

הקבוצה עוסקת בתנועה של מחלות, של אנשי רפואה ושל ידע מתוך פרספקטיבות גלובליות ומקומיות כאחד. השילוב בין הגלובלי והמקומי מאפשר לה להבין כיצד תהליכים היסטוריים ארוכי טווח השפיעו על העברה של מחלות וטיפול בהן, על התבססות מקצועות הרפואה השונים, והשפעתם על פרויקטים תרבותיים, לאומיים ומעמדיים באזורנו. מתחילת פעילותו ועד היום, יצרה הקבוצה מאגר ידע היסטורי, קורסים ומחקרים אקדמיים, ויוזמות נוספות בשיתוף עם מוסדות אקדמיים ותרבותיים בישראל.

הנושאים שהקבוצה חוקרת כוללים היסטוריה חברתית ואינטלקטואלית של רפואה, ידע רפואי, פרקטיקות דתיות, מחלות ובריאות. למשל, התפתחות הרפואה באימפריה העות'מאנית המאוחרת; הקשרים בין חברות במזרח התיכון וצפון אפריקה לארגוני בריאות הומניטריים בינלאומיים; ההתערבות של הקולוניאליזם הבריטי בפיתוח שירותי בריאות בפלסטין; והתפתחות הערים ושירותי בריאות הציבור בימי הממשל הצבאי בישראל.

עד כה ביקרו החוקרים והחוקרות בארכיונים ובספריות באיסטנבול, פריז, נאנט, לונדון, אוקספורד, וושינגטון וניו יורק, בהם נחשפו לפרסומים בשלל שפות, ביניהן ערבית, צרפתית, אנגלית, עברית, לדינו ותורכית עות'מאנית. הקבוצה ארגנה כנסים בינלאומיים בירושלים ובנצרת, ומושבים בכנסים בינלאומיים בספרד, בבריטניה, בגרמניה ובארה"ב.

הפרויקט MIDEASTMED כולל מחקרים אינדיבידואלים שעוסקים בהשפעה של סוכנים ושיח פרופסיונלי על רפואה ובריאות.

ליאת קוזמא חוקרת את ההיסטוריה של לימודי הרפואה במזרח התיכון, הרשתות האזוריות שהן יצרו בין רופאים במדינות האזור, ואת ההיסטוריה של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. ניקול כיאט חוקרת רופאים בפרובינציות של האימפריה העות'מאנית ומתמקדת בתרגום של ידע רפואי בין המערב לעולם הערבי. חגית קריק חוקרת את האימפריה הבריטית במזרח התיכון, ומתמקדת בפעולתם של צוותים רפואיים בפיתוח וניהול שירותי בריאות. בני נוריאלי חוקר הבניית ידע ביו-רפואי ומתמקד בארגונים יהודיים בצפון אפריקה ובבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. לי צ'יפמן חוקרת היבטים חברתיים ואינטלקטואליים של רפואה והמדע בעולם האיסלמי של ימי הביניים. אחמד מחמוד חוקר את השפעת הרפואה על צמיחת הערים בצפון הארץ משלהי התקופה העות'מאנית. נטע תלמוד חוקרת את השפעת מחלת הכולרה על עיצוב היחסים המעמדיים והקהילתיים באימפריה העות'מאנית. אנאבלה אספרנסה חוקרת פרקטיקות דתיות ורפואיות בקרב נשים יהודיות באימפריה העות'מאנית. דן קדם חוקר את השפעתם של ארגון הבריאות של חבר הלאומים וארגון הבריאות העולמי על חברות במזרח התיכון. מעיין ללוש חוקרת את תחום הגניקולוגיה בתוניסיה, אלג'יריה ומרוקו הקולוניאליות. אדם ענבוסי חוקר את שירותי בריאות הציבור בימי הממשל הצבאי בישראל. אילן ארונין חוקר את הקשרים בין הרפואה המודרנית וההגות האיסלמית במצרים.

חברי קבוצת המחקר

מעבר לפעילות האקדמית, הקבוצה פועלת להפיץ את תוצרי המחקר שלה ולהנגיש אותם לציבור הרחב. לשם כך נרקם שיתוף פעולה עם מוסדות תרבותיים וציבוריים בישראל. חוקרי הקבוצה שימשו כיועצים אקדמיים לתערוכה במוזיאון עיריית חיפה ב-2019, שעסקה בהיסטוריה של בית החולים רמב"ם וכללה קטלוג תלת לשוני. כמו כן, סייעו החוקרים למיין ולסרוק מסמכים בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, ביניהם ארכיונים פרטיים של עשרות רופאים יהודים מהמחצית הראשונה של המאה ה-20. בנוסף לכך, בשנתיים האחרונות חברי הפרויקט התראיינו בעיתונות הכתובה והמצולמת על שירותי הרפואה במזרח התיכון במאה ה-19, ופרסמו מאמרים קצרים בסדנה להיסטוריה חברתית ב"הארץ", על הטיפול בגזזת בקרב יהודי צפון אפריקה, על שיעורי האנטומיה וגופות בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, ועל השפעת אפידמיות על פיקוח תנועה ושירותי רפואה ברחבי האימפריה העות'מאנית והבריטית.

גולת הכותרת של הפרויקט הוא מאגר של ידע היסטורי שכולל מידע אודות רופאים, רוקחים, אחיות ומיילדות שפעלו באזור המזרח התיכון בשנים 1960-1830. ביוני 2020 המאגר כלל יותר מידע על למעלה מ-6000 איש ואישה, 1500 מוסדות וארגונים, ל-1100 ישובים. חברי וחברות הקבוצה צופים שהמאגר יתרחב בשנים הקרובות ויעזור לחוקרים מרחבי העולם שעוסקים בהיסטוריה של הרפואה.

מתוך מטרה להגיע אל הציבור הרחב עם תוצרי המחקר פיתחו החוקרים משחק קלפים שמלמד מושגי יסוד בהיסטוריה של רפואה, וגם משחק לוח המדמה עלייה לרגל למכה במפנה המאה ה-20, שמלמד על אתגרים לוגיסטיים ורפואיים בהיסטוריה של עלייה לרגל.

נוסף על כך, הם יצרו לאחרונה סיור מצולם על בתי החולים הראשונים שהוקמו בירושלים. הסיור כולל כמה תחנות ומציע היסטוריה מקומית עשירה של מוסדות ומומחים רפואיים בארץ. המשחקים והסיור משמשים את החוקרים והחוקרות גם בקורסים שהם מעבירים לסטודנטים בחוג למזרח תיכון וגם בחוג לרפואה.

קבוצות מחקר אסיה – אפריקה היסטוריה מענקים ופרסים תלמידי מחקר

אולי יעניין אותך גם

כתב יתדות - אלים ומקדשים, פרופ' אורי גבאי

פרופ' אורי גבאי, מהחוג לארכיאולוגיה והמזרח הקרוב הקדום, חוקר את הליטורגיה של מסופוטמיה הקדומה.

קרא עוד

קרוב לאלפיים לוחות חומר בכתב יתדות מ- 2000 לפנה"ס ועד המאה האחרונה לפנה"ס, מכילים טקסטים ליטורגיים בלשון השומרית, חלקם נכתבו כאשר לשון זו כבר חדלה לשמש כשפת דיבור. טקסטים אחרים מאותן תקופות מורים לנו על הביצוע הפולחני של הליטורגיות האלו.

במחקרו פרופ' גבאי מנסה לפענח ולשחזר את הליטורגיות, מתי הן נאמרו, לפני אילו אלים ובאילו מקדשים, ובמיוחד כיצד נגנו אותן בעת הפולחן. על אף שמערכת תווים טרם התפתחה באותה תקופה, ישנן הוראות לאופן השירה והליווי של הליטורגיות, שעל פיענוחן הוא עובד וכמו כן, מנסה לזהות את הכלים שליוו את הליטורגיות ואת תפקידם בפולחן.

לאחרונה פרופ' גבאי מנסה להתחקות אחר המנגנון שאפשר את תהליך המסירה של הליטורגיות במשך כאלפיים שנה. זאת על ידי השוואת לוחות ליטורגיים מראשית האלף השני לפנה"ס עם לוחות מסוף האלף הראשון לפנה"ס המכילים את אותן תפילות. על אף שיש שינויים בנוסחאות, הליטורגיות דומות זו לזו באופן מפתיע על אף פער הזמן של קרוב לאלפיים שנה ביניהן. ישנן עדויות רבות לכך כי הליטורגיות נמסרו מדור לדור על ידי שירה.

c) Trustees of the British Museum)

קראו פחות

עוצמתה בחולשתה? המדינה, חזבאללה וריבונות היברידית בלבנון – איתן ישי

איתן ישי הוא דוקטורנט בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון שעוסק בחקר לבנון המודרנית, תוך התמקדות במערכת היחסים הסבוכה שבין הממסד הלבנוני הרשמי וארגון חזבאללה ואגב עמידה על שאלות של זהות, זיכרון, הנצחה וחתירה להגמוניה.

קרא עוד

את התארים הראשון והשני הוא השלים בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית, אז נחשף למורכבותה של הזירה הלבנונית ולמקומה הייחודי בעולם הערבי, במזרח התיכון ובמערכת הבינלאומית בכללה. מורכבות זו היא שמשכה אותו לכתוב את עבודת התזה בהנחייתם של פרופ' אלי פודה ופרופ' אייל זיסר, ואשר עסקה בבחינת שאלות של זיכרון, שכחה וחתירה להגמוניה פוליטית וחברתית כפי שמתבטאים באופן ציונו של "חג ההתנגדות והשחרור", הוא יום הציון לנסיגת ישראל מרצועת הביטחון במאי 2000. מסקנתו העיקרית הייתה כי מופע זיכרון רשמי זה מהווה ניסיונה החשוב והרציני ביותר של המדינה הלבנונית לגשר על פער ה"שכחה הקולקטיבית" שיצרה מלחמת האזרחים הגדולה. אלא שניסיון זה נכשל בסופו של דבר בשעה שארגון חזבאללה נטל על עצמו את הבכורה והפך את יום החג למזוהה עמו ועם העדה השיעית.

עבודת הדוקטורט – בהנחייתם של פרופ' אלי פודה ופרופ' אשר קאופמן – מבקשת להציע דרך הסתכלות אחרת וניתוח מקורי לאופן שבו נתפשת לבנון בתור מדינה "חלשה או כושלת", ולבחון את תפקודה לא רק בהשוואה למדינות אחרות ותוך שימוש במודלים המערביים המקובלים, כי אם מתוך הכרה בכך שהמודל הקלאסי של המדינה המודרנית עלול לעיתים להקשות עלינו לפענח את אופן תפקודן של מדינות לא-מערביות. למעשה, העבודה מבקשת לבחון את מערכת היחסים שבין המדינה הלבנונית לבין ארגון חזבאללה מתוך הכרה בקיומה של מערכת מורכבת והיברידית שבה המדינה וגורמים לא-מדינתיים שזורים זה בזה.

נדמה כי חשיבותו של מחקר מעין זה מקבלת משנה-תוקף מדי יום ביומו, בשעה שהמדינה הלבנונית מצויה במשבר חסר-תקדים והמאורעות השונים בה מובילים להתפתחויות תכופות יותר ויותר, מה שהופך את ביצוע המחקר למאתגר עוד יותר.

קראו פחות

אסיה – אפריקה תלמידי מחקר

הספרות הסיציליאנית והדרום איטלקית בת זמננו – ד"ר קיארה קרדונה

ד"ר קיארה קרדונה היא חוקרת ספרויות אירופיות מודרניות ועכשוויות שהצטרפה לסגל האקדמי בחוג ללימודים רומאניים בראשית שנת הלימודים תשפ"ב. היא נולדה וגדלה בצפון איטליה למשפחה חצי איטלקית וחצי הולנדית, כך שכבר בילדותה היא שמעה סביבה שפות שונות, ומגיל מוקדם תהתה על האפשרות להגיד את אותו הדבר בצורות שונות בשפות שונות.

קרא עוד

קיארה למדה אנגלית וגרמנית בבית הספר, ויידיש ועברית, הונגרית ורוסית באוניברסיטה. אהבתה לספרות ובמיוחד לשירה התחילה גם היא בגיל מוקדם, כאשר היא גילתה את יכולתה של השירה להביע הרבה במעט מילים.

עבודת הדוקטורט שלה נכתבה באוניברסיטת היידלברג (גרמניה). בעבודתה היא חיברה בין תשוקתה לשפות ולשירה להתעניינותה בפילוסופיה של השפה והידע ובאנתרופולוגיה. התזה שלה הוקדשה לשירתו המאוחרת של המשורר פאול צלאן. ספרה "סתום" שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלה פורסם ב-2020 בגרמנית.

קיארה מתמקדת מזה כמה שנים בספרות דרום איטלקית וסיציליאנית, ובמיוחד ביצירתו של הסופר סטאפנו דאריגו , שהתחיל את הקריירה שלו כמשורר אך המשיך בכתיבת רומן מהפכני גדול (של כמעט 1000 עמודים!) בשם ״הורצ׳ינוּס אוֹרקה״ (1975). התעניינותה המיוחדת בסיציליה נובעת מהיותה אזור גבול בין אירופה למדינות אחרות בים התיכון, שאיתן היא חולקת היבטים היסטוריים ותרבותיים משמעותיים. למעשה, המפגש המיוחד של התרבויות הנוצרית, היהודית והמוסלמית שהתרחש בסיציליה השפיע במשך הזמן על האמנות והספרות המקומית. הסופר הסיציליאני סטאפנו דאריגו (1919–1992)

לאחרונה קיארה פרסמה מאמר שדן בתפקיד האנתרופולוגיה ברומן הגדול של סטאפנו דאריגו, שהיא מתכננת להרחיבו לספר שיעסוק במושגי הטבע בספר ובספרות בכלל. הרומן של דאריגו מציג שפה איטלקית חדשה המבוססת על הדיאלקט הסיציליאני – שכולל יוונית, לטינית, צרפתית, ערבית ועוד; אך באותה השעה הוא גם מכריח אותנו לחשוב על נושא אקטואלי מאין כמותו, על משמעות הקשר שבין האדם לטבע ובין האדם לחיות, ועל צורות שונות להבין ולהסביר את מקומו של האדם בעולם.

קראו פחות

ספרויות