check
ארכיאולוגיה | הפקולטה למדעי הרוח

ארכיאולוגיה

חברי קבוצת המחקר העבר בעבר

אפיון מודלים על-זמניים של "עיצוב הזיכרון" – קבוצת המחקר "העבר בעבר"

קבוצת המחקר "העבר בעבר" פועלת במרכז מנדל סכוליון, שמעודד מחקר ושיתוף פעולה רב-תחומי ובין-דורי בכל תחומי מדעי הרוח. בקבוצה חברים: פרופ' נילי ואזנה (החוגים למקרא והיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו), פרופ' אלכסנדר יעקובסון (החוג להיסטוריה), פרופ' עוזי ליבנר (המכון לארכיאולוגיה), פרופ' ראובן עמיתי (החוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון), והדוקטורנטיות: רוני אגסי (לימודי האסלאם והמזרח התיכון), רעות אחדות (מקרא), ענבל לב-ארי (תולדות האמנות) ואניטה רייזלר (מדע הדתות).

קרא עוד
לעבר תפקיד מכריע בעיצוב ההווה של כל יחיד וכל קבוצה. כיום ברור כי גם להווה תפקיד מכריע בעיצובו של העבר, וכי העבר משתנה לא פעם בשל מגמות פוליטיות, דתיות או חברתיות. בשנים האחרונות חל גידול ניכר בעיסוק המחקרי הן במקומו של העבר בהווה, הן במקומו של ההווה בעיצוב זיכרון העבר.

סוגיות אלו נבחנות במגוון דיסציפלינות במדעי הרוח והחברה, ונחקרות על ידי חברי הקבוצה שעוסקים בחברות קדומות, ומציבים במוקד מחקרם על העבר פרספקטיבה מחקרית ייחודית: "העבר של העבר". כלומר, חברי הקבוצה בוחנים כיצד חברות קדומות תפסו ותיארו את ה"עבר"; איזה מקום היה לו בהווה שלהם ואיזה מקום היה להווה שלהם בעיצוב ה"עבר". מבט כפול זה אחורה מספק נקודת תצפית רבת ערך שמאפשרת הבנה מעמיקה יותר של "ההווה" של כל אחת מן הקבוצות הנחקרות.

באמצעות העיסוק המגוון בתקופות, בחברות ובאזורים שונים בתכלית זה מזה הנבדלים גם בשפות, בספרויות ובמתודולוגיות, פועלים החוקרים והחוקרות בקבוצה לאפיון מודלים על זמניים של "עיצוב הזיכרון".

מטרתה המרכזית של הקבוצה היא לזהות את ההשפעה שיש לגורמים, להקשרים ולסיטואציות שונות על ההתגבשות ואופני הביטוי של "זיכרון העבר" בקרב קבוצות שונות ובהקשרים היסטוריים וסוציו-פוליטיים שונים. סביב החוט המקשר הזה הקבוצה עוסקת במספר סוגיות מוגדרות, מתוך שלל ההיבטים הנוגעים ל"עבר בעבר" ובהם: סיפורי ראשית העוסקים ב"זיכרון" של העבר הרחוק והנוגעים למוצאן של קבוצות, שושלות, מוסדות הנהגה או ייסודם של אתרים כגון ערים, ארמונות ומקדשים; רצף ושינוי – תודעה של רצף או של שינוי ביחס ל'עבר', או יצירת אשליה של רצף (או שינוי) בנסיבות היסטוריות שונות; וזיכרון ו(ה)שכחה – דמויות, אירועים ומקומות בעבר (אמיתיים או מדומיינים) שהקבוצות הנחקרות "זוכרות" לעומת אירועים שהתעלמו מהם עד שנשכחו, הודחקו והושכחו במתכוון.

חברי קבוצת המחקר העבר בעבר

הקבוצה נפגשת מדי שבוע במרכז מנדל סכוליון. בחלק מהמפגשים מציגים חברי הקבוצה את מחקריהם, דנים בהם יחד, חושבים על הקשרים משותפים ומעלים רעיונות חדשים המעשירים את מחקריהם של כל החברים. במפגשים אחרים, הקבוצה מארחת חוקרים שונים ממגוון דיסציפלינות, כגון היסטוריה, לימודים קלאסיים, מקרא, שפה וספרות ערבית ועוד, שנותנים נקודת מבט נוספת על 'העבר בעבר' מתוך המחקר שלהם. לעיתים הקבוצה גם נפגשת מחוץ לקמפוס לסיור או למפגש מיוחד: תצפית על העיר העתיקה והר הזיתים לצד דיון על התגבשות מסורות הר הזיתים בקרב יהודים, נוצרים ומוסלמים. בנוסף, השנה הקבוצה מארגנת סיור דו-יומי לעמק יזרעאל בעבור מרכז מנדל סכוליון בכללותו ובו חברי הקבוצה ישתפו את חברי המרכז בגישות שונות לזיכרון ול'עבר בעבר' של האזור. בשנה הבאה, הקבוצה עתידה לקיים כנס בנושא 'העבר בעבר' ולפרסם בעקבותיו קובץ מאמרים שיסכם את פעילות הקבוצה ויחשוף את תחומי עיסוקה לקהלים נוספים.

קראו פחות
ד"ר יוסי זיידנר

נא להכיר: "טיפוס אדם נשר רמלה" (טיפוס אדם קדמון "חדש") – ד"ר יוסי זיידנר

ד"ר יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה וצוותו גילו באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה" מאובן אנושי, ששרידיו זוהו על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב (פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג) כטיפוס חדש של אדם קדמון! שרידי המאובן הובילו להתפתחויות חדשות בחקר האבולוציה והם מציעים פתרון לתעלומה בהיסטוריה של האדם.

קרא עוד

הממצאים החדשים התפרסמו ב-24 ביוני 2021 בשני מאמרים מקבילים בכתב העת Science. תגלית המאובן יוצאת דופן מאחר שעד כה לא עלה בדעתם של החוקרים שלצדו של ההומו ספיינס הקדום הסתובבה בארץ ישראל קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית. התגלית והממצאים שנמצאו בקרבתה פותחים לנו צוהר בזמן ומאפשרים לנו לדעת יותר על אורח חייו ותרבותו של האדם הקדום ה"חדש", שהיו קרובים מאוד לאלו של ההומו ספיינס.

האדם הקדום ה"חדש" מכונה "טיפוס אדם נשר רמלה" על שם מקום גילויו (אתר מפעל המלט נשר שליד רמלה). הוא חי עד לפני 130 אלף שנה, וחולק כמה תכונות עם האדם הניאנדרטלי וגם עם בני אדם קדומים יותר דוגמת ההומו ארקטוס. עם זאת, הוא שונה מאוד מהאדם המודרני בשל מבנה גולגולת אחר לחלוטין. החוקרים שהשתתפו במחקר סבורים שקבוצת האדם הקדום שהגלתה היא אוכלוסיית המוצא שממנה התפחו מרבית אוכלוסיית האדם בתקופת הפלייסטוקן התיכון, כולל הניאנדרטליים מאירופה.

יוסי חקר את הממצאים שנמצאו ליד המאובן, ובמיוחד את כלי הצור שהתגלו באתר החפירות, ומצא ש"אדם נשר רמלה" היה צייד מחונן שהשתמש באותן שיטות וטכנולוגיות לייצור כלי צור כמו ההומו ספיינס שחי באזור באותה התקופה. האדם הקדום ה"חדש" ניחן גם ביכולת לייצר כלים מתוחכמים ומודרניים שעד כה זוהו רק בזיקה לקבוצות אדם שנחשב למפותח יותר מבחינה אבולוציונית – האדם המודרני או אדם הניאנדרטלי. כלומר, הדמיון בשיטות יצור הכלים מעיד ששתי הקבוצות קיימו קשרים תרבותיים קרובים כאן בארץ ישראל, אחרת אי אפשר היה להגיע לאותו דמיון ביצור כלי הצור. סביר להניח ששתי הקבוצות היו באינטראקציה קרובה, ישבו זו לצד זו ולמדו זו מזו.

יוסי זיידנר

לתקצירי המאמרים באתר Science:

Middle Pleistocene Homo behavior and culture at 140,000 to 120,000 years ago and interactions with Homo sapiens

A Middle Pleistocene Homo from Nesher Ramla, Israel

 

קראו פחות
הדס שמבדל

בין ממצאים ארכיאולוגיים לספרות חז"ל הארץ ישראלית: ייצור לחם וצריכתו בארץ ישראל הרומית והקשריו החברתיים, הכלכליים והתרבותיים – הדס שמבדל

הדס שמבדל – מלגאית במרכז מנדל סכוליון וחברת קבוצת המחקר "שולחנות ערוכים: אכילה, גבולות ומעברים בין-תרבותיים" – עוסקת  בחקר חיי היום-יום בתקופה הרומית בארץ ישראל  על ידי השוואה בין הממצא הארכיאולוגי לבין ספרות חז"ל הארץ ישראלית.

קרא עוד

במהלך לימודיה לתואר הראשון בארכיאולוגיה באוניברסיטה שלנו הדס נחשפה לפוטנציאל האתנוגרפי העצום הטמון בספרות חז"ל, אף על פי שעיקר מטרתה לפסוק הלכה, ולכך שישנן מעט מאד מחקרים שמשלבים בין ידיעות ארכיאולוגיות לספרות חז"ל. על מנת לרכוש כלים לחקר הספרות התלמודית, המשיכה הדס  לשנת השלמות בחוג לתלמוד ולאחר מכן לתואר שני בתוכנית המצטיינים בשלהי העת התיקה ומורשתה.

התזה שלה, בהנחיית פרופ' עוזי ליבנר (שהיה מלגאי מנדל סכוליון לבתר דוקטורט וכיום חבר בקבוצת המחקר "העבר בעבר" במרכז מנדל סכוליון), עסקה  במספר מרכיבים של בית המגורים הארץ ישראלי ומה ניתן ללמוד על אודותם באמצעות השוואה בין הממצא החומרי לספרות חז"ל.  בין היתר – הציעה הדס במחקרה זיהוי חומרי למונח "חדות" שמופיע בספרות חז"ל ושמשמעותו אבדה במרוצת הזמן. הסתבר שמדובר במתקן אחסון תת-קרקעי, שנפוץ בארץ-ישראל בתקופה הרומית הקדומה. הדס אף כתבה מאמר בנושא (בשיתוף מנחה העבודה) שעתיד לצאת לאור.  

עבודת הדוקטורט –  בהנחייתם של חוקרי המכון לארכיאולוגיה פרופ' זאב וייס (חבר קבוצת המחקר "שולחנות ערוכים: אכילה, גבולות ומעברים בין-תרבותיים" במרכז מנדל סכוליון) ופרופ' עוזי ליבנר –   עוסקת בייצור ובצריכה של לחם בארץ ישראל הרומית, במתודה המשווה בין הממצא הארכיאולוגי לבין ספרות חז"ל הארץ ישראלית, לצד בחינה של מקורות ספרותיים נוספים מן התקופה הרומית, אוסטרקונים, עדויות אפיגרפיות ותיאורים אמנותיים.

מטרת המחקר להבין כיצד התנהלה כלכלת הלחם של ארץ ישראל, את אופן צריכתו בסעודה, וכן לעמוד על קשרים חברתיים, כלכליים ותרבותיים בין התושבים היהודים, הפגאניים והנוצרים של הארץ, ובינם לבין אזורים שונים באימפריה. 

ההשתתפות בקבוצת המחקר מהווה בעבור הדס חוויה מעצימה ומעשירה. מטרתה של הקבוצה לחקור את האופן שבו גבולות תרבותיים וחברתיים מובנים באמצעות פרקטיקות של אכילה ואי-אכילה. חברי הקבוצה מזמינים הרצאות אורח ממרצים שעוסקים בתחומים שמעניינים אותם כקבוצה, ובנוסף משתפים אחד את השני במחקרים האישיים בתחום.

 

קראו פחות
פרופ' אורי גבאי

כהני מסופוטמיה: בין פולחן לפרשנות – פרופ' אורי גבאי

פרופ' אורי גבאי מהמכון לארכיאולוגיה זכה לאחרונה במענק מחקר מטעם המועצה האירופית למחקר (ERC). המענק יאפשר לו להעמיק את מחקרו על כהני מסופוטמיה ולחבר מחדש בין שני תחומים – בין הפולחן לפרשנות – שנכתבו למעשה על ידי אותם האנשים, הכהנים עצמם. 

קרא עוד

פרופ' אורי גבאי החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בחוגים למקרא ולאשורולוגיה. אחרי התואר הראשון הוא החליט להמשיך ללימודים מתקדמים באשורולוגיה – תחום המחקר שמתמקד בתרבות מסופוטמיה הקדומה על פי מאות אלפי הלוחות בכתב היתדות שהתגלו בחפירות בעירק ובסוריה ואשר נמצאים כיום במוזיאונים שונים בעולם.

אורי חוקר טקסטים העוסקים בפולחן, בעיקר תפילות בלשון השומרית, וטקסטים פרשניים באכדית. חלק גדול מן המחקר על טקסטים כאלו הוא פילולוגי: פענוח הלוחות, זיהוי היצירות, הכנת מהדורות מדעיות, איסוף מקבילות, וכדומה. מתוך העיסוק הפילולוגי עולות גם שאלות כלליות יותר על הדת והתרבות המסופוטמית: כיצד התבצע הפולחן במקדש? מה הייתה המשמעות הדתית של הפולחן? מה היו הטכניקות הפרשניות של המלומדים המסופוטמים? ומה היה יחסם לטקסטים שלהם עצמם?

מענק המחקר מטעם ה- ERC יאפשר לאורי לחבר מחדש בין שני התחומים, בין הפולחן לפרשנות, שנכתבו למעשה על ידי אותם האנשים: כהני מסופוטמיה. הוא ינסה  להבין מה הקשר בין הפולחן לבין הפירושים, ויתמקד בעיקר באופן שבו הכהנים מפרשים את הטקסים שהם ביצעו, ובאופן שבו הם השתמשו בידע הפולחני שלהם בעת שהם כתבו פירושים כמלומדים.

חלקו הארי של תקציב המענק יינתן כמלגות לתלמידי מחקר מצטיינים בשלבים שונים (מ"א, דוקטורנטים, בתר-דוקטורנטים) שישתתפו בפרויקט. המענק יאפשר בין היתר לחוקרים בפרויקט לנסוע למוזיאונים שונים בעולם ולעבוד בהם על הלוחות שאותם הם חוקרים.

משנת 2007 האיחוד האירופי מעניק מענקי מחקר לחוקרים בתחומים שונים. הזוכים נבחרים מבין אלפים שהגישו הצעות מחקר בשם אוניברסיטאות ומוסדות בכל רחבי אירופה. ההצעות הנבחרות הן של חוקרים וחוקרות פורצי דרך בתחומם.  האוניברסיטה העברית מדורגת כיום במקום העשירי באירופה במספר המענקים שניתנו לחוקריה מאז שהמועצה האירופית למחקר יזמה את חלוקת המענקים, והפקולטה שלנו מתברכת בכל שנה בכמה חוקרים שזוכים בהם.

 

קראו פחות
בתמונה: אורטל הרוש

בין מז"פ לארכיאולוגיה: מציאת "טביעת אצבע" אישית ותרבותית במכלולים קרמיים – אורטל הרוש

אורטל הרוש היא תלמידת דוקטורט בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטור שלה עוסקת בטכנולוגיה של תעשיות קרמיקה ממבט ניסויי, אתנוגרפי וארכאולוגי, בהנחייתם של פרופ' ליאור גרוסמן ופרופ' אילן שרון.

קרא עוד

אורטל החלה את לימודיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בחוגים לארכיאולוגיה ולהיסטוריה של עם ישראל מתוך כוונה להתמקד דווקא בהיסטוריה של עם ישראל. בסיומה של השנה הראשונה בחוג לארכיאולוגיה, היא השתתפה בחפירה לימודית בתל רחוב והוקסמה מהמחקר הארכיאולוגי – תחום שמשלב עבודת שטח ומחקר גם יחד – והבינה שמצאה את ייעודה: ארכיאולוגית חוקרת.  בהמשך, היא הייתה ממקימי המעבדה לארכיאולוגיה חישובית, שקמה בשנת 2010 במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בהובלתה של פרופ' ליאור גרוסמן.  

 

המעבדה לארכאולוגיה חישובית מפתחת שיטות מחקר חדשניות המבוססות על סריקת מודלים תלת ממדיים. המעבדה עוסקת בתיעוד דיגיטלי של מגוון ממצאים ארכאולוגיים – משיני דגים וגלעיני זיתים, דרך שברים קרמיים ותכשיטים, ועד לחטי פילים – ולאחר מכן מבצעת מחקר גאומטרי על הממצאים האלו. המעבדה מדגישה הטמעה ושילוב של גישות חישוביות באמצעות הוראה וטיפוח של סטודנטים בכל השלבים.

 

עבודת הדוקטורט של אורטל עוסקת בזיהוי "טביעת אצבע" אישית ותרבותית בתרבות החומרית, ובמיוחד בקרמיקה. כיצד עושים זאת? איך ניתן לאתר את הקדר הבודד או את התרבות שלה מיוחס כלי חרס מסוים אלפי שנים לאחר ייצורו?

 

אורטל התחילה את מסעה המחקרי בשאלה הבסיסית באיזה חלק בקנקן ניכרים ההבדלים בין קדר אחד למשנהו? לשם כך, היא ערכה ניסוי בשיתוף המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית באקדמיה לאמנות בצלאל. היא ביקשה מחמש סטודנטיות לקרמיקה לייצר חלק עליון של קנקן קדום, פעם אחר פעם, במשך שבוע. תוצרי הסטודנטיות נסרקו בתלת-ממד ועובדו בתוכנה ייעודית. המחקר הצליח למצוא את "טביעת האצבע" האישית של כל אחת ואחת מן הסטודנטיות  בעוד שהן עצמן לא זיהו את תוצרתן.

המחקר נערך בשיתוף עם נעמה גלובר ופרופ' עמית צורן מהמעבדה ההיברדית במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטה, ובשיתוף פרופ' ליאור גרוסמן, ראש המעבדה לארכיאולוגיה חישובית באוניברסיטה העברית.

 

בהמשך, אורטל העמיקה את שאלת "טביעת האצבע" וכיוונה לזיהוי תרבויות בממצא הארכאולוגי עצמו. היא חקרה (בשיתוף עם ד"ר ולנטין רו מהמכון הלאומי למחקר מדעי בפריז; ד"ר אבשלום קרסיק מרשות העתיקות; ופרופ' ליאור גרוסמן מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית) קבוצת קדרים מומחים משתי קבוצות אתניות שונות ממחוז רג'סטאן בהודו. במחקר זה, בוצעה אנליזה של קנקני מים מסורתיים. המחקר הצליח להפריד באופן אוטומטי ומובהק בין הזהות האתנית של הקדרים, וזאת ע"פ גאומטריית התוצרים שלהם. למסקנות אלה השלכות חשובות ומעניינות בניתוח ממצאים ארכאולוגיים ופרשנותם.

 

מחקר נוסף, שאורטל פרסמה לאחרונה יחד עם פרופ' עוזי סמילנסקי ממכון וייצמן וד"ר אבשלום קרסיק מרשות העתיקות, עוסק בזיהוי עקבות המידה המקראית 'טפח' (רוחבן של ארבע אצבעות הצמודות זו לזו) בממצאים ארכיאולוגיים. במסגרת המחקר נעשה ניתוח ממצאים משלוש קבוצות קנקני אגירה ומסחר, שיוצרו במקומות שונים בארץ ישראל במאות העשירית עד השביעית לפני הספירה (תקופה המזוהה במקרא עם תקופת ממלכות יהודה וישראל). המחקר מצא כי המשתנה היחיד המשותף בדיוק רב לשלוש הקבוצות הוא קוטר פתחי הקנקנים, ואורכו נמצא בטווח ההערכות השונות שניתנו בעבר למידת הטפח.

 

בתמונה: אורטל הרוש

קראו פחות
gdvn_shlkh_lby_vqt_hkhvmh.jpg

למה בנו המונגולים את אחד ממערכי החומות הגדולים בהיסטוריה האנושית? – פרופ' גדעון שלח לביא

צוות חוקרים בראשות פרופ׳ גדעון שלח-לביא מהחוג ללימודי אסיה יצא לראשונה לאזור נידח שבין מונגוליה, סין ורוסיה למפות קטע מהחומה הסינית הגדולה שידוע כ"חומה של ג'ינגיס חאן", להבין למה החומה הזו לא מתועדת במקורות היסטוריים, מדוע היא כמעט ולא נחקרה, ולחשוף מי בעצם בנה אותה ולאיזו מטרה.

קרא עוד

צוות חוקרים בראשות פרופ׳ גדעון שלח-לביא מהחוג ללימודי אסיה יצא לראשונה לאזור נידח שבין מונגוליה, סין ורוסיה למפות קטע מהחומה הסינית הגדולה שידוע כ"חומה של ג'ינגיס חאן", להבין למה החומה הזו לא מתועדת במקורות היסטוריים, מדוע היא כמעט ולא נחקרה, ולחשוף מי בעצם בנה אותה ולאיזו מטרה.

פרופ' גדעון שלח-לביא מהחוג ללימודי אסיה הוא ארכיאולוג שמתמחה בחקר צפון סין ובראשית החקלאות בה, בדגש על התקופות הפרה-היסטוריות. מאז שהשלים את כתיבת עבודת הדוקטורט באוניברסיטת פיטסבורג (באמצע שנות התשעים) הוא מתמקד במחקרי שטח ארכיאולוגיים בסין, ולאחרונה גם במונגוליה.

לאחרונה החל פרופ' שלח לגלות עניין בחומות בסין ובמונגוליה בימי הביניים, והתמקד בשאלה איך יכול להיות שמערכת כה אדירה שמשתרעת לאורך של לפחות 3,500 ק"מ לא מוזכרת במקורות קדומים, וכמעט לא נחקרה מדעית.

שאלה זו ושאלות נוספות כגון מדוע נבנו חומות באזורים כל כך נידחים ומרוחקים ממרכזי אוכלוסייה, ומהי הדינמיקה של הקמת מערכות יקרות כל כך ועתירות משאבים לאורך ההיסטוריה, הובילו אותו לחקר החומה של ג'ינגיס חאן.

החומה הגדולה של סין היא מותג רב עוצמה בהיסטוריה העולמית, למרות שלמעשה מדובר במספר רב של חומות שנבנו בתקופות שונות לאורך כ-2,000 שנים. אחד המקטעים הפחות מוכרים של החומה נבנה בימי הביניים (במאות ה- 11 עד ה- 13 לספירה) ומשתרע על פני יותר מ-3,500 קילומטרים. על אף גודלה המרשים ולמרות שהיא כוללת בנוסף לחומות ותעלות הגנה גם מספר רב של מחנות ומבנים נלווים, מערך החומות הזה לא מתועד במקורות היסטוריים וכמעט שלא נחקר על ידי היסטוריונים וארכיאולוגים.

אחת הסיבות ל"התעלמות" ההיסטורית היא העובדה שחלקים גדולים ממנה ממוקמים רחוק מקווי החומה המוכרים ועמוק בשטח הערבה המונגולית. אורכם של חלקים אלו, שידועים בשמם העממי "החומה של ג'ינגס חאן", הוא כ-750 ק"מ, והם נמצאים באזור נידח בגבול שבין מונגוליה, רוסיה וסין.

משלחת של ארכיאולוגים והיסטוריונים מהאוניברסיטה העברית, בהובלת פרופ' גדעון שלח-לביא ובשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת ייל ומהאקדמיה המונגולית למדעים, יצאה למפות את החומה של ג'ינגיס חאן ולחפור חלקים ממנה במטרה להבין את הרקע להקמת החומה ולחשוף את המטרות שלשמן היא הוקמה.
במשלחת השתתפו כמה חוקרים ותלמידי מחקר מטעם האוניברסיטה העברית: פרופ' גדעון אבני מהחוג לארכיאולוגיה, פרופ' רוני אלנבלום מהחוג לגיאוגרפיה, מיקה אולמן (דוקטורנטית במכון לארכיאולוגיה), ד"ר עידו וכטל (כיום עמית מחקר בתוכנית מרטין בובר), חן זייגן (שהגיש לאחרונה עבודת תזה במכון לארכיאולוגיה), מוסטפא חוסיין (תלמיד לתואר שני בחוג לארכיאולוגיה) וטל רוגובסקי (סטודנט לתואר שני במכון לארכיאולוגיה).

 

 

משלחת החוקרים חקרה את החומה של ג'ינגיס חאן במשך כשנתיים. מחקר השטח כלל תיעוד שטתי של קו החומה ושל קבוצות המבנים שממוקמות מדרום לו, וכן שימוש בטכניקות תיעוד מתקדמות של צילומי רחפן ותיארוך. מאחר שהחומה ממוקמת עמוק בשטחי הערבה המונגולית, הרחק מכל ישוב עתיק, זהות הבונים שלה מעוררת שאלות רבות, כמו גם הסיבות להקמתה והשאלה מדוע הושקעה כמות משאבים אדירה באזור זה בתקופה שהאזור יושב על ידי עמים נוודים.

במחקר חדש שפורסם החודש (יוני 2020) בכתב העת היוקרתי Antiquity מציגים החוקרים ניתוח מבני וגיאוגרפי של החומה שהוביל אותם לחלוק על ההנחה הרווחת שהחומה הזו נועדה להגן על גבול האימפריה מפני כיבוש צבאי. להבנתם, החומה נבנתה במטרה להדוף גלי הגירה.

תקופת הקמת "החומה של ג'ינגיס חאן" התאפיינה באירועי אקלים חריגים שהובילו לגלי הגירה של נוודים דרומה. לטענת החוקרים, גודלה ואופייה של החומה, כמו גם המיקום הגיאוגרפי של הביצורים שממוקמים לאורכה, מצביעים על כך שמטרתה המרכזית הייתה לפקח על תנועתם של קבוצות נוודים שפעלו מצפון לקו החומה.

צוות המחקר גילה גם שהחומה הוקמה ככל הנראה על ידי החיטאנים, קבוצה בעלת רקע נוודי ששלטה על צפון סין ועל חלקים ניכרים ממונגוליה בין המאה ה-10 למאה ה-13 לספירה והקימה בהם את שושלת "ליאו".

להבנתו של פרופ' שלח-לביא, העובדה שדווקא קבוצה זו, בעלת רקע נוודי, הקימה את אחד ממערכי החומות הגדולים בהיסטוריה האנושית היא כשלעצמה מעניינת. שכן, ניתן ללמוד מכך על הדינמיקה שהביאה לבניית חומה ושאיננה תואמת להנחות הקודמות שלנו על יחסי יושבי הקבע החקלאיים (הסינים) עם עמי הערבה (המונגולים).

המחקר חושף אפוא ששושלת ליאו בנתה את החומה בנתיב ההגירה של אותם עמים במטרה למנוע מהם להיכנס ללב האימפריה, ולא הייתה זו חומה שבנו שושלות סיניות למטרות צבאיות. מבחינה זו, החומה של ג'ינגיס חאן דומה מאוד לחומות מודרניות שנועדו לעצור או לפקח על גלי הגירה.

המחקר התאפשר הודות למענק מחקר מטעם הקרן האירופאית למחקר (ERC) שהוענק לפרופ' שלח-לביא לחקר החומה (ולחקר חומות מקבילות שנבנו בתחומי סין של היום) ולחקר התנאים האקולוגיים, הפוליטיים והחברתיים שהביאו להקמתה.

לתקציר המאמר בכתב העת Antiquity לחצו כאן.

בתמונה: משלחת החוקרים בערבות מונגוליה, 2019.

קראו פחות