דוד זכה בפרסים רבים בהם: פרס צלטנר לחוקר צעיר ופרס צלטנר לחוקר בכיר, פרס מיכאל ברונו, פרס חשין לחוקר צעיר לשנת 2009 ופרס הנשיא לחוקר הצעיר המצטיין באוניברסיטה העברית. בשנת 2012 הוא נבחר לחבר באקדמיה הישראלית הצעירה למדעים.

מנימוקי ועדת הפרס: "פרופ' אנוך הוא פילוסוף שמחקריו נוגעים לשאלות יסוד באתיקה, במטה-אתיקה, בפילוסופיה פוליטית ובפילוסופיה של המשפט. הישגיו המקצועיים של פרופ' אנוך יוצאי דופן: הוא חידש חידוש משמעותי בהבנת מעמדן של טענות מוסריות ועבודתו מוכרת ומוערכת במעגלים רחבים. לפרופ׳ אנוך יבול נדיר של פרסומים, שהופיעו בבמות החשובות והמשובחות ביותר בפילוסופיה. מאמריו נקראים ומצוטטים וזוכים בעקביות להערכת עמיתים, כפי שמעידה העובדה שפעמיים נבחרו מאמרים שלו לרשימה אקסקלוסיבית של המאמרים הטובים ביותר בפילוסופיה בשנה נתונה.
פרופ׳ אנוך מנחה בהצלחה ובמסירות תלמידים רבים. לצד מעמדו הבינלאומי והמוניטין הנדירים שלו, פרופ׳ אנוך מפרסם ללא ליאות גם באכסניות מקומיות, נושא בתפקידים וממלא פונקציות במוסדות בהם הוא חבר. כפי שאמר עליו אחד הממליצים (שהוא פילוסוף מן המעלה הראשונה בעצמו), דוד אנוך הוא אחד מחצי תריסר הפילוסופים הטובים ביותר בדור הזה בתחומים של אתיקה ופילוסופיה פוליטית.
הישגיו של פרופ׳ אנוך כה מרשימים ומזהירים, שבחירתו ראויה לפרס ממש כמו שהפרס ראוי לפרופ׳ אנוך."

פרס מפעל הפיס למדעים ע"ש לנדאו הוא אחד הפרסים המשמעותיים והיוקרתיים ביותר שמוענקים בישראל. הפרס נועד לציין לשבח את המחקר המדעי ואת החוקרים הישראלים שהגיעו להישגים ראויים בתחומם ואשר תרמו בכך תרומה רבת ערך לקידום המדע והמחקר, וזכו בהכרה בינלאומית. הפרס מוענק בחמש קטגוריות: מדעי הטבע, מדעי החברה, מדעים מדויקים, מדעי הרוח ומדעי החיים. בכל שנה נבחרים תחומים שונים.

לאתר האישי של פרופ' דוד אנוך

עדינה סיימה את התואר השלישי בלשונות השמיות והספרות השמית בשנת 2000, ועלתה ארצה עם משפחתה באותה שנה.  היא לימדה בחוג ללשון העברית ולשונות היהודים באוניברסיטה העברית משנת 2001 ועד 2011, וב-2011 קיבלה מינוי כמרצה בכיר במחלקה ללשון העברית והלשונות השמיות באוניברסיטת בר-אילן, שם לימדה עד הצטרפותה כפרופסור חבר לחוג ללשון העברית בראשית השנה האקדמית. 

תחום המחקר של עדינה מְשַלב מחקר פילולוגי עם מתודולוגיה בלשנית מודרנית. היא עוסקת במיוחד בפרגמטיקה הבלשנית –  דיציפלינה המטפלת במבעים כפעולות דיבור שמעבירים מידע ומבצעים פעולות בעולם; ובחקר השיחה –  מתודולוגיה המנתחת שיח דבור כסוג של אינטראקציה חברתית.  במחקרה היא מרבה להשתמש בתוכנת אקורדנס, כלי מחקר דיגיטלי עוצמתי שגרם למהפך בחקר העברית המקראית ומגילות ים המלח.

ספרה, Word Order in the Biblical Hebrew Finite Clause, שיצא לאור בשנת 2010, חוקר את סדר המרכיבים התחביריים במשפט, ומראה כיצד הווריאציה בסדר המלים מושכת את תשומת הלב של הקורא לקשרים בין יחידות טקסט, או מצביע על מידע חדש. 

בימים אלו היא כותבת ספר על אינטראקציות של שאלות ותשובות בדיאלוג המקראי. מחקר זה, שיש לו השלכות חשובות לפרשנות המקרא ותרגום המקרא, מראה כיצד הדמויות המקראיות משתמשות באסטרטגיות לשוניות מסוימות כדי להשיג מידע, להציג עמדה, להשפיע על דעות השומע ולהפעיל כוח. לשני פרויקטים אחרים של עדינה יש גם פן היסטורי, והם מיועדים לשחזר את השלב הטרום-מקראי של תופעות לשוניות מסוימות ולחכות אחרי התפתחותן במגילות ים המלח ובעברית הרבנית: מחקר אחד בודק פריטים עם קטביות שליליות, כמו המילה "מאומה", ומחקר שני בודק צירופים מספריים יסודיים וסידוריים.  מחקרים אלו עשויים גם לשפוך אור על היחס בין העברית החדשה לתקופות הקלאסיות שקדמו לה.

 

מאיר בר-אשר כתב עבודת דוקטור בתחום פרשנות הקוראן השיעית בהדרכת פרופ' איתן קולברג מן החוג לשפה וספרות ערבית. הוא מתמקד בשלושה תחומי מחקר עיקריים: חקר הקוראן ופרשנותו בעולמה של השיעה; חקר השיעה ההטרודוקסית (ובעיקר הדת הנוּצַיירית-עלווית); וחקר יחסי הגומלין שבין האסלאם ליהדות. לאחרונה, ולצד העמקת מחקריו בתחום השיעה, הוא החל לעסוק גם בחקר הדת הבהאית ובתרגומים מוערים לעברית של חיבורים מתוך הקורפוס העשיר של כתבי הדת שלה.

הוא פרסם מחקרים רבים: המונוגרפיה שכתב בתחום חקר פרשנות הקוראן השיעית Scripture and Exegesis in Early Imami Shiism, נחשבת כיום אבן יסוד בחקר התחום, ולצדה פרסם שורה ארוכה של מאמרים בכתבי עת וערכים באנציקלופדיות.

בתחום חקר הדת הנוציירית-עלווית הוא פרסם שלושה ספרים ושורה ארוכה של מאמרים (חלקם בשיתוף עם עמיתו פרופ' אריה קופסקי); ובתחום יחסי הגומלין שבין אסלאם ויהדות ראה אור לפני שלוש שנים ספרו על היהודים בקוראן (Les juifs dans le Coran) בהוצאת הספרים היוקרתית Albin Michel. הספר זכה לסיקור תקשורתי נרחב בצרפת ומחוצה לה. תרגומו לאנגלית —  The Qur’an and the Jews (בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון) הופיע השבוע, ולאיטלקית – Gli Ebrei nel Corano (בהוצאת ספרים בפלרמו שבסיציליה) עתיד לראות אור בשבועות הקרובים.

מאיר בר-אשר מילא שורה ארוכה של תפקידים באוניברסיטה העברית ומחוצה לה. הוא שימש שנים רבות כראש החוג לשפה וספרות ערבית ותרם תרומה ניכרת לביסוסו ולחיזוקו של החוג באמצעות קליטת סגל חוקרים מעולה שיש בו כדי לתרום לא רק לשמירה על המוניטין שיצאו לחוג בעולם אלא אף להצעידו קדימה; הוא כיהן כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה וכראש מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח ומונה כראש הקתדרה לחקר האסלאם ע"ש מקס שלזינגר ולאחרונה כראש הקתדרה לחקר הדת הבהאית. בנוסף, הוא חבר במערכת כתב העת Jerusalem Studies in Arabic and Islam; Shi‘i Studies Review (המתפרסם באוניברסיטת פרינסטון), ובמערכות כתבי העת "קתדרה" ו"פעמים" היוצאים לאור ביד בן-צבי וכתבי העת "כרמלים" וالكرمل היוצאים לאור מטעם אוניברסיטת חיפה. במשך שנים אחדות הוא עמד בראש ועדת המקצוע העליונה להוראת הערבית של משרד החינוך ובתפקידו זה תרם לגיבוש תוכניות לשיפור הוראת הערבית בבתי הספר היסודיים והתיכוניים במדינה.

לצד פעילותו הענפה במחקר, מאיר משקיע את מיטב כוחותיו בהוראה ובהדרכת תלמידי מחקר רבים בכתיבת עבודות מוסמך ודוקטורט (כמה מן הבולטים שבתלמידיו השתלבו במשרות תקניות באוניברסיטאות המחקר בארץ). בנוסף על הוראת תחומי מחקרו העיקריים – הקוראן ופרשנותו והשיעה ההטרודוקסית – מאיר מלמד גם קורסים בתחום השירה והספרות הקלאסית, התאולוגיה והפילוסופיה באסלאם.