"לחשוב היסטורית – לחשוב בזמן ובמרחב": פיצויים ושילומים במערב-גרמניה – ד"ר איריס נחום

ד"ר איריס נחום הצטרפה השנה לסגל החוג להיסטוריה בפקולטה שלנו. איריס היא היסטוריונית של מרכז אירופה במאות ה-19 וה-20. במחקריה היא משלבת היסטוריה, תיאוריה פוליטית וחשיבה משפטית. בתור ילידת וינה, תולדות מרכז אירופה בכלל וההיסטוריה של המונרכיה ההבסבורגית בפרט תמיד סקרנו אותה, אך לעיסוק האקדמי בתחום היא הגיעה בעקיפין.

איריס למדה מדע המדינה לתואר הראשון והשני באוניברסיטת תל אביב. לשמחתה הרבה, במהלך לימודיה ניתנה לה האפשרות להשתתף בכמה פרויקטים מחקריים במכון מינרבה להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל אביב, שם לימד אותה  פרופ' דן דינר, מנהל המכון, "לחשוב היסטורית" – "לחשוב בזמן ובמרחב" כפי שהוא ניסח זאת.

כאשר פרופ' ז'וזה ברונר נתמנה לראש המכון, מצאה איריס את נושא ההתמחות שלה – פיצויים ושילומים (Wiedergutmachung בגרמנית). בעבודת הדוקטורט, שנכתבה בהנחייתו של ז'וזה, היא ניתחה את שיח הפיצויים של הגרמנים הסודטים בין שתי מלחמות העולם, והראתה שמקורו של שיח זה במאבק הלאומים במונרכיה ההבסבורגית של המאה ה-19, ושכמה מהדוברים הנלהבים ביותר למען הפיצויים לגרמנים הסודטים היו פעילים ליברליים ממוצא יהודי. במקביל לכתיבת הדוקטורט איריס לימדה תיאוריה פוליטית במרכז הבינתחומי הרצליה.   

מחקרה  העכשווי מתמקד בחוק הפיצויים המערב-גרמני שחוקק בשנת 1952. מטרת החוק הייתה תשלום פיצויים לגרמנים אתניים שגורשו עם תום מלחמת העולם השנייה ממרכז ומזרח אירופה למערב גרמניה. הפיצויים שולמו בגין רכוש שאבד להם כתוצאה מהגירוש. למחקר שתי מטרות. ראשית,  להראות שקיים קשר נסיבתי בין הפיצויים שגרמניה שילמה לניצולי השואה ובין הפיצויים למגורשים הגרמניים, כלומר שמתן הפיצויים לגרמנים האתניים נתן לגיטימציה למתן פיצויים לניצולי שואה; ושנית, להראות שמערב גרמניה פיצתה גרמנים אתניים רבים שהשתלטו על רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה בתקופת השלטון הנאצי ואיבדו רכוש זה כתוצאה מגירושם.

מחקרה של איריס מתבצע במסגרת מכון יעקב רובינסון להיסטוריה של זכויות אינדיבידואליות וקולקטיביות, שהוקם לאחרונה באוניברסיטה שלנו, ושנפלה בחלקה הזכות לשמש סגנית למנהלו, פרופ' דן דינר. את המכון מממנת קרן אלפרד לנדקר שהוקמה בשנת 2019 בברלין מתוך מחויבות לנושא הפיצויים לניצולי השואה בכלל ולעובדי הכפייה לשעבר בתעשייה הנאצית בפרט.

 

אולי יעניין אותך גם

saritsz.jpg

מוסיקה של רעשים – שרית שליי זונדינר

שרית שליי זונדינר היא מלחינה בולטת מהדור הצעיר בארץ ודוקטורנטית לקומפוזיציה בתוכנית המשולבת של החוג למוסיקולוגיה והאקדמיה למוסיקה בירושלים. היא חוקרת את התפתחות גון הצליל, ויוצרת מוסיקה שכוללת שילובים של מצלולים אקוסטיים ואלקטרוניים.

קרא עוד

שרית שליי זונדינר היא מלחינה בולטת מהדור הצעיר בארץ. המוסיקה שלה כוללת שילובים של מצלולים אקוסטיים ואלקטרוניים, המכילים ניגודים פנימיים, עזי-מבע, שצוברים מתח וחותרים לקראת התנגשות ופירוק. חותם צלילי זה ניכר ביצירותיה הקאמריות, הווקאליות והתזמורתיות.

היא מוסמכת החוג לקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים בהדרכתם של ארי בן שבתאי ומרק קופיטמן, וזוכת מלגת סידאי של המכון הירושלמי למוסיקה בת זמננו לשנים 2019–2021 ומלגות קרן התרבות אמריקה ישראל בקומפוזיציה בין השנים 2007–2014. 

יצירותיה בוצעו בפסטיבלים חשובים ועל בימות מרכזיות בארץ על ידי התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, סימפונט רעננה, וסינפונייטה באר שבע.

בשנת 2018 היא השלימה כתיבת אופרה קאמרית, ASD (Autism Spectrum Disorder). 
האופרה עוסקת ביחסים בין ילד על הספקטרום האוטיסטי ובין הוריו, בקשיי התקשורת המילולית והבלתי-מילולית ביניהם שמופיעים יחד עם הכמיהה הבלתי פוסקת לקשר חוויתי ובר קיימא, ליצירת קרבה ולהבנה. היצירה זכתה למענק מיוחד מטעם מפעל הפיס, ותופק בחדשים הקרובים בגרסה חדשה לטריו SEV (סקסופון, גיטרה חשמלית, צ'לו) ופס-קול אלקטרוני.

שליי זונדינר היא גם דוקטורנטית לקומפוזיציה בתוכנית המשולבת של חוג למוסיקולוגיה והאקדמיה למוסיקה בירושלים בהדרכתם של ד"ר אסף שלג ופרופ' אמנון וולמן.

מחקרה עוסק בהתפתחות גון הצליל שתפס בחצי מאה האחרונה מקום מרכזי בעשייה המוסיקלית, ובמיוחד רעשים שהפכו לעניין שבשגרה בבימות הקונצרטים העכשוויים, ומתפקדים כמחולל צלילי עיקרי שמכתיב את ההתפתחות והצורה המוזיקליים. עם זאת, בניגוד לגובה צליל מוגדר וצירופיו (תווים, מרווחים ואקורדים) גון הצליל הוא חמקמק ומעורפל, בין היתר מכיוון שעדיין לא הונחה תשתית תיאורטית מוסכמת המגדירה ומאפיינת אותו.

מחקרה של שליי-זונדינר מתמקד במיפוי גווני צליל, ניתוחם ואפיונם, ובאדוות התרבותיות והחווייתיות-רגשיות שהשימוש בהם מזמן.

להאזנה ליצירותיה של שרית שליי זונדינר לחצו כאן.

 

קראו פחות
הספר היסטוריה של הקבלה

ההיסטוריה של הקבלה: מראשית העת החדשה ועד ימינו – פרופ' יהונתן גארב

פרופ' יהונתן גארב הוא חוקר ומרצה בחוג למחשבת ישראל. ספרו החדש, שיצא לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג', מספר את סיפורה של הקבלה בעת החדשה, והפיכתה במהלך מאות השנים האחרונות לכוח תרבותי, חברתי, רוחני ופוליטי מרכזי, לא רק בעולם היהודי אלא גם בתרבות הגלובלית.

קרא עוד

פרופ' יהונתן גארב למד את כל תאריו, כולל כתיבת עבודת דוקטורט בהדרכתו של פרופ' משה אידל, באוניברסיטה העברית. הוא מתמקד בקבלה של העת החדשה, כולל תורת החסידות, בדגש על הקבלה הספרדית. בנוסף הוא התארח במרכזי מחקר בניו יורק, פריז, המבורג ועוד. מחקרו, שהתפרסם עד כה בשבעת ספריו, עוסק בקבלה לדורותיה ועד לצורות העכשוויות של עולם הקבלה. בין הנושאים שבהם הוא מתמקד: ביוגרפיות של מקובלים מרכזיים, הפסיכולוגיה הקבלית, תפיסת הכוח והפוליטיקה בקבלה, תורת הרע ותיקונו, המשיחיות, טכניקות של מדיטציה וטראנס – בתפילה ומחוצה לה, ותפקיד הניגון. כמו כן, הוא חוקר ומלמד את הספרות המיסטית העולמית באופן השוואתי, תוך דגש על היחס בין כל שיטה מיסטית שהיא לעולם הדתי הסובב אותה.

 

לימוד הקבלה מתקיים היום בכל היבשות ובשפות רבות, וצורותיו נעות מהעיון הלמדני של הישיבות והאוניברסיטאות ועד לשיעורים המוניים, שמלווים בשיווק מוצרים 'קבליים'. הספר מוסיף על ההיבטים התרבותיים והחברתיים הללו את העיון בטכניקות הקבליות לשינוי התודעה, החוויות שנחוו באמצעותן, שימושים מאגיים, דמויות מרתקות, מאבקים ומחלוקות בין מקובלים, טקסים, שירה, ניגונים ועוד. לדוגמא: בפרק החמישי בספר, יש תיאור מפורט של חלום של המקובל הירושלמי (מהמאה התשע-עשרה) ר' אהרן פרירה, שבו הוא מברך על ראיית הקשת אחר הגשם, עם ה'כוונה' הקבלית המפורטת, על פי התרגול שהתפתח בעיר העתיקה של ירושלים בעת החדשה. אנו רואים כאן כיצד התרגול האינטנסיבי של מדיטציה על ברכות ותפילות, במשך שעות רבות ביום, עיצבה גם את התת-מודע של מקובלים 'מקצועיים' מסוגו.

 

בספר מודגשת השפעת המודרניזציה כתהליך כלל-עולמי על עולם הקבלה והשפעת הקבלה על המודרניות. לפרטים נוספים ולעיון בפרקי הספר לחצו כאן.

 

קראו פחות
אלעד אייזן

כיצד שפות רוכשות צלילים חדשים? – המודל הסטטיסטי של אלעד אייזן

מה עושים עם תואר בבלשנות? שאלנו את אלעד אייזן – מוסמך הפקולטה שלנו וחתן פרס פולונסקי ליצירתיות ולמקוריות במדעי הרוח לשנת 2020 בקטגוריית תלמדי המחקר – מהי בלשנות, מה לומדים בחוג לבלשנות ומה בעצם עושה הבלשן.

קרא עוד
את דרכו האקדמית החל אלעד בפקולטה שלנו, בחוג לבלשנות ובחוג ללשון העברית ולשונות היהודים. הוא התעניין במיוחד בבלשנות היסטורית ובטיפולוגיה, תחומים שחוקרים איך שפות משתנות, עד כמה שפות יכולות להיות שונות זו מזו, ומה יכול לגרום לשתי שפות שהתפתחו במרחק של מאות שנים ואלפי קילומטרים זו מזו לחלוק קווי דמיון מפתיעים.

״השפה היא פלא״, אלעד מספר. ״אנחנו משתמשים בה בכל יום, וסומכים על המילים שיתווכו נאמנה את מחשבותינו ורגשותינו אל מול הזולת. אבל ברגע שיורדים קצת לעומקם של הדברים, אנחנו מגלים שהמילים הן בריות הפכפכות, והשפה רחוקה מלהיות יציבה – כל פן בה יכול להשתנות. אנחנו רואים את זה בטקסטים עתיקים כמו גם בישראל של המאה ה-21: בלי התרעה מוקדמת, מילה הופכת את משמעותה, מין דקדוקי חדש נולד, מבטא מסוים נהיה מקושר למעמד ומתחיל לשאת משמעות חיובית או שלילית בעיני הדוברים. והדינמיות הזו מרתקת אותי.״

בתואר הראשון אלעד נחשף להרבה שפות ובחר להתמקד בשפות השמיות, ובייחוד בארמית החדשה – דיאלקטים מודרניים שהתפתחו מהארמית שדוברה במזרח התיכון לפני אלפיים שנה, ומדוברים כיום בעיקר בקרב יהודים ונוצרים יוצאי כורדיסטן. בתואר השני הוא המשיך לעסוק בשפות האלה, אבל בסופו של דבר בחר לכתוב עבודת תזה תחת עדשה רחבה יותר, במסגרת פרויקט מחקר טיפולוגי על הגאים שאולים בשפות העולם. בפרויקט חברים פרופ' איתן גרוסמן מהאוניברסיטה העברית ופרופ' סטיבן מורן מאוניברסיטת נשאטל, שהנחו את אלעד בכתיבת התזה, וכן ד״ר דמיטרי ניקולייב מאוניברסיטת סטוקהולם.

מחקרם בוחן סוג מסוים של שינוי לשוני, שבו שפות רוכשות הגאים – עיצורים ותנועות – דרך שאילה של מילים משפה אחרת. כך למשל, העיצור צ׳ חדר לעברית המודרנית דרך מילים זרות, דוגמת המילה ״צ׳יפס״, שנשאלה מאנגלית. במסגרת התזה שלו אלעד פיתח מודל סטטיסטי המתאר את התהליך, וביקש להגדיר מהי ״שְאילוּת״ (borrowability) של הגאים, וכיצד אפשר למדוד אותה.

כיום אלעד הוא בלשן בחברת AI21 Labs, שמפתחת כלי AI (בינה מלאכותית) בתחום הקריאה והכתיבה, ויש בה נציגות לא מבוטלת של חוקרים מהאוניברסיטה העברית: הפרופסורים אמנון שעשוע, שי שלו-שוורץ ועמרי אבנד, מבית הספר להנדסה ולמדעי המחשב. אחרי שנים רבות בחוגי מדעי הרוח, אלעד שמח להיפגש עם חוקרים מדיסציפלינות שונות ולרכוש כלים חדשים מעולמות הבלשנות החישובית ולמידת המכונה (machine learning).

אלעד זכה בפרס פולונסקי ליצירתיות ולמקוריות במדעי הרוח לשנת 2020. פרסי פולונסקי היוקרתיים מוענקים באוניברסיטה העברית מזה כחמש עשרה שנים באדיבותה של קרן פולונסקי ולאור חזונו של ד״ר לאונרד פולונסקי. הפרסים מוענקים מדי שנה באוניברסיטה העברית לחוקרים, לבתר-דוקטורנטים ולתלמידי מחקר בכל תחומי מדעי הרוח, שמפגינים יכולות מחקריות גבוהות בכל התחומים ההומניסטיים.

בשנים האחרונות נקודות ההשקה בין מדעי הרוח והמדעים המדויקים הולכות ומתרבות, ואנחנו שומעים על יותר ויותר על מחקרים במדעי הרוח הדיגיטליים ועל חוקרים שמשלבים שיטות מחקר יצירתיות, מקוריות וחישוביות בחקר מדעי הרוח. אלעד מקווה להרחיב את המחקר בתחומי מדעי הרוח הדיגיטליים ולשלב בין מחקר הומניסטי לשיטות חישוביות במטרה להעמיק ולקדם את היכולת שלנו לחקור את השפות האנושיות באמצעים כמותיים.

 

קראו פחות