עבודת הדוקטורט של עידית בן אור –  מלגאית תוכנית מוסה – שהוגשה לאחרונה בחוג להיסטוריה, מתחקה אחר מטבעות שהוטבעו על ידי הסקטור הפרטי באנגליה והיו בשימוש יומיומי לצרכים כמו קניית לחם, בירה ותשלום משכורות. במסגרת המחקר עידית התמקדה באופנים בהם כסף לא ממשלתי עבד בפועל, איך הוא הצליח לצבור אמון, ומה זה מספר לנו על המערכת הכלכלית באנגליה באותה התקופה. הדוקטורט שלה הוא למעשה המשך ישיר לעבודת המחקר מהתואר השני, שנכתבה גם היא בחוג להיסטוריה ושעסקה בעשור אחד של הטבעת מטבעות פרטית.

עידית זכתה במלגת מוסה בשנת תשע"ד. המלגה מממנת ארבע שנות מחקר מלאות: שלוש שנים באוניברסיטה העברית ושנה אחת באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון.

עידית מבקשת להודות למחלקה להיסטוריה באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון שבה היא התארחה, ושהפכה את חווית הלימודים בה לחוויה ייחודית. המרצים והמרצות במחלקה חשפו אותה לעולמות אינטלקטואליים שהיא לא הכירה קודם לכן, למתודולוגיות חדשות ובעיקר לאהבה הגדולה בה הם חקרו היסטוריה. להבנתה, השהות שם שינתה את האופן שבו היא נגשה למחקרה, ואת האופן שבו היא תיגש למחקר בעתיד.

קרן מוסה נוסדה באוניברסיטה בשנת 2000 לזכרו של ההיסטוריון הנודע ג'ורג' ל' מוסה, שהיה פרופסור בחוג להיסטוריה בפקולטה שלנו ובאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, ושציווה קרן נדיבה לטיפוח לימודי ההיסטוריה באוניברסיטאות שבהן הוא לימד. מטרת התוכנית להעניק מלגות הצטיינות נדיבות לתלמידי מחקר ולתלמידות מחקר בכל החוגים ההיסטוריים. 

התוכנית היא פרי שיתוף פעולה הדוק של שתי האוניברסיטאות. בכל שנה, נבחר מלגאי אחד לדוקטורט ומלגאי אחד לתואר מוסמך. מלגאי ומלגאיות התוכנית משתייכים לבית הספר על שם ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח.
 

אנדראס לנרץ הוא היסטוריון חברתי-תרבותי שחוקר את חיי היום יום של יהודי צפון אירופה בימי הביניים. הוא למד היסטוריה, פילולוגיה ויידיש באוניברסיטת טריר בגרמניה. לימודי היידיש פתחו בעבורו צוהר לתרבות ולהיסטוריה היהודית, ועוררו את סקרנותו להקדיש את המשך לימודיו לחקר התרבות הזו.   

אנדראס כתב את עבודת הדוקטורט שלו במכון אריה מיימון שבאוניברסיטת טריר, בהנחייתם של פרופ׳ אלפרד הברקמפ ופרופ׳ לוקס קלמנס, בנושא ״חותמות יהודיות באימפריה הגרמנית בימי הביניים״. עבודתו שילבה היסטוריוגרפיה ימי ביניימית כללית והיסטוריוגרפיה יהודית עם חקר התרבות החומרית. בעבודתו הוא הראה שהיהודים לא נזקקו לחותמות לצרכים פנים קהילתיים מכיוון שהם חתמו על מסמכים שונים בעברית (בין אם על חוזים כלכליים או על שטרות גט, כתובות וכיוצא באלה). אבל כאשר הם היו צריכים לחתום על מסמכים וחוזים עם הנוצרים, הם נדרשו לחותמות כפי שהיה נהוג בגרמניה בעת ההיא, ולעיתים הם אף הוסיפו לחותמות הרשמיות גם את חתימותיהם בעברית. אנדראס הראה גם שהשימוש בחותמות בקרב יהודים אמידים התפתח במקביל לצורך בחותמות אצל שכניהם העירוניים. אחת השאלות המרכזיות שהעסיקו אותו הייתה כיצד נוצרו החותמות האלה, האם בידי בעלי מלאכה יהודים או נוצרים.

שאלה זו הובילה את אנדראס למחקרו הנוכחי שמתמקד בבעלי מלאכה ואמנים יהודים בצפון אירופה בימי הביניים. איך למדו היהודים את האמנויות שלהם? איזה סוג של שתוף פעולה היה בינם ובין שכניהם הנוצרים? באילו מקצועות הם עסקו ומדוע? ראשיתו של מחקר זה בהצטרפותו של אנדראס לקבוצת המחקר של ה-ERC ״מעבר לאליטה: חיי יום יום של יהודים באירופה הצפונית בימי הביניים״ בראשות פרופ׳ אלישבע באומגרטן. העבודה המשותפת עם חברי וחברות הקבוצה אפשרה לו להעמיק את ידיעותיו על חיי היום יום של יהודי אשכנז, והקנתה לו כלי מחקר חדשים לרבות היכולת לקרוא ולפרש מקורות עבריים מהתקופה.

ספרו של אנדראס על החותמות היהודיות יצא לאור בגרמנית ממש בימים אלו (נובמבר 2020) והוא כבר טורח על כתיבת ספרו החדש על בעלי המלאכה והאמנים היהודים בצפון אירופה בימיי הביניים.

עבודת הדוקטורט של חגית קריק היא מונוגרפיה על הקהילה הבריטית בתקופת המנדט בפלשתינה-א"י, שהתחקתה אחר ההיסטוריה החברתית והתרבותית שלה ורפרטוארים של חיי יום-יום. החשיפה לנוכחותן של נשים בריטיות, הנעדרות כמעט לחלוטין מההיסטוריה של התקופה, הובילה את חגית לחקור לעומק את סיפורן של אחיות בריטיות בממשלת המנדט, ומאוחר יותר, גם במושבת הכתר קפריסין. במסגרת השתתפותה בקבוצת המחקר היסטוריה אזורית של רפואה במזרח התיכון, בחנה חגית את התפקידים שמילאו אחיות בריטיות בתחום הרפואה ובריאות הציבור הקולוניאליים, וחשפה את מעמדן המעורער כנשים רווקות ומשכילות, המשרתות פרויקט אימפריאלי שנחשב במידה רבה לפרויקט גברי.  המחקר עסק בקבוצה של כמאתיים נשים, אך פתח בפני חגית דלת להיסטוריה של אלפי אחיות בריטיות ששירתו באימפריה הבריטית ונעו בין גבולותיה.

בימים אלה מגבשת חגית תוכנית למחקר שיעסוק בתפוצתן ובתנועתן של אחיות בריטיות בין שתי מלחמות העולם: כ-3,000 נשים ששירתו ביותר מחמישים מדינות וטריטוריות קולוניאליות. תנועתן באימפריה לא רק הניעה אידיאולוגיות ופרקטיקות רפואיות, אלא גם שימשה ככלי מרכזי בעיצוב חוויותיהן וזהויותיהן כנשים, כאחיות וכבריטיות. המחקר ישלב בין שימוש בכלים דיגיטליים – שיאפשרו עיבוד של כמויות גדולות של מידע, ניתוח סטטיסטי, מיפוי וייצוג ויזואלי, לבין קריאה צמודה של מכתביהן האישיים של אחיות – שיאפשרו הצצה אל עולמן והתנסויותיהן.

באמצעות השימוש במתודות מחקר מגוונות והשילוב שבין היסטוריה גלובלית וביוגרפיות אישיות, מבקשת חגית למפות מוביליות אימפריאלית ולהאיר את האופנים בהם נשים עשו את האימפריה - והאימפריה עשתה אותן.