פרופ׳ רונית ריצ׳י למדה לתואר ראשון ולתואר שני באוניברסיטה העברית בחוג ללימודים הודיים, איראניים וארמניים ובחוג לפסיכולוגיה, והחליטה להתמקד בלימודי אינדונזיה, ובעיקר בהיסטוריה ובספרות. היא המשיכה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת מישיגן בארצות הברית, ואחרי תקופה משמעותית של לימודים ועבודה בארצות הברית, בסינגפור ובאוסטרליה היא שבה לישראל ב-2013 ומאז היא מלמדת על אינדונזיה בפקולטה, וממשיכה במחקרה שמתמקד באספקטים שונים של ספרות כתבי יד שנכתבו במלאית ובג׳אווית במאות ה-18 עד ה-20, בתהליכים הטקסטואליים של הפצת האסלאם באינדונזיה, ובהיסטוריה של ההגליה בתקופה הקולוניאלית.

מחקרה שזכה למימון  ה-ERC יעסוק בתרגומים אינטרלינאריים – ז׳אנר דו לשוני הכולל טקסט בשפת המקור ותרגומו, מילה במילה, הנכתב בין השיטין. תרגומים כאלו מוכרים מתרבויות שונות ברחבי העולם מזה מאות רבות של שנים, למרות שהם כמעט ולא נחקרו. הדגש בתרגומים אלו הוא על דיוק ופירוט שחושף מקרוב את מעשה התרגום ואת הבחירות הבלתי נמנעות שכרוכות בו.

תרגומים מסוג זה יספקו למחקר מסגרת תיאורטית ומתודולוגית להבנת תהליכים ומפגשים אינטלקטואלים, ספרותיים, בין דתיים ולשוניים כפי שהשתקפו בעמוד הדו לשוני שבו שתי שפות  – ועמן שתי תרבויות, דתות ותפיסות עולם – נפגשות, נוגעות לא-נוגעות, מתמזגות, מתכנסות פנימה, מתרחקות, משתנות, או מאמצות זהות חדשה.

המחקר יתמקד בתרגומים אינטרלינאריים מהמאות ה-16 ועד ה-20 מהמרחב האינדונזי-מלאי, אזור המתפרש על פני אינדונזיה, מלזיה, ברוניי, סינגפור, דרום תאילנד ודרום הפיליפינים של היום. באזור זה – מהמגוונים לשונית ותרבותית בתבל – התקבלו ועברו לוקליזציה מסורות טקסטואליות של ההינדואיזם, בודהיזם, קונפוציאניזם, נצרות ואסלאם, לעתים קרובות באמצעות ובזכות המודל האינטרלינארי.

בנוסף להיבט ההיסטורי-פילולוגי, המחקר כולל גם בחינה של פרקטיקה עכשווית של שימוש בטקסטים אינטרלינאריים ללימוד ערבית ודת האסלאם במערכת החינוך המוסלמית-מסורתית במרחב האינדונזי-מלאי.

מטרת המחקר להאיר מסורת תרגום מורכבת ועשירה באזור שכמעט ואיננו נכלל במחקרי תחום "לימודי התרגום", להבין את הקשרים המסועפים בין מסורת זו למסורות דתיות וספרותיות גלובאליות, ולהציע כלים קונצפטואליים ומתודולוגיים חדשים שישמשו בחקר התרגום בפינות נוספות של העולם.

חלק משמעותי מתקציב המענק יינתן כמלגות לתלמידי מחקר מצטיינים בשלבים שונים (מ"א, דוקטורנטים, בתר-דוקטורנטים) שישתתפו בפרויקט. המענק יאפשר בין היתר בניית מאגר מידע של תרגומים אינטרלינאריים מרחבי האזור, שיאפשר מיפוי ראשון מסוגו של תפוצה גיאוגרפית, כרונולוגיה, סוגי טקסטים ומחברים של התרגומים, על בסיס קטלוגים, אתרי אינטרנט ועבודת שדה של משתתפי הפרויקט.

רות שטרן היא דוקטורנטית בחוג ללשון העברית, מלגאית נשיא המדינה למצוינות ולחדשנות מדעית ומלגאית רוטנשטרייך בתוכנית הדוקטורנטים בבית הספר ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח. עד השנה האחרונה הייתה חברה בקבוצת הERC "התהוות העברית החדשה כמקרה בוחן של אי רציפות לשונית" EMODHEBREW בראשות פרופ' עידית דורון ז"ל, שפעילותה הסתיימה בטרם עת. היא החלה את דרכה האקדמית באוניברסיטה העברית בחוג ללשון העברית ובחוג להיסטוריה של עם ישראל, והמשיכה בה לתואר שני ולתואר שלישי בהנחיית פרופ' יעל רשף. נוסף על אלה, רות עובדת במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית.

עבודת הדוקטור של רות מתמקדת בהתגבשות מִשְׁלַב הכתיבה הרשמית בעברית החדשה. המחקר מתבסס על לשונם של מכתבים רשמיים שנשלחו לוועד הלשון או נשלחו ממנו בראשית המאה ה-20, ובודק את מקורותיו ההיסטוריים ואת תהליך ההסדרה וההאחדה שחל במשלב זה בעברית החדשה המוקדמת.

העבודה מראה שהתגבשות המשלב התאפשרה בזכות שני גורמים עיקריים: ראשית, תהליך היצירה של המשלב הרשמי בעברית החדשה התאפשר הודות לחזרה אל הדיבור בעברית, ולכן עקבותיו ניכרים בעיקר במכתבים שנכתבו בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. שנית, אמנם משלב זה היה חדש בעברית אך יצירתו התאפשרה הודות לרצף הכתיבה העברית לאורך תקופת הביניים, כשהעברית לא הייתה שפת אימו של איש. בידי הכותבים היו נתונות נוסחאות אפיסטולריות שונות שנקלטו ושימשו בעברית לאורך תקופת הביניים. נוסחאות אלה הקלו על יצירת המשלב החדש, ותפקידה של העברית החדשה היה בעיקר בהסדרתן ולא ביצירתן יש מאין.

יקיר למד לתואר ראשון בחוגים לפילוסופיה וללימודים קלאסיים בפקולטה שלנו, וכן בתוכנית אמירים. בתואר השני ובדוקטורט הוא הצטרף לחוג לתלמוד, אך בה-בעת התעמק גם בספרות הקלאסית, בספרות המזרח הקדום ובספרות הנוצרית הקדומה. במהלך לימודיו הוא גם שהה כמה שנים באוניברסיטאות שונות בחו"ל בעיקר בגרמניה, באיטליה ובארצות הברית.   

עבודת הדוקטורט שלו השוותה באופן שיטתי בין פרשנותם של חז"ל למקרא לבין הפרשנות היוונית העתיקה לאיליאדה ולאודיסיאה, שנכתבה בתקופה ההלניסטית והרומית. באופן זה הוא הצלח לשלב בין שני תחומי העניין המרכזיים שלו – ספרות חז"ל והספרות הקלאסית.

בעבודתו הוא טען שאפשר להצביע על הדרכים השונות שבהן השפיעה הפרשנות היוונית באופן עמוק ומהותי על גישתם הפרשנית של חז"ל. למעשה, לא ניתן להבין את הופעתם של קבצי המדרשים הערוכים ואת חלק מהנחות היסוד הפרשניות שעומדות בבסיסם ללא הכרות עם הפרשנות ההומרית בת הזמן.  הפרשנות היוונית – כמייצגת של השיח הספרותי, הרטורי, הלשוני והדידקטי בן הזמן – השפיעה גם על אופני ארגון הידע, דרכי הלימוד, תפיסת הטקסט הקנוני ותפקיד הפרשן אצל החכמים. החכמים, כך הוא טען, היו שותפים במידה רבה לשיח הפרשני בן זמנם.

עבודת הדוקטורט הניחה למעשה את התשתית שאפשרה ליקיר ללמד הן בחוג לתלמוד הן בחוג ללימודים קלאסיים. כיום הוא ממשיך להתמקד במחקרים משווים בין ספרות חז"ל לבין ספרויות שונות בנות התקופה – בעיקר לחוק הרומי ולספרות שנכתבה בסורית (ארמית-נוצרית).

פרויקט המחקר הראשי  שבו הוא עוסק כעת נתמך על ידי קרן עזריאלי ומתמקד בקהילות היהודיות באימפריה הסאסאנית מחוץ לבבל (מרכז עיראק של ימינו) בתקופת התלמוד. אנחנו יודעים מעט על הקהילות היהודיות האלה, והמעט שכן ידוע לנו מגיע לרוב אך ורק מהתלמוד הבבלי. לאור זאת, עלינו לשוב ולהזכיר לעצמנו כי התלמוד הבבלי כשמו כן הוא – תלמוד שחובר בבבל, מחוז לא גדול במרכז מסופוטמיה. מחוז זה, עם כל חשיבותו, היווה רק חלק קטן ביותר מהאימפריה הסאסאנית אדירת-הממדים שהשתרעה מהרי הקווקז בצפון למפרץ הפרסי בדרום, ומצפון הודו במזרח לסוריה במערב, כשבחלק גדול מהאזורים הללו היו קהילות יהודיות משמעותיות. למרות היקפו העצום, הרי שהתלמוד הבבלי הינו בסופו של דבר יצירה של אליטה דתית ואינטלקטואלית מסוימת שהייתה תחומה ברובה במספר ישובים המצויים באזור גאוגרפי מצומצם יחסית. לאליטה זו היו אינטרסים, מטרות ומגמות משלה. בין השאר הקדישו חכמי בבל מאמץ רב ביצירת גבולות של יוחסין ובגיבוש סטריאוטיפים כלפי חבלי ארץ שונים – סטריאוטיפים שסייעו לחזק ולהבנות את הזהות המקומית של יהודי בבל ואת עליונותם התורנית, המוסרית, והגנאלוגית ביחס ליהודים מאזורים אחרים. בהיעדר מקורות ישירים, עלינו להשתדל ולהבין את הנסיבות ההיסטוריות, הפוליטיות, הכלכליות והדתיות שעשויות היו להשפיע על הקהילות הללו ולעצב אותם. השימוש במקורות חיצוניים לתלמוד –  גם אם הם אינם עוסקים ישירות ביהודים –  לצד מודעות להטיות המובנות של התלמוד הבבלי בתיאורי היהודים מחוץ לבבל, עשויים לתרום תרומה משמעותית לשחזור של המגוון היהודי ברחבי האימפריה הסאסאנית.