ספרויות

ד"ר מיכה לזרוס

חקר הארכיון העשיר של התרבות האינטלקטואלית באירופה המודרנית המוקדמת – ד"ר מיכה לזרוס

 

ד"ר מיכה לזרוס מצטרף השנה כמרצה בכיר לסגל האקדמי בחוג לאנגלית. מיכה שמח לחזור לקמפוס הר הצופים – שבו הוא בילה שנה בבית הספר הבין לאומי על שם רוטברג כסטודנט אורח לתואר שני,  לאחר שהשלים את התואר הראשון באוניברסיטת אוקספורד. מהר הצופים מיכה המשיך להתמחות באוניברסיטת ברקלי, ולאחריה חזר לאוקספורד כדי לכתוב את עבודת הדוקטורט שלו על קבלת הפואטיקה של אריסטו באנגליה של הרנסנס.

קרא עוד
לאחר אישור עבודת הדוקטורט הוא היה כחמש שנים עמית מחקר בטריניטי קולג' בקיימברידג' ובכמה מוסדות אקדמיים בארה"ב ובאירופה, לרבות במכון ורבורג בלונדון. באותו הזמן, הוא גם עשה תואר במשפטים, למד ב"לינקולן אין" והתקבל כחבר ב"באר" – לשכת עורכי הדין של אנגליה ווילס.

עבודת הדוקטורט שלו וחלק גדול ממחקריו עוסקים בצד הספרותי של ההיסטוריה האינטלקטואלית, בדגש על ההשפעה של תורת הספרות היוונית באנגליה של המאה השש-עשרה. בשנים האחרונות מיכה עוסק בהתאמת הספרות הפגאנית, במיוחד הטרגדיה היוונית, בתקופת הרפורמציה. לאחרונה הוא עובד על האנטגוניזם בין הצליל לתחושה על פני הלשונות הרבות של הליריקה האירופית, תוך התמקדות בתגליות ארכיוניות חדשות ועיסוק בגבולות הבינתחומיים שבין עולמות מחשבה: מסורת קלאסית וחדשנות עממית, למידה וספרות, פגאנית ונוצרית, מילים ומוסיקה.

בימים אלו מיכה מתרכז בכמה פרויקטים. הוא משלים כתיבת ארבעה ספרים: מונוגרפיה על קבלת הפואטיקה של אריסטו באנגליה; ספר שהוא מחקר מיקרו-כלכלי (המבוסס על כתב יד בספרייה הבודליינית באוקספורד) של שוק הספרים באוקספורד ובלונדון בתקופת הרפורמציה; אנתולוגיה של טקסטים שעוסקים בביקורת ספרות הרפורמציה; וספר על המחלוקת על תרגום הגיית היוונית שפרצה בקיימברידג' לקראת אמצע המאה ה-16.

מיכה הוא העורך המשותף של שני אוספי מאמרים: Poetics before Modernity בהוצאת OUP ו- Classical Reformations בהוצאת Brepols. הוא גם המייסד והעורך הכללי (בשיתוף עם ולדימיר ברליאק) של Sources in Early Poetics, סדרת ספרים חדשה בהוצאת "בריל", שמוקדשת להוצאת מהדורות ותרגומים של טקסטים שנזנחו בתולדות הביקורת הספרותית. מטרתו בכל היוזמות האלה להרחיב את הקנון באמצעות חשיפת כל מה שעוד נוכל לחשוף ולדעת

מיכה שואף לעודד את הסטודנטים המוכשרים בפקולטה שלנו (מן החוג לאנגלית ומהמכון לספרויות) "לחפור" בארכיון העשיר של התרבות האינטלקטואלית באירופה המודרנית המוקדמת! למידע נוסף על מחקריו בקרו באתרו האישי.

 

 

קראו פחות
ד"ר יהונתן ורדי

חקר שירת ספרד והזיקות הגלויות והסמויות שלה לספרות העברית לדורותיה ולשירה הערבית הקלאסית – ד"ר יהונתן ורדי

 

ד"ר יהונתן ורדי הצטרף בתחילת שנת הלימודים לסגל  החוג לספרות עברית. הוא חוקר את השירה העברית בספרד המוסלמית בימי הביניים – זו שנקראת בקיצור 'שירת ספרד' או 'שירת תור הזהב' – שהיא אחת מתקופות הזוהר של השירה העברית בכל הדורות. אחרי שנים ארוכות שבהן יצירה עברית (גדולה בפני עצמה!) התקיימה אך ורק בין כותלי בית הכנסת, המשוררים העבריים הגדולים של ימי ספרד יצאו אל מרחבי העולם: הם כתבו על החיים והמוות, על האלוהים והגורל, על משתאות יין בגנים מלבלבים, על אהבת נשים ואהבת נערים, על ייסורים, תשוקה ויופי, על השאיפה לגדולה והמאבק לחכמה, ולפעמים אפילו על הרפתקאות, מלחמות ומסעות. 

קרא עוד

יהונתן מתעניין בשירת ספרד בתור ספרות מסעירה בפני עצמה, בזיקות הגלויות והסמויות שלה לספרות העברית שמן המקרא ועד ימינו, בקשריה העמוקים והמרתקים לאחותה הגדולה – השירה הערבית הקלאסית, ובאופנים שבהם היא מבטאת את מפגש התרבויות המיוחד שהתחולל בספרד בין מוסלמים, נוצרים ויהודים. בשנה הבאה הוא ילמד את קורסי המבוא לשירה העברית בספרד וכן סמינרים על שירי הים והמסע של יהודה הלוי, על הדרכים לפרש בימינו שירה מימי הביניים, על החיבור התיאורטי שכתב (בערבית!) המשורר משה אבן עזרא על אודות השירה העברית ותולדותיה, וכן קורס השוואתי מיוחד על הזדקנותו של המשורר בשירת ימי הביניים ובשירה העברית המודרנית. 

סטודנטים וסטודנטיות לתואר שני בחטיבה החדשה ללימודי יהדות ספרד והמזרח מוזמנים לקורסים "שאלה של פרשנות: סוגיות באינטרפרטציה של שירת ספרד" ו"עיונים ודיונים בספר עיונים ודיונים: משה אבן עזרא המשורר והתאורטיקן" שיהונתן ילמד בשנת תשפ"ג. לפרטים נוספים על החטיבה החדשה לחצו כאן.

 

קראו פחות
גדעון טיקוצקי  ב"תולעת ספרים" בתל אביב. צלמת: ישעיה פיינברג

להזכיר את הדרך שלא נבחרה – פרופ' גדעון טיקוצקי

 

פרופ' גדעון טיקוצקי הצטרף לאחרונה לסגל האקדמי של החוג לספרות עברית. הוא חוקר ספרות המתמקד בספרות העברית החדשה של מאה השנים האחרונות, הן בפני עצמה הן בזיקותיה לתרבויות אחרות, ובעיקר לתרבות הצרפתית והגרמנית. במחקריו הוא נוקט בגישה המבקשת לבחון את הקאנון מן השוליים כדי להאיר את "הדרך שלא נבחרה" – יוצרים ויצירות שנשכחו ואפשרויות תרבותיות שנזנחו. תמונת התשליל (הנגטיב) שנוצרת מלמדת על הסמוי מן העין  – תהליכים שהובילו להתגבשות הקאנון, צנזורות חיצוניות ופנימיות שפעלו והתמודדות עם נורמות ספרותיות ואסתטיות.

קרא עוד
את צעדיו הראשונים בעולם הספרות עשה גדעון כבר כתלמיד תיכון, אז למד כמה קורסים באוניברסיטת תל אביב, הודות למורתו לספרות בתיכון חדרה עפרה קליין ובסיועה של פרופ' חנה נוה. לאחר שירותו הצבאי השלים תואר ראשון בחוגים לשפה וספרות צרפתית ולספרות עברית באוניברסיטה זו. את התואר השני למד בחוג לספרות עברית בירושלים וכתב עבודת גמר על שירת לאה גולדברג בהדרכת פרופ' אריאל הירשפלד. את הדוקטורט על שירת דליה רביקוביץ, כתב בהנחיית פרופ' מיכאל גלוזמן בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן היה בכמה השתלמויות בתר-דוקטורט בהן אוניברסיטת סטנפורד, מרכז כץ באוניברסיטת פנסילבניה ולבסוף מרכז מנדל סכוליון למחקר רב-תחומי במדעי הרוח והיהדות באוניברסיטה העברית. במקביל שימש עורך ראשי שותף בהוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים.

עם קליטתו בחוג לספרות עברית זכה גדעון במלגת עזריאלי לחוקרים צעירים. תקציב המחקר הנדיב הנלווה למלגה ישמש אותו לעריכת פרויקט נרחב המשלב שיטות מסורתיות של חקר הספרות ובייחוד שימוש במקורות ביו-ביבליוגרפיים (הן על חיי היוצרים והן על פרסומיהם) עם כלים של מדעי הרוח הדיגיטליים שהוא רכש בסטנפורד.
הפרויקט מבקש לחשוף את "הקאנון שמעבר לקאנון": מאות יצירות מאת מיטב המשוררים והמשוררות העברים במאה העשרים, שפורסמו פעם אחת ויחידה בעיתונים ובכתבי העת, לא כונסו מעולם בְּספר, וכך נשכחו. היצירות שצפויות להתגלות בפרויקט עשויות להתוות היסטוריוגרפיה אחרת – לאו דווקא חלופית, אך בהכרח מורכבת יותר – של השירה העברית במאה העשרים, ושל התרבות הארץ-ישראלית והישראלית.

בקרוב יראה אור הכרך השני (מתוך שלושה) בסדרת רשימות העיתונות של לאה גולדברג בעריכתם של גדעון ופרופ' חמוטל בר-יוסף.
בקובץ החדש – 'יומן ספרותי' כרך ב – עשרות מאמרים פרי עטה שפורסמו פעם אחת ויחידה לפני שבעים ושמונים שנה, וכעת מוצגים מחדש לקהל הקוראים והקוראות.

 

קראו פחות
ד"ר דניאל בהר

"תחת תקרה נמוכה": שירה סורית בת זמננו – ד"ר דניאל בהר

 

ד"ר דניאל בהר מצטרף השנה (תשפ"ב) לחוג לשפה וספרות ערבית. השפה והספרות הערבית הגיעו אל סף ביתו במעטפה חומה שמוענה אליו מפרופ' ששון סומך עליו השלום. המעטפה העניקה לו את חווית היסוד של קריאה בערבית ואת ספר המקור הראשון בבעלותו: ספר זיכרונות מאת הסופר היהודי-קראי מוריס שמאס, "עִזָה נכדת נפרתיתי," המגולל את חייו בישראל של מהגר מצרי, בן בית בתרבות הערבית.  

קרא עוד

הספר קנה מקום קסום בליבו של דניאל הן בגלל השולח הן משום שמשפחת אימו, הסופרת רונית מטלון עליה השלום, גם היא היגרה לישראל ממצרים. באמצעות הספר הוא פילס נתיב בשפה הערבית, תוך עלעול תכוף בעותק יד-שנייה מהוה של מילון איילון שנער. מצאה חן בעיניו הפסיעה האיטית בנבכי המשפט הערבי המשתרג, והנאה מאתגרת זו הביאה אותו לירושלים ואל החוג לשפה וספרות ערבית בפקולטה שלנו.

החוג לערבית פתח את עולמו של דניאל לגיוונה של התרבות הקלאסית, כתביה הקנוניים ומסורות החשיבה וההבעה שכונסו בה. להבנתו, הספרות המודרנית במיטבה ממשיכה ומפתחת את מסורת ה-أدب (אַדַבּ) כשילוב בין הבדיון, כוח הסינתזה, ההמצאה והשנינות, והמוסר במובנו האנושי כדרך ארץ.

דניאל מתמקד בשירה הערבית המודרנית ויחסיה עם המסורת הקלאסית ושירת העולם. עבודת הדוקטורט שלו נכתבה במסגרת החוג לספרות השוואתית באוניברסיטת הרווארד ועסקה בעיצובה של שירת הפרוזה בסוריה תוך מגעים עם המודרניזם הערבי בבירות, עם עולם המחשבה הסוציאליסטי ועם תרגומים ממשוררים מערביים ומזרח אירופיים.

לאחר לימודיו בהרווארד, הוא זכה במלגת בתר דוקטורט מן ה-Mellon Foundation  והצטרף למשך שנתיים לסגל התוכניות הבין תחומיות ללימודי יהדות וללימודי המזרח התיכון בדארטמות' קולג' (Dartmouth College). שם הוא גם החל בעבודה על ספרו העתידי על השירה המודרנית בסוריה: Under a Low Ceiling: Syrian Poets and Vernacular Modernity. כמו כן, הוא לימד מגוון קורסים על התרבות הערבית-יהודית בעבר ובהווה, על הפרקטיקה והתיאוריה של שירת האהבה בתרגום, ועל ירושלים בפריזמה בין-תרבותית. 

הן המחקר הן ההוראה המחישו בפניו את חשיבות העיון בתרגומים בכלים השוואתיים להבנת המערכת הספרותית בעולם הערבי. להבנתנו, כשם שאין עמים ולאומים "מיוחסים" השוכנים לבדד בעידן הגלובליזציה והמודרנה, כך אין הנשגב ניתן לספרות לאומית אחת, ואף ספרות לבדד תשכון.

לעיון במאמרו של דניאל על השירה הסורית בת זמננו לחצו כאן

 

קראו פחות
ד"ר איאס נאסר

השירה הערבית הקדם-אסלאמית: בין אהבה לייאוש الشّعر العربيّ قبل الإسلام: بين العشق واليأس – ד"ר איאס נאסר

אנחנו מציינים מדי שנה את יום השפה הערבית הבין לאומי ב-18 בדצמבר. בחרנו לחגוג השנה את יום חגה של השפה הערבית עם ד"ר איאס נאסר, שהצטרף לאחרונה (אוקטובר תשפ"ב) לסגל האקדמי בחוג לשפה וספרות ערבית.

קרא עוד

איאס נאסר הוא יליד כפר סמיע שבגליל העליון. הוא משורר, מתרגם וחוקר שעוסק בשירה ובספרות הערבית הקלאסית. הוא החל לכתוב שירה בנעוריו, ופרסם עד כה שני קבצי שירה בערבית: "חיטה בכף ידה של אישה" (בירות, 2012), "נשיקה במלוא שהרזאדיותה" (חיפה, 2015).

איאס השלים את כל לימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית בחוג לשפה וספרות ערבית. בתואר הראשון הוא למד גם בחוג לספרות כללית והשוואתית. במהלך לימודיו זכה איאס במלגות הצטיינות ובפרסים יוקרתיים וביניהם מלגת נשיא האוניברסיטה העברית ולאחרונה מלגת מעוף לחוקרים מצטיינים מטעם המועצה להשכלה גבוהה.

עבודת הדוקטור שלו, שאושרה בשנת 2017, מתמקדת בניתוח נרטיבי של שירת האהבה הערבית בתקופה הקדם-אסלאמית ובראשית האסלאם. מחקריו עוסקים במגוון נושאים בספרות הערבית, בין היתר: בשירת האהבה הקדם-אסלאמית ובראשית האסלאם, בשירת היין הקדומה, ובהיבטיו החיוביים של הייאוש ותפיסתו בשירה הערבית הקדם-אסלאמית. במחקרו האחרון עסק איאס בכתבי היד של כִּתַאבּ אלזַּהְרַה, אנתולוגיה של שירה ערבית מן המאה התשיעית, פרי עטו של מֻחמד בן דַאוד אלאִצְפהאני, מחשובי חוקרי השירה הערבית הקדומה, והאיר היבטים רבים שהיו עד כה עמומים במהדורות הדפוס של הספר.

ביקשנו מאיאס נאסר לספר לנו על אהבתו לשפה הערבית ולחשוף אותנו לקסמיה:

"אהבת השפה הערבית פיעמה בליבי עוד בילדותי. המורה הראשון שהיה לי הזכות והעונג הרב ללמוד ממנו את השפה הערבית הוא אבי מורי הסופר והמשורר יוסף נאסר, אשר העמיד אותי על יופיין וקסמן של הלשון והספרות הערבית. בהמשך שמתי פעמיי אל האוניברסיטה העברית בירושלים, שבה זכיתי ללמוד אצל גדולי המלומדים בחוג לשפה ולספרות ערבית. זכות זו היא הכוח המניע שחיזק בי את הרצון והתשוקה להמשיך בלימודים מתקדמים בתחום זה. אני נרגש וגאה להקדיש את כל מאודי לחקר הספרות הערבית הקלאסית, הן בתחום הפרוזה והן ובעיקר בשדה השירה. השפה הערבית בעבורי היא זהותי, ישותי ושורשי, ואני מלמדה הן מתוך הזדהות עמוקה והערכה רבה לאוצרות הספרותיים ולמכמני הלשון שנוצרו בלשון זו הן מתוך אמונה בכוחה ובחותמה של המילה כמשקפת את ערכו האנושי של האדם בעולם. ביום הבין לאומי לשפה הערבית, אני מייחס חשיבות רבה לחובה ולזכות לתרום לביצור מעמדה של השפה הערבית בכל המישורים, ולעשות כל שלאל ידי להנחלתה בלמידתה ובהוראתה."

 

يسعدنا أن نحتفل ككلّ عام باليوم العالميّ للّغة العربيّة في 18 ديسمبر، وقد آثَرْنا في هذا العام أن نحتفل بها مع الدّكتور إياس ناصر الذي عُيّن مؤخّرًا محاضرًا للشّعر والأدب العربيّ في قسم اللّغة العربيّة وآدابها.

وُلد الدّكتور إياس ناصر في قرية كفرسميع في الجليل الأعلى، وهو شاعر ومترجم وباحث مختصّ في الشّعر والأدب العربيّ. بدأ نظم الشّعر في ريّق صباه، وأصدر ديوانين من الشّعر «قمحٌ في كفّ أنثى» (بيروت، 2012) و«قُبلةٌ بكامل شهرزادها» (حيفا، 2015).

دَرَسَ الأدب العربيّ والأدب العالميّ والمقارن في الجامعة العبريّة، وحصل على درجة الدّكتوراه من الجامعة نفسها عام 2017، ونال جوائز متعدّدة في دراسته الأكاديميّة، كان آخرها منحة معوف للباحثين المتميّزين من مجلس التّعليم العالي.

تناول في أطروحة الدّكتوراه الفنّ القصصيّ في المقدّمات الغزليّة لدى الشّعراء قبل الإسلام ومن تلاهم من المخضرمين في صدر الإسلام. تدور أبحاثه على موضوعات مختلفة، كالوقوف على الأطلال، ومفهوم اليأس والأمل في الشّعر القديم، ونظرة النّقّاد والشّعراء القدماء إلى الغزل واتّخاذه وسيلةً لاستمالة الجمهور. وقد تناول في دراسته الأخيرة كتاب الزّهرة لمحمّد بن داود الأصفهانيّ، فكشف عن أسلوب المؤلّف في ترتيب الكتاب، مستعينًا بمخطوطة نفيسة لم تأخذ بحظّها من النّظر والبحث حتّى يومنا هذا.

طلبنا من الباحث إياس ناصر أن يحدّثنا عن شغفه باللّغة العربيّة ويُطْلِعنا على سحرها:

«شُغفتُ باللّغة العربيّة وأدبها منذ ميعة الصّبا وغضارة الشّباب، وقد أومض هذا العشق في قرارة روحي حين تتلمذتُ لأستاذي الأوّل، والدي الأديب يوسف ناصر، الذي كان يطوّف بي في خمائل الأدب العربيّ. ثمّ إنّي قصدتُ إلى الجامعة العبريّة في القدس، وأخذتُ أَدرُسُ في قسم اللّغة العربيّة وآدابها عند جِلَّة من الأساتذة الذين أَدين لهم بالفضل العظيم، وقد صَرَفْتُ همّتي إلى بحث الشّعر العربيّ القديم ودراسته من جوانب متعدّدة. تتوقّد السّعادة في أعماق فؤادي، ويتدفّق العشق نهرًا رقراقًا في نفسي، حين أحلّق في رياض الأدب العربيّ وأبحث في كنوزه، لأنّي أرى اللّغة العربيّة عماد الثّقافة وحاضنة الفكر، وهي هويّتي وكياني وجذوري، أنهض بتدريسها شغفًا وزهوًا بأدبها النّفيس، وإيمانًا بأثر الكلمة العَطِرة التي تصوّر قيمة الإنسان في هذا العالم. وما أعظم أن نحرص كلّ الحرص على هذه اللّغة السّاحرة الآسرة، ونسرّح النّظر في كنوزها الأدبيّة، ونرفع شأنها في جميع الميادين، ونُوَفّيها حقَّها من الحديث والمطالعة والتّأليف والإبداع.»
 

 


מתעניינים בשירת האהבה הקדם-אסלאמית ובמסורתה? מוזמנים לעיין במאמרו האחרון של איאס נאסר שהתפרסם לאחרונה;

هل تودّون الاطّلاع على فنّ الغزل وأعرافه في الشّعر العربيّ القديم؟ ندعوكم إلى قراءة ما كتبه إياس ناصر في مقاله الأخير الذي نُشر في مجلّة الدّراسات الآسيويّة  Journal Asiatique

קראו פחות
פרופ' מאיר בר-אשר

חקר פרשנות הקוראן השיעית – פרופ' מאיר בר-אשר, ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת לוזאן בשוויץ

אוניברסיטת לוזאן (Lausanne) בשוויץ הודיעה על הענקת תואר ד"ר לשם כבוד (Doctor Honoris Causa) לפרופ' מאיר בר-אשר מהחוג לשפה וספרות ערבית על תרומתו המשמעותית והייחודית לחקר הקוראן. התואר יוענק לו בטקס חגיגי שיתקיים בחודש יוני 2022, בלוזאן.

קרא עוד
מאיר בר-אשר כתב עבודת דוקטור בתחום פרשנות הקוראן השיעית בהדרכת פרופ' איתן קולברג מן החוג לשפה וספרות ערבית. הוא מתמקד בשלושה תחומי מחקר עיקריים: חקר הקוראן ופרשנותו בעולמה של השיעה; חקר השיעה ההטרודוקסית (ובעיקר הדת הנוּצַיירית-עלווית); וחקר יחסי הגומלין שבין האסלאם ליהדות. לאחרונה, ולצד העמקת מחקריו בתחום השיעה, הוא החל לעסוק גם בחקר הדת הבהאית ובתרגומים מוערים לעברית של חיבורים מתוך הקורפוס העשיר של כתבי הדת שלה.

הוא פרסם מחקרים רבים: המונוגרפיה שכתב בתחום חקר פרשנות הקוראן השיעית Scripture and Exegesis in Early Imami Shiism, נחשבת כיום אבן יסוד בחקר התחום, ולצדה פרסם שורה ארוכה של מאמרים בכתבי עת וערכים באנציקלופדיות.

בתחום חקר הדת הנוציירית-עלווית הוא פרסם שלושה ספרים ושורה ארוכה של מאמרים (חלקם בשיתוף עם עמיתו פרופ' אריה קופסקי); ובתחום יחסי הגומלין שבין אסלאם ויהדות ראה אור לפני שלוש שנים ספרו על היהודים בקוראן (Les juifs dans le Coran) בהוצאת הספרים היוקרתית Albin Michel. הספר זכה לסיקור תקשורתי נרחב בצרפת ומחוצה לה. תרגומו לאנגלית —  The Qur’an and the Jews (בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון) הופיע השבוע, ולאיטלקית – Gli Ebrei nel Corano (בהוצאת ספרים בפלרמו שבסיציליה) עתיד לראות אור בשבועות הקרובים.

מאיר בר-אשר מילא שורה ארוכה של תפקידים באוניברסיטה העברית ומחוצה לה. הוא שימש שנים רבות כראש החוג לשפה וספרות ערבית ותרם תרומה ניכרת לביסוסו ולחיזוקו של החוג באמצעות קליטת סגל חוקרים מעולה שיש בו כדי לתרום לא רק לשמירה על המוניטין שיצאו לחוג בעולם אלא אף להצעידו קדימה; הוא כיהן כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה וכראש מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח ומונה כראש הקתדרה לחקר האסלאם ע"ש מקס שלזינגר ולאחרונה כראש הקתדרה לחקר הדת הבהאית. בנוסף, הוא חבר במערכת כתב העת Jerusalem Studies in Arabic and Islam; Shi‘i Studies Review (המתפרסם באוניברסיטת פרינסטון), ובמערכות כתבי העת "קתדרה" ו"פעמים" היוצאים לאור ביד בן-צבי וכתבי העת "כרמלים" וالكرمل היוצאים לאור מטעם אוניברסיטת חיפה. במשך שנים אחדות הוא עמד בראש ועדת המקצוע העליונה להוראת הערבית של משרד החינוך ובתפקידו זה תרם לגיבוש תוכניות לשיפור הוראת הערבית בבתי הספר היסודיים והתיכוניים במדינה.

לצד פעילותו הענפה במחקר, מאיר משקיע את מיטב כוחותיו בהוראה ובהדרכת תלמידי מחקר רבים בכתיבת עבודות מוסמך ודוקטורט (כמה מן הבולטים שבתלמידיו השתלבו במשרות תקניות באוניברסיטאות המחקר בארץ). בנוסף על הוראת תחומי מחקרו העיקריים – הקוראן ופרשנותו והשיעה ההטרודוקסית – מאיר מלמד גם קורסים בתחום השירה והספרות הקלאסית, התאולוגיה והפילוסופיה באסלאם.

 

קראו פחות
ד"ר קיארה קרדונה

הספרות הסיציליאנית והדרום איטלקית בת זמננו – ד"ר קיארה קרדונה

ד"ר קיארה קרדונה היא חוקרת ספרויות אירופיות מודרניות ועכשוויות שהצטרפה לסגל האקדמי בחוג ללימודים רומאניים בראשית שנת הלימודים תשפ"ב. היא נולדה וגדלה בצפון איטליה למשפחה חצי איטלקית וחצי הולנדית, כך שכבר בילדותה היא שמעה סביבה שפות שונות, ומגיל מוקדם תהתה על האפשרות להגיד את אותו הדבר בצורות שונות בשפות שונות.

קרא עוד
קיארה למדה אנגלית וגרמנית בבית הספר, ויידיש ועברית, הונגרית ורוסית באוניברסיטה. אהבתה לספרות ובמיוחד לשירה התחילה גם היא בגיל מוקדם, כאשר היא גילתה את יכולתה של השירה להביע הרבה במעט מילים.

עבודת הדוקטורט שלה נכתבה באוניברסיטת היידלברג (גרמניה). בעבודתה היא חיברה בין תשוקתה לשפות ולשירה להתעניינותה בפילוסופיה של השפה והידע ובאנתרופולוגיה. התזה שלה הוקדשה לשירתו המאוחרת של המשורר פאול צלאן. ספרה "סתום" שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלה פורסם ב-2020 בגרמנית.

קיארה מתמקדת מזה כמה שנים בספרות דרום איטלקית וסיציליאנית, ובמיוחד ביצירתו של הסופר סטאפנו דאריגו , שהתחיל את הקריירה שלו כמשורר אך המשיך בכתיבת רומן מהפכני גדול (של כמעט 1000 עמודים!) בשם ״הורצ׳ינוּס אוֹרקה״ (1975). התעניינותה המיוחדת בסיציליה נובעת מהיותה אזור גבול בין אירופה למדינות אחרות בים התיכון, שאיתן היא חולקת היבטים היסטוריים ותרבותיים משמעותיים. למעשה, המפגש המיוחד של התרבויות הנוצרית, היהודית והמוסלמית שהתרחש בסיציליה השפיע במשך הזמן על האמנות והספרות המקומית. הסופר הסיציליאני סטאפנו דאריגו (1919–1992)

לאחרונה קיארה פרסמה מאמר שדן בתפקיד האנתרופולוגיה ברומן הגדול של סטאפנו דאריגו, שהיא מתכננת להרחיבו לספר שיעסוק במושגי הטבע בספר ובספרות בכלל. הרומן של דאריגו מציג שפה איטלקית חדשה המבוססת על הדיאלקט הסיציליאני – שכולל יוונית, לטינית, צרפתית, ערבית ועוד; אך באותה השעה הוא גם מכריח אותנו לחשוב על נושא אקטואלי מאין כמותו, על משמעות הקשר שבין האדם לטבע ובין האדם לחיות, ועל צורות שונות להבין ולהסביר את מקומו של האדם בעולם.

קראו פחות
ד"ר דודו רוטמן

מקללות ועד תפילות, מבדיחות ועד מיתוסים ואגדות, משירי זמר ועד לפתגמים: בין ספרות עממית למסורות עממיות – ד"ר דודו רוטמן

דודו רוטמן הוא חוקר ספרות עממית. הכוונה במונח ״ספרות עממית״ היא לכל אותם טקסטים כתובים ואוראליים, שבאמצעותם החברה (כל חברה) אוצרת את הידע הבלתי רשמי שלה, זה שמאפיין אותה וייחודי לה, ושנמסר לאורך מרחבים ותקופות; מקללות ועד תפילות, מבדיחות ועד מיתוסים ואגדות, משירי זמר ועד לפתגמים.

קרא עוד

ד"ר דודו רוטמן הצטרף השנה לסגל התוכנית ללימודי פולקלור ותרבות עממית ולחוג לספרות עברית בפקולטה שלנו. הוא חוקר את כל היצירות העממיות שהמשותף להן טמון בהיותן יצירות שאינן משויכות למחברים מסוימים (ספציפיים) אלא לחברות שמוסרות אותן, ולכן היצירות גם משתנות ככל שהחברות עצמן משתנות. מכאן, שבהבנת משמעות היצירות הללו יש בה כדי לתרום להבנת הצדדים הבלתי מוכרים והלאו דווקא מדוברים בחברות הנחקרות.

דודו התמחה בתחום הספרות העממית היהודית באוניברסיטת תל אביב, ובמיוחד בספרות של הקהילות היהודיות השונות בימי הביניים ובראשית העת החדשה. עבודת הדוקטורט שלו וספרו שהתבסס עלייה הוקדשו לחקר תפקודם של יסודות מופלאים – מפלצות, שדים, מחוזות קסומים וכו׳ – בסיפורת היהודית אשכנזית בשיאם של ימי הביניים.

בימים אלו דודו עובד על שני פרויקטים במקביל; הוא מתמקד באופן שבו התעצבו פולחני רחל אמנו וקברה בחברה הישראלית של העשורים האחרונים, ובוחן כיצד התהליכים הגאו-פוליטיים שעברו על האזור –  ובהם הסכמי אוסלו, רצח רבין ובניית גדר ההפרדה – השפיעו על הפולחנים הללו ועל מרכיב הסיפורת העממית בהם

כמו כן, הוא מוביל מחקר משותף עם ד״ר אוריה כפיר מאוניברסיטת בן גוריון בנגב ובמימון הקרן הלאומית למדע, שבוחן את האופן שבו עוצבו המשוררים העבריים הגדולים של ספרד בימי הביניים (יהודה הלוי, אברהם אבן עזרא, שמואל הנגיד ושלמה אבן גבירול) כגיבורי ספרות ותרבות. למעשה, הפרויקט מתמקד בדינמיקה של ״שם המחבר״ שלהם לאורך כאלף שנים.

דודו וכפיר פרסמו לאחרונה מאמר על המסורות העממיות שמחברות בין יהודה הלוי לאברהם אבן עזרא. לתקציר המאמר לחצו כאן

קראו פחות
ד"ר יהונתן ורדי

"כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו": גילויים חדשים בשירת ספרד ובשירי שמואל הנגיד – ד"ר יהונתן ורדי

יהונתן ורדי הוא מומחה לשירה העברית שחוברה בספרד המוסלמית בימי הביניים, ובמיוחד לשירתו של ר' שמואל הנגיד. בשנים האחרונות הוא שוקד על הכנת מהדורה חדשה של ה'דיואן', ספר השירים של הנגיד. הוא גילה כמה שירים חדשים שהיו גנוזים עד כה ואף הוכיח ששמואל הנגיד הוא המחבר האמיתי של כמה שירים שיוחסו למשוררים אחרים. 

קרא עוד

ד"ר יהונתן ורדי הוא עמית מחקר לבתר דוקטורט במרכז מנדל-סכוליון למחקר רב תחומי במדעי הרוח והיהדות. הוא החל את דרכו האקדמית כתלמיד החוג לספרות עברית ותוכנית 'אמירים' באוניברסיטה העברית, והמשיך בה לתואר שני ולדוקטורט בהנחיית פרופ' שולמית אליצור. הוא מומחה לשירה העברית שחוברה בספרד המוסלמית בימי הביניים, ובמיוחד לשירתו של ר' שמואל הנגיד (1056-993), איש אשכולות שחי לפני אלף שנה והיה שר בכיר ומפקד צבאי בממלכת גרנדה, רב ופוסק הלכה, בלשן עברי ופרשן מקרא, וכמובן גם אחד מגדולי המשוררים העבריים בכל הדורות.

 

בשנים האחרונות יהונתן שוקד על הכנת מהדורה חדשה של ה'דיואן' – ספר השירים של הנגיד. הוא נסמך על כתבי יד רבים מימי הביניים, שמקורם במצרים (ב'גניזה הקהירית' המפורסמת ובגניזות אחרות), בתימן, באירופה, ובקהילות הספרדיות שישבו באימפריה העותומנית. מעניין לציין שכתבי יד שמקורם בספרד – מקום חיבורו של הספר – לא שרדו בכלל.

 

לדבריו, המהדורה האחרונה שבה הודפס ה'דיואן' של הנגיד יצאה לאור לפני חמישים שנה והיא אינה מעודכנת מבחינות רבות. הוא בוחן אפוא מחדש את שאלות היסוד של הספר – אילו שירים באמת חיבר הנגיד, מהו הנוסח המדויק שלהם, איך יש להבין ולפרש אותם. בין השאר הוא גילה ופרסם כמה שירים חדשים שהיו עד כה גנוזים בכתבי היד, וכן הוכיח ששמואל הנגיד הוא המחבר האמיתי של כמה שירים שיוחסו למשוררים אחרים. יהונתן הראה כי השיר 'כתב סתיו בדיו מטריו וברביביו', אחד השירים הידועים ביותר כיום מן השירה העברית בספרד, לא חובר – כפי שנהגנו לחשוב – בידי אבן גבירול אלא בידי שמואל הנגיד.  

 

המהדורה החדשה תשמש בסיס לחקירה מקיפה של שמואל הנגיד ושירתו בפרט, ושל צביונה של היצירה העברית בספרד המוסלמית בכלל. כך למשל, מחקריו של יהונתן מדגישים את חשיבותו של הסידור המקורי של דיואן שמואל הנגיד: בעוד המדפיסים המודרניים נהגו לסדר את הספר מחדש ולחלק אותו על פי נושאים, בכתבי היד אפשר לראות כי הספר במקורו נערך בערבוביה גדולה של נושאים וז'אנרים, אבל בסידור כרונולוגי, על פי מועד חיבור השירים. קריאה בספר על פי סידורו המקורי תעניק לנו לא רק את התענוג ההיסטורי של קריאה בספר כפי שסודר ונקרא לפני אלף שנה, אלא גם אפשרות לעמוד על התפתחותו ושינויי טעמו של המשורר, ובכך גם לנסות ולשחזר ביוגרפיה רוחנית ויצירתית של אחד מגדולי האישים בדורו, שיש בה כדי ללמד אותנו על התקופה כולה.

 

 

קראו פחות
ילדה קוראת

הוראת ספרות כאתר בניית זמן – ד"ר טלי סגל

בכל מערכת שעות בית ספרית מופיע המקצוע "ספרות". מהי בעצם הוראת ספרות בבית ספר? מה מלמדים בשיעור ספרות? הרי ספרים יש לקרוא. אם כן, מהו תפקידה (או תפקידו) של המורה לספרות? מה היא אמורה ללמד בעצם? כל התשובות בעבודת הדוקטורט של ד"ר טלי סגל.

קרא עוד

ד"ר טלי סגל כתבה עבודת דוקטור בהנחיית פרופ' אריאל הירשפלד מהחוג לספרות עברית. במקביל היא חינכה ולימדה ספרות בבית הספר "יחד" בשכונת ג'סי כהן בחולון, ובבית הספר "עינות ירדן" בקיבוץ עמיר. כמורה לספרות נתונה לה הזכות לגלות עם התלמידים, שנה אחר שנה, את היופי והמשמעויות הכמוסים בשורות נפלאות כמו: "היא לבשה שמלה חומה ועיניה החומות היו חמות ולחות" (פנים אחרות, ש"י עגנון); "הניח הירשל ראשו על כפות המנעול והתחיל בוכה" (סיפור פשוט, עגנון); "אולי תחשוב על שני דברים או יותר./ אחר כך הכל יעבור ותהיה גביש טהור./ אחר כך אהבה [...] טפש מי שמניח לשמש לשקוע כרצונה./ היא תמיד מקדימה לנדוד מערבה אל האיים". (אתה בודאי זוכר, דליה רביקוביץ).

על הקשר בין חינוך לספרות, כלומר על ייחוס ערך מוסרי ללימודי ספרות, נכתב רבות מימי אפלטון ביוון העתיקה ועד ימינו אנו. בעבודתה מציגה טלי את גישתה של הפילוסופית הנאו-אריסטוטלית מרתה נוסבאום ובעיקר (ובמידה רבה, כניגוד לגישתה של נוסבאום), את המחשבה ההרמנויטית והאתית של הפילוסוף עמנואל לוינס, שממנה היא ביקשה  לגזור הלכה להוראת ספרות היום, ולדון במשמעויותיה האתיות.

בעבודתה היא מצאה שבזמן הקריאה יחד בכיתה מתהווה זמן ייחודי, זמן של "חדות ההווה" במושגיו של לוינס, הרואה בספרות "אופן של היותנו". הספרות מאפשרת אפוא היענות לממדים הקטנים, העדינים והנסתרים בנפשו של אדם; ועיסוק בקטן, במוחבא ובנסתר; כמו כן היא מציעה פרספקטיבה ההולמת במיוחד את מידותיו של ילד. שיעור הספרות הוא מרחב שבו גם המלמול עשוי להישמע, כמו גם מה שהוא שבור ולא רהוט בתוך עולם שגס בהם ברגיל. כל אלה מוכלים בשיעור ספרות ומקבלים בו תוקף ומשמעות.  

מאז השלמת כתיבת עבודת הדוקטורט, טלי ממשיכה לעסוק הלכה למעשה בספרות, חינוך והוראה; היא מרצה במחלקה לספרות בסמינר הקיבוצים ושותפה ביוזמה חדשה לכתיבת יחידות הוראה לחטיבות הביניים מטעם המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך והמפקחת על לימודי הספרות.  

 

קראו פחות
shlomitf.jpg

ההקשרים הלא ידועים ב"תפילין" של יונה וולך – שלומית קופר פרומקין

שלומית קופר פרומקין היא תלמידת מוסמך בחוג למחשבת ישראל. בימים אלו היא מגבשת את נושא המחקר לעבודת התזה שלה ומשתתפת בפרויקט שחוקר את ארכיון "היהודי הנודד" שהשאיר ד"ר יום טוב לוינסקי. לפני חודשים אחדים התפרסם בכתב העת "זוטות" מאמרה על השיר תפילין של יונה וולך.  

קרא עוד
בימים אלו שלומית קופר פרומקין מגבשת את נושא המחקר לעבודת התזה שלה במסגרת החוג למחשבת ישראל.  

בנוסף, היא משתתפת בפרויקט שחוקר את ארכיון "היהודי הנודד" שהשאיר ד"ר יום טוב לוינסקי, שהיה חוקר פולקלור ידוע. לוינסקי הותיר אחריו אלפי עמודי מחקר על אגדת היהודי הנודד שנאספו בארצות שונות ושכתובים בכמה שפות. המחקר מנוהל על ידי פרופ' גלית חזן-רוקם מהחוג לפולקלור ופרופ' ישראל ברטל מהחוג להיסטוריה של עם ישראל, וממומן על ידי הקרן הלאומית  למדע. 

בלימודיה לתואר הראשון שלומית השתתפה בקורס שבו קראו הסטודנטים טקסטים שעוסקו בשבתאות. אחד הטקסטים הזכיר לה את השיר "תפילין" של המשוררת יונה וולך.

כעבור כמה שנים, בראשית לימודיה לתואר השני, השתתפה שלומית בקורס שעסק בשירה פמיניסטית שהעבירה ד"ר תמר הס, ראש החוג לספרות עברית, ובמהלכו היא נזכרה בטקסט שהיא קראה כמה שנים קודם לכן ובהקשרו לשיר תפילין, והחליטה לחפש אזכור שיקשר בין הטקסטים.

בעידודה של תמר הס המשיכה שלומית לחקור את הקשרים בין הטקסט לשיר בארכיונים שונים ובאמצעות שיחות עם אנשים שהכירו את יונה וולך ושעבדו איתה (ובהם המשורר רוני סומק), וכתבה מאמר שהתפרסם לפני חודשים אחדים בכתב העת "זוטות". 

המאמר מתמקד בחשיפת ההקשרים הלא ידועים בשירה של וולך וחושף שהשיר נכתב כחלק ממחזה שלא פורסם בהשראת הרומן "ספר אור זרוע" של הסופר יעקב הורוביץ, ובהשראת טקסט על שבתי צבי.

במאמר מוזכרים עוד כמה שירים ומחזות שכתבה וולך ושלא פורסמו, ונידונות בו המשמעויות השונות שעולות מהשיר כחלק ממחזה וכהמשך לטקסטים השונים ששימשו השראה לרומן ולשיר.

השיר תפילין ידוע בזכות הסערה הציבורית שהוא עורר עם פרסומו בראשית שנות השמונים, ובתגובות הקשות שגרר. רוני סומק סיפר לשלומית שיונה וולך נהנתה מהסערה הציבורית שעורר השיר, ושהסתרתם של מקורות השיר הייתה בעצם מכוונת.

לתקציר המאמר לחצו כאן.

 

קראו פחות
dr_gvr_zq.jpg

ספרות ונחמה בימים של מגפה – ד"ר גור זק

ד"ר גור זק, ראש החוג לספרות כללית והשוואתית, עוסק בספרות מנחמת ובאופייה של הנחמה הספרותית. בימים אלו, ימי הקורונה, הוא חוזר אל יצירתו של ג'ובאני בוקאצ'ו –  מהיוצרים המשפיעים בספרות העולם – ואל אופי הנחמה הספרותית שהוא ניסה להציע לקוראיו על רקע המגפה השחורה.

קרא עוד

מקובל לטעון שקריאת ספרות מעניקה לנו נחמה. לא מעט מהיצירות הגדולות של ספרות העולם נכתבו במטרה לספק נחמה לקוראיהן – בין אם חלק מספרי הנביאים בתנ"ך, רומנסות האבירים של ימי הביניים או הרומנים הסנטימנטליים של ראשית הרומנטיקה. ואולם, כיצד בדיוק הספרות מנחמת? האם הנחמה הספרותית טמונה בעונג ובשכחה שמעניקה הקריאה, באפשרות להזדהות עם דמויות החוות סבל, או אולי דווקא בממד דידקטי כלשהו שקיים ביצירה? במה שונה נחמת הספרות מזו שמעניקה הפילוסופיה או הפסיכולוגיה? והאם גברים ונשים נוטים להפיק מקריאת ספרות נחמות שונות?

מחקרו הנוכחי של ד"ר זק בוחן את השאלות הללו באמצעות עיון במכלול יצירתו של אחד היוצרים המשפיעים בספרות העולם – ג'ובאני בוקאצ'ו, שחי ופעל באיטליה של המאה הארבע עשרה. את יצירתו הגדולה "הדקאמרון" כתב בוקאצ'ו על רקע המגפה השחורה שהשתוללה בפירנצה ב- 1348 והפכה את הצורך בנחמה לאקוטי במיוחד. ואכן, בוקאצ'ו מצהיר בפתיחה ל"דקאמרון" שמטרתו המרכזית בכתיבה היא להעניק נחמה לקוראיו ולקוראותיו.

המחקר מתחקה אחר אופי הנחמה הספרותית שניסה בוקאצ'ו להעניק והאופן בו הנחמה שהציע היוותה אבן דרך בהתפתחות היחס בין ספרות לנחמה במערב. בעוד המסורות הספרותיות והפילוסופיות מהן שאב נטו לדבוק במסר אוניברסלי של נחמה ובניסיון להדביר את התשוקות המובילות לסבל, הרי שבוקאצ'ו סבר שנחמה צריכה להיות מותאמת לנסיבות חייו הפרטיקולריות של הסובל ושהניסיון לבטל את התשוקות אינו מציאותי. הנחמה הספרותית הפכה תחת ידיו לאמפתית במקום מחנכת, מכילה במקום שופטת, פתוחה ורב-קולית במקום חד-ממדית. בד בבד, בוקאצ'ו העניק תוקף לרעיון שהספרות יכולה לנחם גם מעצם העונג והמפלט מחיי היום-יום שהיא מספקת, רעיון שעל רקע היומרות הגואלות של היצירה הגדולה שקדמה לו – "הקומדיה האלוהית" של דנטה – היה לא פחות ממהפכני. 

לקריאה נוספת:

נחמה ספרותית בשעת מגפה, המוסך – מוסף לספרות מבית הספרייה הלאומית, מאי 2020.

קראו פחות
nmandelvtq.jpg

ספרות וקולנוע - פרופ' נעמי מנדל

עבור פרופ’ נעמי מנדל, ספרות וקולנוע הם כלים שמסייעים לנו להבין סוגיות חיוניות בתרבות ובפילוסופיה העכשווית ולנקוט מעורבות ביחס אליהן.

קרא עוד
תחומי המחקר  שלה מבטאים את אמונתה המתמשכת בכך שספרות, סרטים ותרבות פופולרית ומסחרית פועלים לצד אירועים פוליטיים ומשברים חברתיים כדי לסייע לנו להגדיר ולנסח את המונחים שבהם נתפסת המציאות.

ספרה  Against the Unspeakable: Complicity, the Holocaust, and Slavery in America, שראה אור בשנת 2006, בוחן באופן ביקורתי את ההנחה הרווחת כי אירועים נרחבים ואלימים אינם ניתנים לייצוג. ספרה השני, Disappear Here: Violence After Generation X, שיצא לאור ב-2015, מקשר בין התפתחויות בטכנולוגיה, בתקשורת ובפוליטיקה העולמית לאחר שנות ה-60 לבין גישות תרבותיות, פילוסופיות ומוסריות לאלימות. מתוך ספר זה נבע המחקר הנוכחי של מנדל, שמתמקד בתרבות הספרותית והוויזואלית של המהפכה הדיגיטלית ושל עידן המידע. היא מנתחת ייצוגים של האקרים, גיימרים ומקודדים מאז ימיו הראשונים של המחשב האישי בשנות ה-70 ועד לתפוצה האדירה של הרשתות החברתיות הדיגיטליות בשנים הראשונות של המאה ה-21. מנדל מתמקדת בשנות ה-80 וה-90, שבהן ראו אור טקסטים רבי השפעה בעיתונות, בספרות, ברומנים גרפיים ובסרטים, הממשיכים עדיין לשמש אבני דרך חשובות עבור האקרים, מתכנתים ואנשי החזון של עידן המידע. ניתוח אבני היסוד הללו מגלה כיצד יצירות ספרותיות ויזואליות של התקופה ממלאות תפקידים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים משמעותיים בעולמנו הטכנולוגי העכשווי.
 

קראו פחות