מקובל לטעון שקריאת ספרות מעניקה לנו נחמה. לא מעט מהיצירות הגדולות של ספרות העולם נכתבו במטרה לספק נחמה לקוראיהן – בין אם חלק מספרי הנביאים בתנ"ך, רומנסות האבירים של ימי הביניים או הרומנים הסנטימנטליים של ראשית הרומנטיקה. ואולם, כיצד בדיוק הספרות מנחמת? האם הנחמה הספרותית טמונה בעונג ובשכחה שמעניקה הקריאה, באפשרות להזדהות עם דמויות החוות סבל, או אולי דווקא בממד דידקטי כלשהו שקיים ביצירה? במה שונה נחמת הספרות מזו שמעניקה הפילוסופיה או הפסיכולוגיה? והאם גברים ונשים נוטים להפיק מקריאת ספרות נחמות שונות?

מחקרו הנוכחי של ד"ר זק בוחן את השאלות הללו באמצעות עיון במכלול יצירתו של אחד היוצרים המשפיעים בספרות העולם – ג'ובאני בוקאצ'ו, שחי ופעל באיטליה של המאה הארבע עשרה. את יצירתו הגדולה "הדקאמרון" כתב בוקאצ'ו על רקע המגפה השחורה שהשתוללה בפירנצה ב- 1348 והפכה את הצורך בנחמה לאקוטי במיוחד. ואכן, בוקאצ'ו מצהיר בפתיחה ל"דקאמרון" שמטרתו המרכזית בכתיבה היא להעניק נחמה לקוראיו ולקוראותיו.

המחקר מתחקה אחר אופי הנחמה הספרותית שניסה בוקאצ'ו להעניק והאופן בו הנחמה שהציע היוותה אבן דרך בהתפתחות היחס בין ספרות לנחמה במערב. בעוד המסורות הספרותיות והפילוסופיות מהן שאב נטו לדבוק במסר אוניברסלי של נחמה ובניסיון להדביר את התשוקות המובילות לסבל, הרי שבוקאצ'ו סבר שנחמה צריכה להיות מותאמת לנסיבות חייו הפרטיקולריות של הסובל ושהניסיון לבטל את התשוקות אינו מציאותי. הנחמה הספרותית הפכה תחת ידיו לאמפתית במקום מחנכת, מכילה במקום שופטת, פתוחה ורב-קולית במקום חד-ממדית. בד בבד, בוקאצ'ו העניק תוקף לרעיון שהספרות יכולה לנחם גם מעצם העונג והמפלט מחיי היום-יום שהיא מספקת, רעיון שעל רקע היומרות הגואלות של היצירה הגדולה שקדמה לו – "הקומדיה האלוהית" של דנטה – היה לא פחות ממהפכני. 

לקריאה נוספת:

נחמה ספרותית בשעת מגפה, המוסך – מוסף לספרות מבית הספרייה הלאומית, מאי 2020.

נועם מזרחי עשה את תאריו האקדמיים באוניברסיטה העברית, ויצא להשתלמויות בתר-דוקטורטיות באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית ובאוניברסיטת גטינגן בגרמניה. הוא חוקר את הספרות העברית הקדומה שנשמרה במקרא ובספרות הסובבת אותו שנכתבה בימי הבית השני, ובמיוחד את מגילות מדבר יהודה. במחקריו הוא משלב בין היבטי הנוסח, הלשון, הספרות והעולם הרעיוני של הטקסטים העתיקים כדי להתחקות אחר הדינמיות של העולם התרבותי שהתפתח בעת העתיקה ואשר בדרכים רבות (ולעתים גם עקלקלות) ממשיך להזין גם את תרבותנו היום. לו נשאל "מה תרצה להיות כשתהיה גדול?" בבואו ללמוד באוניברסיטה (לפני יותר מעשרים שנה) הוא לא היה מעלה על דעתו שהתשובה תהיה חוקר מקרא ומגילות, אך מסתבר שלחיים בכלל וללימודים בפרט יש דינמיקה משלהם, שאינה תמיד צפויה מראש.

בדיוק באותן השנים שבהן הוא עשה את ראשית צעדיו לתואר ראשון חל שלב מכריע ואינטנסיבי בתולדות מפעל הפרסום של מגילות מדבר יהודה. הייתה זו תקופת שיא בפעילות המדעית סביבן ובהתרגשות העולמית שהיא עוררה. עבורו הייתה זו הזדמנות נדירה להיחשף לראשונה לקטעי כתבים קדמונים וללמוד כיצד בעזרת מחקר קפדני וזהיר אפשר להעלות מתוכם את קווי המתאר האבודים של עולם רוחני גועש ומרתק בסתירותיו הקיצוניות.

בימים אלו, נועם מתמקד בשלושה פרויקטים עיקריים:  הוא משלים (בשיתוף עם מוזיאון ישראל) את כתיבתו של פירוש חדש לחיבור הקרוי במחקר 'פשר חבקוק', שהוא למעשה פירוש קדום על ספר חבקוק (מנביאי תרי-עשר) שנמצא בקומראן ומפעיל שיטת פרשנות מיוחדת במינה המזהה את הרלוונטיות של דברי הנביא (שפעל בשלהי ימי הבית הראשון) למציאות ההיסטורית של הפרשן (בתקופה ההלניסטית-רומית).  הפירוש נועד לפתוח צוהר לעולם המגילות לקהל הרחב; הוא מתחיל מחקר חדש (בתמיכת הקרן הלאומית למדע) על העותקים הקדומים ביותר של ספר ישעיה שנתגלו במדבר יהודה (מגילות שיש בהן כדי לשפוך אור לא רק על מסירת הנוסח של הספר אלא גם על התפתחותו הספרותית ועל התקבלותו בתרבות הספר של ארץ יהודה בעת העתיקה); והוא שקוע בכתיבת פירוש נוסף לחיבור אחר בן התקופה (גם כן בתמיכת הקרן הלאומית למדע): 'שירי עולת השבת' – חיבור ליטורגי מופלא ומסתורי מבחינות רבות, המתאר את פולחן המלאכים במקדש השמיימי. החיבור נתגלה בכעשרה עותקים (כולם מקוטעים מאוד) בין המגילות, והעמיד קשיים פרשניים רבים בפני חוקריו עד היום

אחת השאלות שמעסיקה את החוקרים היא מתי נאמרים השירים והאם הם נאמרים רק ברבעון הראשון של השנה, כלומר בין החודש הראשון בלוח השנה של קבוצות כיתתיות בימי הבית השני (שמקביל לחודש ניסן) לחודש השלישי, או שהם נאמרו בארבעה מחזורים, ואז יוצא שהשיר האחרון במחזור של הרבעון השלישי בשנה נאמר ב-28 בחודש התשיעי, המקביל לחודש כסלו בלוח העברי, ובסמוך לימי החנוכה שלנו.

״השפה היא פלא״, אלעד מספר. ״אנחנו משתמשים בה בכל יום, וסומכים על המילים שיתווכו נאמנה את מחשבותינו ורגשותינו אל מול הזולת. אבל ברגע שיורדים קצת לעומקם של הדברים, אנחנו מגלים שהמילים הן בריות הפכפכות, והשפה רחוקה מלהיות יציבה – כל פן בה יכול להשתנות. אנחנו רואים את זה בטקסטים עתיקים כמו גם בישראל של המאה ה-21: בלי התרעה מוקדמת, מילה הופכת את משמעותה, מין דקדוקי חדש נולד, מבטא מסוים נהיה מקושר למעמד ומתחיל לשאת משמעות חיובית או שלילית בעיני הדוברים. והדינמיות הזו מרתקת אותי.״

בתואר הראשון אלעד נחשף להרבה שפות ובחר להתמקד בשפות השמיות, ובייחוד בארמית החדשה – דיאלקטים מודרניים שהתפתחו מהארמית שדוברה במזרח התיכון לפני אלפיים שנה, ומדוברים כיום בעיקר בקרב יהודים ונוצרים יוצאי כורדיסטן. בתואר השני הוא המשיך לעסוק בשפות האלה, אבל בסופו של דבר בחר לכתוב עבודת תזה תחת עדשה רחבה יותר, במסגרת פרויקט מחקר טיפולוגי על הגאים שאולים בשפות העולם. בפרויקט חברים פרופ' איתן גרוסמן מהאוניברסיטה העברית ופרופ' סטיבן מורן מאוניברסיטת נשאטל, שהנחו את אלעד בכתיבת התזה, וכן ד״ר דמיטרי ניקולייב מאוניברסיטת סטוקהולם.

מחקרם בוחן סוג מסוים של שינוי לשוני, שבו שפות רוכשות הגאים – עיצורים ותנועות – דרך שאילה של מילים משפה אחרת. כך למשל, העיצור צ׳ חדר לעברית המודרנית דרך מילים זרות, דוגמת המילה ״צ׳יפס״, שנשאלה מאנגלית. במסגרת התזה שלו אלעד פיתח מודל סטטיסטי המתאר את התהליך, וביקש להגדיר מהי ״שְאילוּת״ (borrowability) של הגאים, וכיצד אפשר למדוד אותה.

כיום אלעד הוא בלשן בחברת AI21 Labs, שמפתחת כלי AI (בינה מלאכותית) בתחום הקריאה והכתיבה, ויש בה נציגות לא מבוטלת של חוקרים מהאוניברסיטה העברית: הפרופסורים אמנון שעשוע, שי שלו-שוורץ ועמרי אבנד, מבית הספר להנדסה ולמדעי המחשב. אחרי שנים רבות בחוגי מדעי הרוח, אלעד שמח להיפגש עם חוקרים מדיסציפלינות שונות ולרכוש כלים חדשים מעולמות הבלשנות החישובית ולמידת המכונה (machine learning).

אלעד זכה בפרס פולונסקי ליצירתיות ולמקוריות במדעי הרוח לשנת 2020. פרסי פולונסקי היוקרתיים מוענקים באוניברסיטה העברית מזה כחמש עשרה שנים באדיבותה של קרן פולונסקי ולאור חזונו של ד״ר לאונרד פולונסקי. הפרסים מוענקים מדי שנה באוניברסיטה העברית לחוקרים, לבתר-דוקטורנטים ולתלמידי מחקר בכל תחומי מדעי הרוח, שמפגינים יכולות מחקריות גבוהות בכל התחומים ההומניסטיים.

בשנים האחרונות נקודות ההשקה בין מדעי הרוח והמדעים המדויקים הולכות ומתרבות, ואנחנו שומעים על יותר ויותר על מחקרים במדעי הרוח הדיגיטליים ועל חוקרים שמשלבים שיטות מחקר יצירתיות, מקוריות וחישוביות בחקר מדעי הרוח. אלעד מקווה להרחיב את המחקר בתחומי מדעי הרוח הדיגיטליים ולשלב בין מחקר הומניסטי לשיטות חישוביות במטרה להעמיק ולקדם את היכולת שלנו לחקור את השפות האנושיות באמצעים כמותיים.