דודו רוטמן הוא חוקר ספרות עממית. הכוונה במונח ״ספרות עממית״ היא לכל אותם טקסטים כתובים ואוראליים, שבאמצעותם החברה (כל חברה) אוצרת את הידע הבלתי רשמי שלה, זה שמאפיין אותה וייחודי לה, ושנמסר לאורך מרחבים ותקופות; מקללות ועד תפילות, מבדיחות ועד מיתוסים ואגדות, משירי זמר ועד לפתגמים.
ד"ר דודו רוטמן הצטרף השנה לסגל התוכנית ללימודי פולקלור ותרבות עממית ולחוג לספרות עברית בפקולטה שלנו. הוא חוקר את כל היצירות העממיות שהמשותף להן טמון בהיותן יצירות שאינן משויכות למחברים מסוימים (ספציפיים) אלא לחברות שמוסרות אותן, ולכן היצירות גם משתנות ככל שהחברות עצמן משתנות. מכאן, שבהבנת משמעות היצירות הללו יש בה כדי לתרום להבנת הצדדים הבלתי מוכרים והלאו דווקא מדוברים בחברות הנחקרות.
דודו התמחה בתחום הספרות העממית היהודית באוניברסיטת תל אביב, ובמיוחד בספרות של הקהילות היהודיות השונות בימי הביניים ובראשית העת החדשה. עבודת הדוקטורט שלו וספרו שהתבסס עלייה הוקדשו לחקר תפקודם של יסודות מופלאים – מפלצות, שדים, מחוזות קסומים וכו׳ – בסיפורת היהודית אשכנזית בשיאם של ימי הביניים.
בימים אלו דודו עובד על שני פרויקטים במקביל; הוא מתמקד באופן שבו התעצבו פולחני רחל אמנו וקברה בחברה הישראלית של העשורים האחרונים, ובוחן כיצד התהליכים הגאו-פוליטיים שעברו על האזור – ובהם הסכמי אוסלו, רצח רבין ובניית גדר ההפרדה – השפיעו על הפולחנים הללו ועל מרכיב הסיפורת העממית בהם.
כמו כן, הוא מוביל מחקר משותף עם ד״ר אוריה כפיר מאוניברסיטת בן גוריון בנגב ובמימון הקרן הלאומית למדע, שבוחן את האופן שבו עוצבו המשוררים העבריים הגדולים של ספרד בימי הביניים (יהודה הלוי, אברהם אבן עזרא, שמואל הנגיד ושלמה אבן גבירול) כגיבורי ספרות ותרבות. למעשה, הפרויקט מתמקד בדינמיקה של ״שם המחבר״ שלהם לאורך כאלף שנים.
דודו וכפיר פרסמו לאחרונה מאמר על המסורות העממיות שמחברות בין יהודה הלוי לאברהם אבן עזרא. לתקציר המאמר לחצו כאן.
