דוד זכה בפרסים רבים בהם: פרס צלטנר לחוקר צעיר ופרס צלטנר לחוקר בכיר, פרס מיכאל ברונו, פרס חשין לחוקר צעיר לשנת 2009 ופרס הנשיא לחוקר הצעיר המצטיין באוניברסיטה העברית. בשנת 2012 הוא נבחר לחבר באקדמיה הישראלית הצעירה למדעים.

מנימוקי ועדת הפרס: "פרופ' אנוך הוא פילוסוף שמחקריו נוגעים לשאלות יסוד באתיקה, במטה-אתיקה, בפילוסופיה פוליטית ובפילוסופיה של המשפט. הישגיו המקצועיים של פרופ' אנוך יוצאי דופן: הוא חידש חידוש משמעותי בהבנת מעמדן של טענות מוסריות ועבודתו מוכרת ומוערכת במעגלים רחבים. לפרופ׳ אנוך יבול נדיר של פרסומים, שהופיעו בבמות החשובות והמשובחות ביותר בפילוסופיה. מאמריו נקראים ומצוטטים וזוכים בעקביות להערכת עמיתים, כפי שמעידה העובדה שפעמיים נבחרו מאמרים שלו לרשימה אקסקלוסיבית של המאמרים הטובים ביותר בפילוסופיה בשנה נתונה.
פרופ׳ אנוך מנחה בהצלחה ובמסירות תלמידים רבים. לצד מעמדו הבינלאומי והמוניטין הנדירים שלו, פרופ׳ אנוך מפרסם ללא ליאות גם באכסניות מקומיות, נושא בתפקידים וממלא פונקציות במוסדות בהם הוא חבר. כפי שאמר עליו אחד הממליצים (שהוא פילוסוף מן המעלה הראשונה בעצמו), דוד אנוך הוא אחד מחצי תריסר הפילוסופים הטובים ביותר בדור הזה בתחומים של אתיקה ופילוסופיה פוליטית.
הישגיו של פרופ׳ אנוך כה מרשימים ומזהירים, שבחירתו ראויה לפרס ממש כמו שהפרס ראוי לפרופ׳ אנוך."

פרס מפעל הפיס למדעים ע"ש לנדאו הוא אחד הפרסים המשמעותיים והיוקרתיים ביותר שמוענקים בישראל. הפרס נועד לציין לשבח את המחקר המדעי ואת החוקרים הישראלים שהגיעו להישגים ראויים בתחומם ואשר תרמו בכך תרומה רבת ערך לקידום המדע והמחקר, וזכו בהכרה בינלאומית. הפרס מוענק בחמש קטגוריות: מדעי הטבע, מדעי החברה, מדעים מדויקים, מדעי הרוח ומדעי החיים. בכל שנה נבחרים תחומים שונים.

לאתר האישי של פרופ' דוד אנוך

בנוסף, היא משתתפת בפרויקט שחוקר את ארכיון "היהודי הנודד" שהשאיר ד"ר יום טוב לוינסקי, שהיה חוקר פולקלור ידוע. לוינסקי הותיר אחריו אלפי עמודי מחקר על אגדת היהודי הנודד שנאספו בארצות שונות ושכתובים בכמה שפות. המחקר מנוהל על ידי פרופ' גלית חזן-רוקם מהחוג לפולקלור ופרופ' ישראל ברטל מהחוג להיסטוריה של עם ישראל, וממומן על ידי הקרן הלאומית  למדע. 

בלימודיה לתואר הראשון שלומית השתתפה בקורס שבו קראו הסטודנטים טקסטים שעוסקו בשבתאות. אחד הטקסטים הזכיר לה את השיר "תפילין" של המשוררת יונה וולך.

כעבור כמה שנים, בראשית לימודיה לתואר השני, השתתפה שלומית בקורס שעסק בשירה פמיניסטית שהעבירה ד"ר תמר הס, ראש החוג לספרות עברית, ובמהלכו היא נזכרה בטקסט שהיא קראה כמה שנים קודם לכן ובהקשרו לשיר תפילין, והחליטה לחפש אזכור שיקשר בין הטקסטים.

בעידודה של תמר הס המשיכה שלומית לחקור את הקשרים בין הטקסט לשיר בארכיונים שונים ובאמצעות שיחות עם אנשים שהכירו את יונה וולך ושעבדו איתה (ובהם המשורר רוני סומק), וכתבה מאמר שהתפרסם לפני חודשים אחדים בכתב העת "זוטות". 

המאמר מתמקד בחשיפת ההקשרים הלא ידועים בשירה של וולך וחושף שהשיר נכתב כחלק ממחזה שלא פורסם בהשראת הרומן "ספר אור זרוע" של הסופר יעקב הורוביץ, ובהשראת טקסט על שבתי צבי.

במאמר מוזכרים עוד כמה שירים ומחזות שכתבה וולך ושלא פורסמו, ונידונות בו המשמעויות השונות שעולות מהשיר כחלק ממחזה וכהמשך לטקסטים השונים ששימשו השראה לרומן ולשיר.

השיר תפילין ידוע בזכות הסערה הציבורית שהוא עורר עם פרסומו בראשית שנות השמונים, ובתגובות הקשות שגרר. רוני סומק סיפר לשלומית שיונה וולך נהנתה מהסערה הציבורית שעורר השיר, ושהסתרתם של מקורות השיר הייתה בעצם מכוונת.

‫לתקציר המאמר לחצו כאן.

עבודת הדוקטורט שלה נכתבה באוניברסיטת היידלברג (גרמניה). בעבודתה היא חיברה בין תשוקתה לשפות ולשירה להתעניינותה בפילוסופיה של השפה והידע ובאנתרופולוגיה. התזה שלה הוקדשה לשירתו המאוחרת של המשורר פאול צלאן. ספרה "סתום" שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלה פורסם ב-2020 בגרמנית.

קיארה מתמקדת מזה כמה שנים בספרות דרום איטלקית וסיציליאנית, ובמיוחד ביצירתו של הסופר סטאפנו דאריגו , שהתחיל את הקריירה שלו כמשורר אך המשיך בכתיבת רומן מהפכני גדול (של כמעט 1000 עמודים!) בשם ״הורצ׳ינוּס אוֹרקה״ (1975). התעניינותה המיוחדת בסיציליה נובעת מהיותה אזור גבול בין אירופה למדינות אחרות בים התיכון, שאיתן היא חולקת היבטים היסטוריים ותרבותיים משמעותיים. למעשה, המפגש המיוחד של התרבויות הנוצרית, היהודית והמוסלמית שהתרחש בסיציליה השפיע במשך הזמן על האמנות והספרות המקומית. 

לאחרונה קיארה פרסמה מאמר שדן בתפקיד האנתרופולוגיה ברומן הגדול של סטאפנו דאריגו, שהיא מתכננת להרחיבו לספר שיעסוק במושגי הטבע בספר ובספרות בכלל. הרומן של דאריגו מציג שפה איטלקית חדשה המבוססת על הדיאלקט הסיציליאני – שכולל יוונית, לטינית, צרפתית, ערבית ועוד; אך באותה השעה הוא גם מכריח אותנו לחשוב על נושא אקטואלי מאין כמותו, על משמעות הקשר שבין האדם לטבע ובין האדם לחיות, ועל צורות שונות להבין ולהסביר את מקומו של האדם בעולם.