אדם סילברשטיין למד את כל תאריו באוניברסיטת קיימברידג'. בתואר הראשון הוא התמקד בהיסטוריה של האסלאם ובשפות הערבית והפרסית. את עבודת הדוקטורט הוא כתב על שירותי הדואר באסלאם הקדום ובחן את השפעותיהן של האימפריות הביזנטית והסאסאנית על ייסודן של הדואר האסלאמי, מוסד שהתמקד לא רק בתקשורת מלכותית בין אזורי האימפריה, אלא גם באיסוף מודיעין!

עם סיום הדוקטורט, אדם היה עמית בתר-דוקטורט של האקדמיה הבריטית במשך שלוש שנים, ולאחר מכן החל ללמד במכון למזרחנות (Oriental Institute) באוניברסיטת אוקספורד, כמרצה ובהמשך כמרצה בכיר, ושימש עמית ב-Queen's College באותה האוניברסיטה.

ב-2010 הוא עבר לאוניברסיטת לונדון (King's College), שם מונה לפרופסור חבר,  וייסד את התוכנית ללימודי הדתות האברהמיות. ב-2012 אדם עלה לארץ ולימד באוניברסיטת בר-אילן עד להצטרפותו לסגל האוניברסיטה העברית.

מחקרו של אדם הוא ברובו מחקר השוואתי.  עיקר עניינו בהיסטוריה של האסלאם בהקשרה הרחב, ובהתמקדות במקרי בוחן שדרכם אפשר להבין כיצד התרבויות האסלאמיות הקדומות עיצבו את הציוויליזציה של המזרח הקרוב בדרכים חדשות.

ספרו האחרון ראה אור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד ועוסק במגילת אסתר בעולם האסלאמי. לפיו, מקורות מוסלמים משמרים על אסתר חומרים קדם-אסלאמיים חשובים שלא שרדו במקומות אחרים, חלקם מציעים תשובות לשאלות עתיקות אודות אסתר, כמו למשל משמעות הכינוי של המן בגרסאות היווניות של הסיפור, הסיבה מדוע מרדכי סירב להשתטח בפני המן, ואת ההקשר הספרותי של 'מזימת הסריסים' להרוג את המלך הפרסי. לאורך הספר אדם מראה כיצד הרקע התרבותי והדתי של כל אחד מהסופרים השפיע על הבנתו וסיפורה מחדש של סיפור אסתר.

״השפה היא פלא״, אלעד מספר. ״אנחנו משתמשים בה בכל יום, וסומכים על המילים שיתווכו נאמנה את מחשבותינו ורגשותינו אל מול הזולת. אבל ברגע שיורדים קצת לעומקם של הדברים, אנחנו מגלים שהמילים הן בריות הפכפכות, והשפה רחוקה מלהיות יציבה – כל פן בה יכול להשתנות. אנחנו רואים את זה בטקסטים עתיקים כמו גם בישראל של המאה ה-21: בלי התרעה מוקדמת, מילה הופכת את משמעותה, מין דקדוקי חדש נולד, מבטא מסוים נהיה מקושר למעמד ומתחיל לשאת משמעות חיובית או שלילית בעיני הדוברים. והדינמיות הזו מרתקת אותי.״

בתואר הראשון אלעד נחשף להרבה שפות ובחר להתמקד בשפות השמיות, ובייחוד בארמית החדשה – דיאלקטים מודרניים שהתפתחו מהארמית שדוברה במזרח התיכון לפני אלפיים שנה, ומדוברים כיום בעיקר בקרב יהודים ונוצרים יוצאי כורדיסטן. בתואר השני הוא המשיך לעסוק בשפות האלה, אבל בסופו של דבר בחר לכתוב עבודת תזה תחת עדשה רחבה יותר, במסגרת פרויקט מחקר טיפולוגי על הגאים שאולים בשפות העולם. בפרויקט חברים פרופ' איתן גרוסמן מהאוניברסיטה העברית ופרופ' סטיבן מורן מאוניברסיטת נשאטל, שהנחו את אלעד בכתיבת התזה, וכן ד״ר דמיטרי ניקולייב מאוניברסיטת סטוקהולם.

מחקרם בוחן סוג מסוים של שינוי לשוני, שבו שפות רוכשות הגאים – עיצורים ותנועות – דרך שאילה של מילים משפה אחרת. כך למשל, העיצור צ׳ חדר לעברית המודרנית דרך מילים זרות, דוגמת המילה ״צ׳יפס״, שנשאלה מאנגלית. במסגרת התזה שלו אלעד פיתח מודל סטטיסטי המתאר את התהליך, וביקש להגדיר מהי ״שְאילוּת״ (borrowability) של הגאים, וכיצד אפשר למדוד אותה.

כיום אלעד הוא בלשן בחברת AI21 Labs, שמפתחת כלי AI (בינה מלאכותית) בתחום הקריאה והכתיבה, ויש בה נציגות לא מבוטלת של חוקרים מהאוניברסיטה העברית: הפרופסורים אמנון שעשוע, שי שלו-שוורץ ועמרי אבנד, מבית הספר להנדסה ולמדעי המחשב. אחרי שנים רבות בחוגי מדעי הרוח, אלעד שמח להיפגש עם חוקרים מדיסציפלינות שונות ולרכוש כלים חדשים מעולמות הבלשנות החישובית ולמידת המכונה (machine learning).

אלעד זכה בפרס פולונסקי ליצירתיות ולמקוריות במדעי הרוח לשנת 2020. פרסי פולונסקי היוקרתיים מוענקים באוניברסיטה העברית מזה כחמש עשרה שנים באדיבותה של קרן פולונסקי ולאור חזונו של ד״ר לאונרד פולונסקי. הפרסים מוענקים מדי שנה באוניברסיטה העברית לחוקרים, לבתר-דוקטורנטים ולתלמידי מחקר בכל תחומי מדעי הרוח, שמפגינים יכולות מחקריות גבוהות בכל התחומים ההומניסטיים.

בשנים האחרונות נקודות ההשקה בין מדעי הרוח והמדעים המדויקים הולכות ומתרבות, ואנחנו שומעים על יותר ויותר על מחקרים במדעי הרוח הדיגיטליים ועל חוקרים שמשלבים שיטות מחקר יצירתיות, מקוריות וחישוביות בחקר מדעי הרוח. אלעד מקווה להרחיב את המחקר בתחומי מדעי הרוח הדיגיטליים ולשלב בין מחקר הומניסטי לשיטות חישוביות במטרה להעמיק ולקדם את היכולת שלנו לחקור את השפות האנושיות באמצעים כמותיים.

במהלך לימודיה לתואר הראשון בארכיאולוגיה באוניברסיטה שלנו הדס נחשפה לפוטנציאל האתנוגרפי העצום הטמון בספרות חז"ל, אף על פי שעיקר מטרתה לפסוק הלכה, ולכך שישנן מעט מאד מחקרים שמשלבים בין ידיעות ארכיאולוגיות לספרות חז"ל. על מנת לרכוש כלים לחקר הספרות התלמודית, המשיכה הדס  לשנת השלמות בחוג לתלמוד ולאחר מכן לתואר שני בתוכנית המצטיינים בשלהי העת התיקה ומורשתה.

התזה שלה, בהנחיית פרופ' עוזי ליבנר (שהיה מלגאי מנדל סכוליון לבתר דוקטורט וכיום חבר בקבוצת המחקר "העבר בעבר" במרכז מנדל סכוליון), עסקה  במספר מרכיבים של בית המגורים הארץ ישראלי ומה ניתן ללמוד על אודותם באמצעות השוואה בין הממצא החומרי לספרות חז"ל.  בין היתר – הציעה הדס במחקרה זיהוי חומרי למונח "חדות" שמופיע בספרות חז"ל ושמשמעותו אבדה במרוצת הזמן. הסתבר שמדובר במתקן אחסון תת-קרקעי, שנפוץ בארץ-ישראל בתקופה הרומית הקדומה. הדס אף כתבה מאמר בנושא (בשיתוף מנחה העבודה) שעתיד לצאת לאור.  

עבודת הדוקטורט –  בהנחייתם של חוקרי המכון לארכיאולוגיה פרופ' זאב וייס (חבר קבוצת המחקר "שולחנות ערוכים: אכילה, גבולות ומעברים בין-תרבותיים" במרכז מנדל סכוליון) ופרופ' עוזי ליבנר –   עוסקת בייצור ובצריכה של לחם בארץ ישראל הרומית, במתודה המשווה בין הממצא הארכיאולוגי לבין ספרות חז"ל הארץ ישראלית, לצד בחינה של מקורות ספרותיים נוספים מן התקופה הרומית, אוסטרקונים, עדויות אפיגרפיות ותיאורים אמנותיים.

מטרת המחקר להבין כיצד התנהלה כלכלת הלחם של ארץ ישראל, את אופן צריכתו בסעודה, וכן לעמוד על קשרים חברתיים, כלכליים ותרבותיים בין התושבים היהודים, הפגאניים והנוצרים של הארץ, ובינם לבין אזורים שונים באימפריה. 

ההשתתפות בקבוצת המחקר מהווה בעבור הדס חוויה מעצימה ומעשירה. מטרתה של הקבוצה לחקור את האופן שבו גבולות תרבותיים וחברתיים מובנים באמצעות פרקטיקות של אכילה ואי-אכילה. חברי הקבוצה מזמינים הרצאות אורח ממרצים שעוסקים בתחומים שמעניינים אותם כקבוצה, ובנוסף משתפים אחד את השני במחקרים האישיים בתחום.