צוות חוקרים בראשות פרופ׳ גדעון שלח-לביא מהחוג ללימודי אסיה יצא לראשונה לאזור נידח שבין מונגוליה, סין ורוסיה למפות קטע מהחומה הסינית הגדולה שידוע כ"חומה של ג'ינגיס חאן", להבין למה החומה הזו לא מתועדת במקורות היסטוריים, מדוע היא כמעט ולא נחקרה, ולחשוף מי בעצם בנה אותה ולאיזו מטרה.

פרופ' גדעון שלח-לביא מהחוג ללימודי אסיה הוא ארכיאולוג שמתמחה בחקר צפון סין ובראשית החקלאות בה, בדגש על התקופות הפרה-היסטוריות. מאז שהשלים את כתיבת עבודת הדוקטורט באוניברסיטת פיטסבורג (באמצע שנות התשעים) הוא מתמקד במחקרי שטח ארכיאולוגיים בסין, ולאחרונה גם במונגוליה.

לאחרונה החל פרופ' שלח לגלות עניין בחומות בסין ובמונגוליה בימי הביניים, והתמקד בשאלה איך יכול להיות שמערכת כה אדירה שמשתרעת לאורך של לפחות 3,500 ק"מ לא מוזכרת במקורות קדומים, וכמעט לא נחקרה מדעית.

שאלה זו ושאלות נוספות כגון מדוע נבנו חומות באזורים כל כך נידחים ומרוחקים ממרכזי אוכלוסייה, ומהי הדינמיקה של הקמת מערכות יקרות כל כך ועתירות משאבים לאורך ההיסטוריה, הובילו אותו לחקר החומה של ג'ינגיס חאן.

החומה הגדולה של סין היא מותג רב עוצמה בהיסטוריה העולמית, למרות שלמעשה מדובר במספר רב של חומות שנבנו בתקופות שונות לאורך כ-2,000 שנים. אחד המקטעים הפחות מוכרים של החומה נבנה בימי הביניים (במאות ה- 11 עד ה- 13 לספירה) ומשתרע על פני יותר מ-3,500 קילומטרים. על אף גודלה המרשים ולמרות שהיא כוללת בנוסף לחומות ותעלות הגנה גם מספר רב של מחנות ומבנים נלווים, מערך החומות הזה לא מתועד במקורות היסטוריים וכמעט שלא נחקר על ידי היסטוריונים וארכיאולוגים.

אחת הסיבות ל"התעלמות" ההיסטורית היא העובדה שחלקים גדולים ממנה ממוקמים רחוק מקווי החומה המוכרים ועמוק בשטח הערבה המונגולית. אורכם של חלקים אלו, שידועים בשמם העממי "החומה של ג'ינגס חאן", הוא כ-750 ק"מ, והם נמצאים באזור נידח בגבול שבין מונגוליה, רוסיה וסין.

משלחת של ארכיאולוגים והיסטוריונים מהאוניברסיטה העברית, בהובלת פרופ' גדעון שלח-לביא ובשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת ייל ומהאקדמיה המונגולית למדעים, יצאה למפות את החומה של ג'ינגיס חאן ולחפור חלקים ממנה במטרה להבין את הרקע להקמת החומה ולחשוף את המטרות שלשמן היא הוקמה.
במשלחת השתתפו כמה חוקרים ותלמידי מחקר מטעם האוניברסיטה העברית: פרופ' גדעון אבני מהחוג לארכיאולוגיה, פרופ' רוני אלנבלום מהחוג לגיאוגרפיה, מיקה אולמן (דוקטורנטית במכון לארכיאולוגיה), ד"ר עידו וכטל (כיום עמית מחקר בתוכנית מרטין בובר), חן זייגן (שהגיש לאחרונה עבודת תזה במכון לארכיאולוגיה), מוסטפא חוסיין (תלמיד לתואר שני בחוג לארכיאולוגיה) וטל רוגובסקי (סטודנט לתואר שני במכון לארכיאולוגיה).

משלחת החוקרים חקרה את החומה של ג'ינגיס חאן במשך כשנתיים. מחקר השטח כלל תיעוד שטתי של קו החומה ושל קבוצות המבנים שממוקמות מדרום לו, וכן שימוש בטכניקות תיעוד מתקדמות של צילומי רחפן ותיארוך. מאחר שהחומה ממוקמת עמוק בשטחי הערבה המונגולית, הרחק מכל ישוב עתיק, זהות הבונים שלה מעוררת שאלות רבות, כמו גם הסיבות להקמתה והשאלה מדוע הושקעה כמות משאבים אדירה באזור זה בתקופה שהאזור יושב על ידי עמים נוודים.

במחקר חדש שפורסם החודש (יוני 2020) בכתב העת היוקרתי Antiquity מציגים החוקרים ניתוח מבני וגיאוגרפי של החומה שהוביל אותם לחלוק על ההנחה הרווחת שהחומה הזו נועדה להגן על גבול האימפריה מפני כיבוש צבאי. להבנתם, החומה נבנתה במטרה להדוף גלי הגירה.

תקופת הקמת "החומה של ג'ינגיס חאן" התאפיינה באירועי אקלים חריגים שהובילו לגלי הגירה של נוודים דרומה. לטענת החוקרים, גודלה ואופייה של החומה, כמו גם המיקום הגיאוגרפי של הביצורים שממוקמים לאורכה, מצביעים על כך שמטרתה המרכזית הייתה לפקח על תנועתם של קבוצות נוודים שפעלו מצפון לקו החומה.

צוות המחקר גילה גם שהחומה הוקמה ככל הנראה על ידי החיטאנים, קבוצה בעלת רקע נוודי ששלטה על צפון סין ועל חלקים ניכרים ממונגוליה בין המאה ה-10 למאה ה-13 לספירה והקימה בהם את שושלת "ליאו".

להבנתו של פרופ' שלח-לביא, העובדה שדווקא קבוצה זו, בעלת רקע נוודי, הקימה את אחד ממערכי החומות הגדולים בהיסטוריה האנושית היא כשלעצמה מעניינת. שכן, ניתן ללמוד מכך על הדינמיקה שהביאה לבניית חומה ושאיננה תואמת להנחות הקודמות שלנו על יחסי יושבי הקבע החקלאיים (הסינים) עם עמי הערבה (המונגולים).

המחקר חושף אפוא ששושלת ליאו בנתה את החומה בנתיב ההגירה של אותם עמים במטרה למנוע מהם להיכנס ללב האימפריה, ולא הייתה זו חומה שבנו שושלות סיניות למטרות צבאיות. מבחינה זו, החומה של ג'ינגיס חאן דומה מאוד לחומות מודרניות שנועדו לעצור או לפקח על גלי הגירה.

המחקר התאפשר הודות למענק מחקר מטעם הקרן האירופאית למחקר (ERC) שהוענק לפרופ' שלח-לביא לחקר החומה (ולחקר חומות מקבילות שנבנו בתחומי סין של היום) ולחקר התנאים האקולוגיים, הפוליטיים והחברתיים שהביאו להקמתה.

לתקציר המאמר בכתב העת Antiquity לחצו כאן.

בתמונה: משלחת החוקרים בערבות מונגוליה, 2019.

קרוב לאלפיים לוחות חומר בכתב יתדות מ- 2000 לפנה"ס ועד המאה האחרונה לפנה"ס, מכילים טקסטים ליטורגיים בלשון השומרית, חלקם נכתבו כאשר לשון זו כבר חדלה לשמש כשפת דיבור. טקסטים אחרים מאותן תקופות מורים לנו על הביצוע הפולחני של הליטורגיות האלו.

במחקרו פרופ' גבאי מנסה לפענח ולשחזר את הליטורגיות, מתי הן נאמרו, לפני אילו אלים ובאילו מקדשים, ובמיוחד כיצד נגנו אותן בעת הפולחן. על אף שמערכת תווים טרם התפתחה באותה תקופה, ישנן הוראות לאופן השירה והליווי של הליטורגיות, שעל פיענוחן הוא עובד וכמו כן, מנסה לזהות את הכלים שליוו את הליטורגיות ואת תפקידם בפולחן.

לאחרונה פרופ' גבאי מנסה להתחקות אחר המנגנון שאפשר את תהליך המסירה של הליטורגיות במשך כאלפיים שנה. זאת על ידי השוואת לוחות ליטורגיים מראשית האלף השני לפנה"ס עם לוחות מסוף האלף הראשון לפנה"ס המכילים את אותן תפילות. על אף שיש שינויים בנוסחאות, הליטורגיות דומות זו לזו באופן מפתיע על אף פער הזמן של קרוב לאלפיים שנה ביניהן. ישנן עדויות רבות לכך כי הליטורגיות נמסרו מדור לדור על ידי שירה.

c) Trustees of the British Museum)

הילה היא היוצרת ועורכת התוכן של הסדרה "מעברות", שאת הפקתה יזמה במהלך כתיבת המחקר לאור החשיפה לעושר המקורות והגילויים על החיים במעברות. ארבעת פרקי הסדרה הם: "תוהו ובוהו", "החלום", "השבר", "סרח עודף".

הסדרה משודרת בערוץ כאן 11, ימי רביעי בשעה 21:00.

לעמוד הסדרה ב"כאן דוקו"
 

ביקורת על הסדרה באתר מעריב online

ביקורת על הסדרה באתר וואלה! תרבות

"קו העוני", שיר הנושא של "מעברות"