מאיר בר-אשר כתב עבודת דוקטור בתחום פרשנות הקוראן השיעית בהדרכת פרופ' איתן קולברג מן החוג לשפה וספרות ערבית. הוא מתמקד בשלושה תחומי מחקר עיקריים: חקר הקוראן ופרשנותו בעולמה של השיעה; חקר השיעה ההטרודוקסית (ובעיקר הדת הנוּצַיירית-עלווית); וחקר יחסי הגומלין שבין האסלאם ליהדות. לאחרונה, ולצד העמקת מחקריו בתחום השיעה, הוא החל לעסוק גם בחקר הדת הבהאית ובתרגומים מוערים לעברית של חיבורים מתוך הקורפוס העשיר של כתבי הדת שלה.

הוא פרסם מחקרים רבים: המונוגרפיה שכתב בתחום חקר פרשנות הקוראן השיעית Scripture and Exegesis in Early Imami Shiism, נחשבת כיום אבן יסוד בחקר התחום, ולצדה פרסם שורה ארוכה של מאמרים בכתבי עת וערכים באנציקלופדיות.

בתחום חקר הדת הנוציירית-עלווית הוא פרסם שלושה ספרים ושורה ארוכה של מאמרים (חלקם בשיתוף עם עמיתו פרופ' אריה קופסקי); ובתחום יחסי הגומלין שבין אסלאם ויהדות ראה אור לפני שלוש שנים ספרו על היהודים בקוראן (Les juifs dans le Coran) בהוצאת הספרים היוקרתית Albin Michel. הספר זכה לסיקור תקשורתי נרחב בצרפת ומחוצה לה. תרגומו לאנגלית —  The Qur’an and the Jews (בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון) הופיע השבוע, ולאיטלקית – Gli Ebrei nel Corano (בהוצאת ספרים בפלרמו שבסיציליה) עתיד לראות אור בשבועות הקרובים.

מאיר בר-אשר מילא שורה ארוכה של תפקידים באוניברסיטה העברית ומחוצה לה. הוא שימש שנים רבות כראש החוג לשפה וספרות ערבית ותרם תרומה ניכרת לביסוסו ולחיזוקו של החוג באמצעות קליטת סגל חוקרים מעולה שיש בו כדי לתרום לא רק לשמירה על המוניטין שיצאו לחוג בעולם אלא אף להצעידו קדימה; הוא כיהן כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה וכראש מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח ומונה כראש הקתדרה לחקר האסלאם ע"ש מקס שלזינגר ולאחרונה כראש הקתדרה לחקר הדת הבהאית. בנוסף, הוא חבר במערכת כתב העת Jerusalem Studies in Arabic and Islam; Shi‘i Studies Review (המתפרסם באוניברסיטת פרינסטון), ובמערכות כתבי העת "קתדרה" ו"פעמים" היוצאים לאור ביד בן-צבי וכתבי העת "כרמלים" וالكرمل היוצאים לאור מטעם אוניברסיטת חיפה. במשך שנים אחדות הוא עמד בראש ועדת המקצוע העליונה להוראת הערבית של משרד החינוך ובתפקידו זה תרם לגיבוש תוכניות לשיפור הוראת הערבית בבתי הספר היסודיים והתיכוניים במדינה.

לצד פעילותו הענפה במחקר, מאיר משקיע את מיטב כוחותיו בהוראה ובהדרכת תלמידי מחקר רבים בכתיבת עבודות מוסמך ודוקטורט (כמה מן הבולטים שבתלמידיו השתלבו במשרות תקניות באוניברסיטאות המחקר בארץ). בנוסף על הוראת תחומי מחקרו העיקריים – הקוראן ופרשנותו והשיעה ההטרודוקסית – מאיר מלמד גם קורסים בתחום השירה והספרות הקלאסית, התאולוגיה והפילוסופיה באסלאם.

 

את צעדיו הראשונים בעולם הספרות עשה גדעון כבר כתלמיד תיכון, אז למד כמה קורסים באוניברסיטת תל אביב, הודות למורתו לספרות בתיכון חדרה עפרה קליין ובסיועה של פרופ' חנה נוה. לאחר שירותו הצבאי השלים תואר ראשון בחוגים לשפה וספרות צרפתית ולספרות עברית באוניברסיטה זו. את התואר השני למד בחוג לספרות עברית בירושלים וכתב עבודת גמר על שירת לאה גולדברג בהדרכת פרופ' אריאל הירשפלד. את הדוקטורט על שירת דליה רביקוביץ, כתב בהנחיית פרופ' מיכאל גלוזמן בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן היה בכמה השתלמויות בתר-דוקטורט בהן אוניברסיטת סטנפורד, מרכז כץ באוניברסיטת פנסילבניה ולבסוף מרכז מנדל סכוליון למחקר רב-תחומי במדעי הרוח והיהדות באוניברסיטה העברית. במקביל שימש עורך ראשי שותף בהוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים.

עם קליטתו בחוג לספרות עברית זכה גדעון במלגת עזריאלי לחוקרים צעירים. תקציב המחקר הנדיב הנלווה למלגה ישמש אותו לעריכת פרויקט נרחב המשלב שיטות מסורתיות של חקר הספרות ובייחוד שימוש במקורות ביו-ביבליוגרפיים (הן על חיי היוצרים והן על פרסומיהם) עם כלים של מדעי הרוח הדיגיטליים שהוא רכש בסטנפורד.
הפרויקט מבקש לחשוף את "הקאנון שמעבר לקאנון": מאות יצירות מאת מיטב המשוררים והמשוררות העברים במאה העשרים, שפורסמו פעם אחת ויחידה בעיתונים ובכתבי העת, לא כונסו מעולם בְּספר, וכך נשכחו. היצירות שצפויות להתגלות בפרויקט עשויות להתוות היסטוריוגרפיה אחרת – לאו דווקא חלופית, אך בהכרח מורכבת יותר – של השירה העברית במאה העשרים, ושל התרבות הארץ-ישראלית והישראלית.

בקרוב יראה אור הכרך השני (מתוך שלושה) בסדרת רשימות העיתונות של לאה גולדברג בעריכתם של גדעון ופרופ' חמוטל בר-יוסף.
בקובץ החדש – 'יומן ספרותי' כרך ב – עשרות מאמרים פרי עטה שפורסמו פעם אחת ויחידה לפני שבעים ושמונים שנה, וכעת מוצגים מחדש לקהל הקוראים והקוראות.

 

אורלי לואיס החלה להתעניין בהיסטוריה של הרפואה דרך נושא המגפות. עוד בלימודיה לתואר הראשון הוביל אותה קורס אודות מגפות בהיסטוריה להתעמק בכתבי הרפואה העתיקים. היא הסתקרנה מהעושר הרעיוני בכתבים הללו במגוון תחומים: תנועת הדם, אוויר ומזון בגוף, טבעם של תהליכים מחלתיים, וההשפעה של טיפולים שונים על כל אלו.

לאחר השלמת התואר הראשון והשני באוניברסיטת תל אביב אורלי שהתה שש שנים במכון ללימודים קלאסיים באוניברסיטת הומבולדט בברלין, שם השלימה כתיבת עבודת דוקטור והשתלמות בתר דוקטורט במסגרת קבוצות מחקר שעוסקות ברפואה ובפילוסופיה בעולם העתיק. היא חזרה לישראל והמשיכה במחקרה כעמיתה בתוכנית מרטין בובר במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה העברית.

המחקר של אורלי מתמקד ברעיונות העתיקים על אנטומיה, פיזיולוגיה ודיאגנוסטיקה, ובקשר בין תחומי הרפואה הללו. היא מבקשת להבין כיצד אנשי העבר חקרו והסבירו את הטבע, ובעיקר את הגוף החי. אורלי חוקרת לא רק את הידע עצמו אלא גם מדוע הידע משתנה וכיצד נוצרים רעיונות מדעיים חדשים. בהקשר זה היא בוחנת כיצד תאוריה, מחקר אמפירי ועשייה קלינית הזינו זה את זה והובילו להסברים שונים של הגוף החי ושל מחלות והטיפול בהן.

אחד מנושאי המחקר העיקריים שלה הוא התורה והפרקטיקה לאבחון באמצעות הדופק ביוון ורומא. היא ממפה ומפרשת את האופן שבו סיווגו הרופאים העתיקים את הדופק (לדוגמה, לפי מדדים של גודל, מלאות וריקנות, קשיחות העורקים ועוד). כמו כן היא בוחנת כיצד סיווגים אלו השתנו לאור רעיונות חדשים על גוף ונפש, וכיצד ישמו הרופאים את תורת הדופק בעת אבחון חולים. ספרה, שעוסק בראשית המחקר על מערכת כלי הדם והנשימה ביוון העתיקה, זכה בפרס האקדמיה הבין לאומית להיסטוריה של המדע.

אורלי מתמקדת גם ברעיונות האנטומים בעת העתיקה. הידע האנטומי בעת ההיא היה בתהליך התעצבות, כך שכל רופא תיאר את מבנה הגוף וחלקיו באופן שונה מעמיתיו וכתוצאה מכך, במקום תורה אנטומית אחת היו למעשה אנטומיות רבות ומגוונות.

בשנים האחרונות אורלי מקדמת שיח ושיתוף פעולה פורה וייחודי עם חוקרים מתחומי הרפואה בארץ ובחו"ל ופיתחה שיטה לשחזור הממצאים המדעיים שעליהם התבססו הרופאים העתיקים. הודות למימון נדיב ממועצת המחקר האירופאית (ERC) היא הקימה קבוצת מחקר שמתחילה כעת ליישם באופן שיטתי ונרחב את המודל הבין תחומי והחדשני הזה. הקבוצה כוללת היסטוריונים וקלסיקאים כמו גם מומחי אנטומיה מודרנית מבית הספר לווטרינריה ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, ומומחים בתחום הדיגיטל. יחד הם מנתחים מזוויות שונות את הכתבים, משחזרים באופן מעשי את הידע שתועד בהם ומפתחים אטלס דיגיטלי אינטראקטיבי, שיציג את האנטומיות השונות בתלת-ממד ויציע כלי ניתוח ומחקר מתקדמים.