מוסיקה של רעשים – שרית שליי זונדינר

שרית שליי זונדינר היא מלחינה בולטת מהדור הצעיר בארץ ודוקטורנטית לקומפוזיציה בתוכנית המשולבת של החוג למוסיקולוגיה והאקדמיה למוסיקה בירושלים. היא חוקרת את התפתחות גון הצליל, ויוצרת מוסיקה שכוללת שילובים של מצלולים אקוסטיים ואלקטרוניים.

שרית שליי זונדינר היא מלחינה בולטת מהדור הצעיר בארץ. המוסיקה שלה כוללת שילובים של מצלולים אקוסטיים ואלקטרוניים, המכילים ניגודים פנימיים, עזי-מבע, שצוברים מתח וחותרים לקראת התנגשות ופירוק. חותם צלילי זה ניכר ביצירותיה הקאמריות, הווקאליות והתזמורתיות.

היא מוסמכת החוג לקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים בהדרכתם של ארי בן שבתאי ומרק קופיטמן, וזוכת מלגת סידאי של המכון הירושלמי למוסיקה בת זמננו לשנים 2019–2021 ומלגות קרן התרבות אמריקה ישראל בקומפוזיציה בין השנים 2007–2014. 

יצירותיה בוצעו בפסטיבלים חשובים ועל בימות מרכזיות בארץ על ידי התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, סימפונט רעננה, וסינפונייטה באר שבע.

בשנת 2018 היא השלימה כתיבת אופרה קאמרית, ASD (Autism Spectrum Disorder). 
האופרה עוסקת ביחסים בין ילד על הספקטרום האוטיסטי ובין הוריו, בקשיי התקשורת המילולית והבלתי-מילולית ביניהם שמופיעים יחד עם הכמיהה הבלתי פוסקת לקשר חוויתי ובר קיימא, ליצירת קרבה ולהבנה. היצירה זכתה למענק מיוחד מטעם מפעל הפיס, ותופק בחדשים הקרובים בגרסה חדשה לטריו SEV (סקסופון, גיטרה חשמלית, צ'לו) ופס-קול אלקטרוני.

שליי זונדינר היא גם דוקטורנטית לקומפוזיציה בתוכנית המשולבת של חוג למוסיקולוגיה והאקדמיה למוסיקה בירושלים בהדרכתם של ד"ר אסף שלג ופרופ' אמנון וולמן.

מחקרה עוסק בהתפתחות גון הצליל שתפס בחצי מאה האחרונה מקום מרכזי בעשייה המוסיקלית, ובמיוחד רעשים שהפכו לעניין שבשגרה בבימות הקונצרטים העכשוויים, ומתפקדים כמחולל צלילי עיקרי שמכתיב את ההתפתחות והצורה המוזיקליים. עם זאת, בניגוד לגובה צליל מוגדר וצירופיו (תווים, מרווחים ואקורדים) גון הצליל הוא חמקמק ומעורפל, בין היתר מכיוון שעדיין לא הונחה תשתית תיאורטית מוסכמת המגדירה ומאפיינת אותו.

מחקרה של שליי-זונדינר מתמקד במיפוי גווני צליל, ניתוחם ואפיונם, ובאדוות התרבותיות והחווייתיות-רגשיות שהשימוש בהם מזמן.

להאזנה ליצירותיה של שרית שליי זונדינר לחצו כאן.

 

אולי יעניין אותך גם

הגירה בימי קורונה (אילוסטרציה)

אוכלוסייה יהודית, הגירה ומחקר דמוגרפי בימי קורונה – פרופ' עוזי רבהון

פרופ' עוזי רבהון הוא דמוגרף שמחקרו מתמקד ביהדות ארה"ב ובאוכלוסייה הישראלית בימינו. בשבועות האחרונים – עם התפרצות מגפת הקורונה – הוא חיבר מאמר קצר ובו טען שלצד קבוצות סיכון אחרות, גם מהגרים בין לאומיים הם אוכלוסייה פגיעה נוספת.

קרא עוד

עוזי רבהון הוא חוקר במכון המחקר ליהדות זמננו ע"ש א. הרמן, מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו וראש התוכנית לבינלאומיות בפקולטה למדעי הרוח. עם סיום לימודיו, באמצע שנות שמונים, בחוגים לסטטיסטיקה והיסטוריה של ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, הוא הגיע למכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, שהיה המקום היחיד בישראל (ובעולם) שבו ניתן היה להתמחות בחקר הדמוגרפיה של היהודים.

 

במכון הוא פגש את מי שהיו ממניחי התשתית המדעית הסטטיסטית של מדינת ישראל וענקי המחקר הדמוגרפי של יהודי העולם, הפרופסורים רוברטו בקי ועוזיאל אוסקר שמלץ זיכרונם לברכה, ואת פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה שלימים הדריך אותו בעבודת המוסמך והדוקטורט.
עוזי למד במכון קורסים שהתמקדו ביהודים, ובמה שהייתה אז המחלקה לדמוגרפיה בפקולטה למדעי החברה הוא רכש את יסודות הדמוגרפיה של התפתחות אוכלוסיית העולם, תיאוריות דמוגרפיות, מדדים ושיטות חישוב.

 

עיקר ההתעניינות של עוזי  בדמוגרפיה של היהודים היא בהגירה, הן פנימית הן בין לאומית. הוא סיים לאחרונה לכתוב ספר (ביחד עם שותפים) על הישראלים בגרמניה. הוא חקר ופרסם מחקרים גם בנושאים נוספים לרבות המשפחה היהודית, זהות יהודית, תחזיות אוכלוסייה, יחסי ישראל-תפוצה, ואנטישמיות. מחקריו מתמקדים בעיקר בשתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, ישראל וארה"ב שבהן מתגוררים יחדיו כ-85 אחוזים מכלל 14.8 מיליון היהודים בעולם כיום.  

 

בשבועות האחרונים – עם התפרצות מגפת הקורונה –  עוזי חיבר מאמר קצר ובו טען שלצד קבוצות סיכון אחרות כמו מבוגרים, אנשים עם מחלות רקע, ומי שמתגוררים בקהילות צפופות, הרי שמהגרים בין לאומיים (בעולם בכלל, ולא רק יהודים) הם אוכלוסייה פגיעה נוספת.

 

עוזי השתמש בידע שהוא צבר במחקריו על הגירה על מנת לתאר חמישה מאפיינים טיפוסיים של מהגרים שחושפים אותם באופן יוצא דופן להידבקות בנגיף. מאפיינים אלו הם מעמדם של המהגרים, שרבים מהם מסתננים, מבקשי מקלט ובלתי חוקיים אחרים. מהגרים אלו חיים בפחד, מתחבאים, ובאופן קבוע חוששים להתגלות. בנסיבות אלו הם עלולים להימנע מבדיקות לגילוי הנגיף, וממילא ידחו ככל הניתן פניה לקבלת טיפול רפואי.

 

מהגרים במדינה חדשה, לפחות בזמן הסמוך להתיישבותם, אינם בקיאים היטב בשפה המקומית. לפיכך הם עלולים שלא להבין הנחיות רשמיות של דפוסי התנהגות כגון מרחק חברתי והיגיינה. כמו כן, מהגרים נוטים להתיישב בנישות אתניות, לעיתים קרובות בצפיפות ובתנאי עוני חברתי וכלכלי, המגבירים את פגיעותם לתחלואה מווירוס עם מאפיינים יחודיים כמו אלו של הקורונה.


בנוסף, לרבים מהם ההגירה היא התנסות טראומטית ולכן הם פונים לאמונה דתית ומצטרפים לקהילות דתיות ולבתי תפילה שמספקים המשכיות תרבותית וגשר בין העולם הישן וזה החדש; אלא שבימי קורונה מקומות אלו סגורים, לא ניתן להתכנס לתפילות או להיפגש עם מנהיגים דתיים וצמצום היכולת של הדת לסייע מנטלית ומורלית עלולים להחליש את חוסנם להתמודד עם אתגרים רפואיים. לבסוף, אף כי מהגרים אינם אוכלוסייה הומוגנית הרי שלרבים, במיוחד החדשים שביניהם, הכנסה נמוכה מעמיתיהם ילידי המקום בעלי כישורים השכלתיים ומקצועיים דומים; מה עוד שמהגרים רבים נוטים להיות עצמאיים. בנסיבות של המשבר הכלכלי המלווה את הקורונה הם יהיו מהנפגעים העיקריים.

 

תצפיות אלו נחוצות לגיבוש מדיניות ייחודית לאוכלוסיית המהגרים – בארץ ובעולם – כדי להבטיח את ביטחונם האישי ולהעמיד לרשותם שירותי רווחה וסיוע כלכלי שיתאימו להם ויאפשרו להם להתמודד עם המגפה.

 

קראו פחות
ד"ר אלישבע מנקין במברגר

מאגיה כמקור היסטורי – ד"ר אביגיל מנקין-במברגר

ד"ר אביגיל מנקין-במברגר הצטרפה השנה לסגל האקדמי של החוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו. מחקרה של אביגיל מתמקד בהיסטוריה החברתית והתרבותית של יהודים בשלהי העת העתיקה ובחקר המאגיה העתיקה. מקור מרכזי למחקרה הוא ממצא של מאות קערות חרס מבבל (אזור עיראק של היום) שעל גביהן נכתבו נוסחאות הגנה עבור אדם או משפחה, ומכונות במחקר "קערות השבעה".

קרא עוד
הנוסחאות הללו כוללות בדרך כלל השבעות של שמות קדושים ומלאכים ושימוש בנוסחאות מאגיות לשם השגת מטרות שונות. הקערות שימשו בעיקר להגנה מפני שדים ומפני נזקי אדם – קללות, כישופים ונדרים. ישנן גם קערות שהיו מיועדות לשימוש רפואי, להצלחה בפרנסה, לגרימת נזק לאדם אחר, להשבחת יין ועוד. הקערות נמצאו כמעט תמיד כשהן קבורות עם פנים הקערה כלפי מטה, ובדרך כלל נטמנו במקומות שונים ברחבי הבית כמו מתחת לאסקופה או מתחת לחדרים שונים.

אביגיל למדה לתואר ראשון ולתואר שני בחוג לתלמוד בפקולטה שלנו, וכתבה תזה על "תרומתן של קערות ההשבעה לחקר התלמוד הבבלי" בהדרכתו של פרופ' מנחם כהנא. את עבודת הדוקטורט שלה "על פי הדיבור: משפט ומאגיה בספרות חז"ל ובממצאים מן התקופה" – שצמחה מתוך עניין במחקר התלמוד מול התרבות החומרית, ובחקר חיי היומיום של יהודים בעת העתיקה – היא כתבה באוניברסיטת תל אביב (2019), בהדרכתם של פרופ' גדעון בוהק ופרופ' ישי רוזן-צבי. לאחר מכן אביגיל הייתה עמיתה בתוכנית עמיתי מרטין בובר באוניברסיטה העברית. בימים אלו היא מעבדת את גרסת הספר של הדוקטורט, שעתיד לראות אור בהוצאת יד בן-צבי.
 

בעבודתה טענה אביגיל כי בספרות היהודית העתיקה ישנו קשר הדוק ומפתיע בין משפט ומאגיה: מצד אחד, הקערות המאגיות רוויות בשפה משפטית ובלשון שטרות, ומנגד, מונחים הלכתיים מספרות חז"ל טעונים לא פעם במשמעויות מאגיות. אביגיל טוענת כי שבירת המחיצות בין מאגיה למשפט יכולה להביא להבנה מורכבת ועשירה יותר של החברה היהודית העתיקה – החל בהבנה מקומית של מושגי יסוד כמו שבועה, נדר ושטר; דרך הבנה של מבנים חברתיים כמו המשפחה, הקהילה וההנהגה הרבנית; וכלה בחשיבה רחבה יותר על המבנה המרובד של החברה היהודית בבבל. דוגמה לכך אפשר למצוא במאמר שאביגיל פרסמה שבו היא דנה בזהותם של כותבי הקערות. לטענתה, דרך ההתעמקות בלשון הקערות ובהיבט החומרי שלהן, אפשר ללמוד שכותביהן היו בעלי ידע ייחודי המתאים לשכבה מקצועית משכילה ומגוונת של סופרים, וכי לא נכון לזהות את הקערות עם מכשפים שפעלו בשולי החברה.

בימים אלו אביגיל עוסקת בפרויקט מחקר שנוגע בשימוש במקורות המאגיים כמקור ללימוד היסטוריה חברתית של יהודים בשלהי העת העתיקה. במחקרה הנוכחי היא בוחנת את חיי היומיום של יהודים בבבל, היחס בין קבוצות יהודיות לקבוצות לא יהודיות, וכן סמכות רבנית וקיומן של אליטות שאינן רבניות.
בשנת הלימודים הבאה (תשפ"ג, 2022/23) אביגיל תהיה חברה בקבוצת מחקר במרכז מנדל סכוליון שתעסוק ב"מיפוי מחדש של אליטות בשלהי העת העתיקה: יהודים, נוצרים ופגאנים" יחד עם ד"ר אבנר אקר, פרופ' מארן ניהוף וד"ר יקיר פז.

 

קערת השבעה, מוזיאון הפרגמון בברלין

 

קראו פחות
אלעד אייזן

כיצד שפות רוכשות צלילים חדשים? – המודל הסטטיסטי של אלעד אייזן

מה עושים עם תואר בבלשנות? שאלנו את אלעד אייזן – מוסמך הפקולטה שלנו וחתן פרס פולונסקי ליצירתיות ולמקוריות במדעי הרוח לשנת 2020 בקטגוריית תלמדי המחקר – מהי בלשנות, מה לומדים בחוג לבלשנות ומה בעצם עושה הבלשן.

קרא עוד
את דרכו האקדמית החל אלעד בפקולטה שלנו, בחוג לבלשנות ובחוג ללשון העברית ולשונות היהודים. הוא התעניין במיוחד בבלשנות היסטורית ובטיפולוגיה, תחומים שחוקרים איך שפות משתנות, עד כמה שפות יכולות להיות שונות זו מזו, ומה יכול לגרום לשתי שפות שהתפתחו במרחק של מאות שנים ואלפי קילומטרים זו מזו לחלוק קווי דמיון מפתיעים.

״השפה היא פלא״, אלעד מספר. ״אנחנו משתמשים בה בכל יום, וסומכים על המילים שיתווכו נאמנה את מחשבותינו ורגשותינו אל מול הזולת. אבל ברגע שיורדים קצת לעומקם של הדברים, אנחנו מגלים שהמילים הן בריות הפכפכות, והשפה רחוקה מלהיות יציבה – כל פן בה יכול להשתנות. אנחנו רואים את זה בטקסטים עתיקים כמו גם בישראל של המאה ה-21: בלי התרעה מוקדמת, מילה הופכת את משמעותה, מין דקדוקי חדש נולד, מבטא מסוים נהיה מקושר למעמד ומתחיל לשאת משמעות חיובית או שלילית בעיני הדוברים. והדינמיות הזו מרתקת אותי.״

בתואר הראשון אלעד נחשף להרבה שפות ובחר להתמקד בשפות השמיות, ובייחוד בארמית החדשה – דיאלקטים מודרניים שהתפתחו מהארמית שדוברה במזרח התיכון לפני אלפיים שנה, ומדוברים כיום בעיקר בקרב יהודים ונוצרים יוצאי כורדיסטן. בתואר השני הוא המשיך לעסוק בשפות האלה, אבל בסופו של דבר בחר לכתוב עבודת תזה תחת עדשה רחבה יותר, במסגרת פרויקט מחקר טיפולוגי על הגאים שאולים בשפות העולם. בפרויקט חברים פרופ' איתן גרוסמן מהאוניברסיטה העברית ופרופ' סטיבן מורן מאוניברסיטת נשאטל, שהנחו את אלעד בכתיבת התזה, וכן ד״ר דמיטרי ניקולייב מאוניברסיטת סטוקהולם.

מחקרם בוחן סוג מסוים של שינוי לשוני, שבו שפות רוכשות הגאים – עיצורים ותנועות – דרך שאילה של מילים משפה אחרת. כך למשל, העיצור צ׳ חדר לעברית המודרנית דרך מילים זרות, דוגמת המילה ״צ׳יפס״, שנשאלה מאנגלית. במסגרת התזה שלו אלעד פיתח מודל סטטיסטי המתאר את התהליך, וביקש להגדיר מהי ״שְאילוּת״ (borrowability) של הגאים, וכיצד אפשר למדוד אותה.

כיום אלעד הוא בלשן בחברת AI21 Labs, שמפתחת כלי AI (בינה מלאכותית) בתחום הקריאה והכתיבה, ויש בה נציגות לא מבוטלת של חוקרים מהאוניברסיטה העברית: הפרופסורים אמנון שעשוע, שי שלו-שוורץ ועמרי אבנד, מבית הספר להנדסה ולמדעי המחשב. אחרי שנים רבות בחוגי מדעי הרוח, אלעד שמח להיפגש עם חוקרים מדיסציפלינות שונות ולרכוש כלים חדשים מעולמות הבלשנות החישובית ולמידת המכונה (machine learning).

אלעד זכה בפרס פולונסקי ליצירתיות ולמקוריות במדעי הרוח לשנת 2020. פרסי פולונסקי היוקרתיים מוענקים באוניברסיטה העברית מזה כחמש עשרה שנים באדיבותה של קרן פולונסקי ולאור חזונו של ד״ר לאונרד פולונסקי. הפרסים מוענקים מדי שנה באוניברסיטה העברית לחוקרים, לבתר-דוקטורנטים ולתלמידי מחקר בכל תחומי מדעי הרוח, שמפגינים יכולות מחקריות גבוהות בכל התחומים ההומניסטיים.

בשנים האחרונות נקודות ההשקה בין מדעי הרוח והמדעים המדויקים הולכות ומתרבות, ואנחנו שומעים על יותר ויותר על מחקרים במדעי הרוח הדיגיטליים ועל חוקרים שמשלבים שיטות מחקר יצירתיות, מקוריות וחישוביות בחקר מדעי הרוח. אלעד מקווה להרחיב את המחקר בתחומי מדעי הרוח הדיגיטליים ולשלב בין מחקר הומניסטי לשיטות חישוביות במטרה להעמיק ולקדם את היכולת שלנו לחקור את השפות האנושיות באמצעים כמותיים.

 

קראו פחות