פרופ׳ רונית ריצ׳י למדה לתואר ראשון ולתואר שני באוניברסיטה העברית בחוג ללימודים הודיים, איראניים וארמניים ובחוג לפסיכולוגיה, והחליטה להתמקד בלימודי אינדונזיה, ובעיקר בהיסטוריה ובספרות. היא המשיכה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת מישיגן בארצות הברית, ואחרי תקופה משמעותית של לימודים ועבודה בארצות הברית, בסינגפור ובאוסטרליה היא שבה לישראל ב-2013 ומאז היא מלמדת על אינדונזיה בפקולטה, וממשיכה במחקרה שמתמקד באספקטים שונים של ספרות כתבי יד שנכתבו במלאית ובג׳אווית במאות ה-18 עד ה-20, בתהליכים הטקסטואליים של הפצת האסלאם באינדונזיה, ובהיסטוריה של ההגליה בתקופה הקולוניאלית.

מחקרה שזכה למימון  ה-ERC יעסוק בתרגומים אינטרלינאריים – ז׳אנר דו לשוני הכולל טקסט בשפת המקור ותרגומו, מילה במילה, הנכתב בין השיטין. תרגומים כאלו מוכרים מתרבויות שונות ברחבי העולם מזה מאות רבות של שנים, למרות שהם כמעט ולא נחקרו. הדגש בתרגומים אלו הוא על דיוק ופירוט שחושף מקרוב את מעשה התרגום ואת הבחירות הבלתי נמנעות שכרוכות בו.

תרגומים מסוג זה יספקו למחקר מסגרת תיאורטית ומתודולוגית להבנת תהליכים ומפגשים אינטלקטואלים, ספרותיים, בין דתיים ולשוניים כפי שהשתקפו בעמוד הדו לשוני שבו שתי שפות  – ועמן שתי תרבויות, דתות ותפיסות עולם – נפגשות, נוגעות לא-נוגעות, מתמזגות, מתכנסות פנימה, מתרחקות, משתנות, או מאמצות זהות חדשה.

המחקר יתמקד בתרגומים אינטרלינאריים מהמאות ה-16 ועד ה-20 מהמרחב האינדונזי-מלאי, אזור המתפרש על פני אינדונזיה, מלזיה, ברוניי, סינגפור, דרום תאילנד ודרום הפיליפינים של היום. באזור זה – מהמגוונים לשונית ותרבותית בתבל – התקבלו ועברו לוקליזציה מסורות טקסטואליות של ההינדואיזם, בודהיזם, קונפוציאניזם, נצרות ואסלאם, לעתים קרובות באמצעות ובזכות המודל האינטרלינארי.

בנוסף להיבט ההיסטורי-פילולוגי, המחקר כולל גם בחינה של פרקטיקה עכשווית של שימוש בטקסטים אינטרלינאריים ללימוד ערבית ודת האסלאם במערכת החינוך המוסלמית-מסורתית במרחב האינדונזי-מלאי.

מטרת המחקר להאיר מסורת תרגום מורכבת ועשירה באזור שכמעט ואיננו נכלל במחקרי תחום "לימודי התרגום", להבין את הקשרים המסועפים בין מסורת זו למסורות דתיות וספרותיות גלובאליות, ולהציע כלים קונצפטואליים ומתודולוגיים חדשים שישמשו בחקר התרגום בפינות נוספות של העולם.

חלק משמעותי מתקציב המענק יינתן כמלגות לתלמידי מחקר מצטיינים בשלבים שונים (מ"א, דוקטורנטים, בתר-דוקטורנטים) שישתתפו בפרויקט. המענק יאפשר בין היתר בניית מאגר מידע של תרגומים אינטרלינאריים מרחבי האזור, שיאפשר מיפוי ראשון מסוגו של תפוצה גיאוגרפית, כרונולוגיה, סוגי טקסטים ומחברים של התרגומים, על בסיס קטלוגים, אתרי אינטרנט ועבודת שדה של משתתפי הפרויקט.

מארן פעילה כעורכת אסופת מאמרים, סדרות ספרים, כתבי עת ולקסיקון לעת העתיקה ולראשית הנצרות. היא עורכת של "מחקרי ירושלים במחשבת ישראל" ויסדה סדרת ספרים בשם "תרבות, דת ופוליטיקה בעולם היווני-רומי".

לאתר האישי של פרופ' מארן ניהוף לחצו כאן.

״השפה היא פלא״, אלעד מספר. ״אנחנו משתמשים בה בכל יום, וסומכים על המילים שיתווכו נאמנה את מחשבותינו ורגשותינו אל מול הזולת. אבל ברגע שיורדים קצת לעומקם של הדברים, אנחנו מגלים שהמילים הן בריות הפכפכות, והשפה רחוקה מלהיות יציבה – כל פן בה יכול להשתנות. אנחנו רואים את זה בטקסטים עתיקים כמו גם בישראל של המאה ה-21: בלי התרעה מוקדמת, מילה הופכת את משמעותה, מין דקדוקי חדש נולד, מבטא מסוים נהיה מקושר למעמד ומתחיל לשאת משמעות חיובית או שלילית בעיני הדוברים. והדינמיות הזו מרתקת אותי.״

בתואר הראשון אלעד נחשף להרבה שפות ובחר להתמקד בשפות השמיות, ובייחוד בארמית החדשה – דיאלקטים מודרניים שהתפתחו מהארמית שדוברה במזרח התיכון לפני אלפיים שנה, ומדוברים כיום בעיקר בקרב יהודים ונוצרים יוצאי כורדיסטן. בתואר השני הוא המשיך לעסוק בשפות האלה, אבל בסופו של דבר בחר לכתוב עבודת תזה תחת עדשה רחבה יותר, במסגרת פרויקט מחקר טיפולוגי על הגאים שאולים בשפות העולם. בפרויקט חברים פרופ' איתן גרוסמן מהאוניברסיטה העברית ופרופ' סטיבן מורן מאוניברסיטת נשאטל, שהנחו את אלעד בכתיבת התזה, וכן ד״ר דמיטרי ניקולייב מאוניברסיטת סטוקהולם.

מחקרם בוחן סוג מסוים של שינוי לשוני, שבו שפות רוכשות הגאים – עיצורים ותנועות – דרך שאילה של מילים משפה אחרת. כך למשל, העיצור צ׳ חדר לעברית המודרנית דרך מילים זרות, דוגמת המילה ״צ׳יפס״, שנשאלה מאנגלית. במסגרת התזה שלו אלעד פיתח מודל סטטיסטי המתאר את התהליך, וביקש להגדיר מהי ״שְאילוּת״ (borrowability) של הגאים, וכיצד אפשר למדוד אותה.

כיום אלעד הוא בלשן בחברת AI21 Labs, שמפתחת כלי AI (בינה מלאכותית) בתחום הקריאה והכתיבה, ויש בה נציגות לא מבוטלת של חוקרים מהאוניברסיטה העברית: הפרופסורים אמנון שעשוע, שי שלו-שוורץ ועמרי אבנד, מבית הספר להנדסה ולמדעי המחשב. אחרי שנים רבות בחוגי מדעי הרוח, אלעד שמח להיפגש עם חוקרים מדיסציפלינות שונות ולרכוש כלים חדשים מעולמות הבלשנות החישובית ולמידת המכונה (machine learning).

אלעד זכה בפרס פולונסקי ליצירתיות ולמקוריות במדעי הרוח לשנת 2020. פרסי פולונסקי היוקרתיים מוענקים באוניברסיטה העברית מזה כחמש עשרה שנים באדיבותה של קרן פולונסקי ולאור חזונו של ד״ר לאונרד פולונסקי. הפרסים מוענקים מדי שנה באוניברסיטה העברית לחוקרים, לבתר-דוקטורנטים ולתלמידי מחקר בכל תחומי מדעי הרוח, שמפגינים יכולות מחקריות גבוהות בכל התחומים ההומניסטיים.

בשנים האחרונות נקודות ההשקה בין מדעי הרוח והמדעים המדויקים הולכות ומתרבות, ואנחנו שומעים על יותר ויותר על מחקרים במדעי הרוח הדיגיטליים ועל חוקרים שמשלבים שיטות מחקר יצירתיות, מקוריות וחישוביות בחקר מדעי הרוח. אלעד מקווה להרחיב את המחקר בתחומי מדעי הרוח הדיגיטליים ולשלב בין מחקר הומניסטי לשיטות חישוביות במטרה להעמיק ולקדם את היכולת שלנו לחקור את השפות האנושיות באמצעים כמותיים.