חותמות יהודיות ותרבות חומרית באימפריה הגרמנית בימי הביניים – ד"ר אנדראס לנרץ

מחקריו של ד"ר אנדראס לנרץ – עמית מרטין בובר במדעי הרוח והחברה וחוקר בתחום ההיסטריה היהודית בימי הביניים – מלמדים אותנו על חייהם של היהודים בצפון אירופה בימי הביניים, ובמיוחד על האופים, החייטים, עושי השופרות, הקצבים, הצורפים, יצרני הקוביות ואפילו בוני מלכודות עכברים!

אנדראס לנרץ הוא היסטוריון חברתי-תרבותי שחוקר את חיי היום יום של יהודי צפון אירופה בימי הביניים. הוא למד היסטוריה, פילולוגיה ויידיש באוניברסיטת טריר בגרמניה. לימודי היידיש פתחו בעבורו צוהר לתרבות ולהיסטוריה היהודית, ועוררו את סקרנותו להקדיש את המשך לימודיו לחקר התרבות הזו.   

אנדראס כתב את עבודת הדוקטורט שלו במכון אריה מיימון שבאוניברסיטת טריר, בהנחייתם של פרופ׳ אלפרד הברקמפ ופרופ׳ לוקס קלמנס, בנושא ״חותמות יהודיות באימפריה הגרמנית בימי הביניים״. עבודתו שילבה היסטוריוגרפיה ימי ביניימית כללית והיסטוריוגרפיה יהודית עם חקר התרבות החומרית. בעבודתו הוא הראה שהיהודים לא נזקקו לחותמות לצרכים פנים קהילתיים מכיוון שהם חתמו על מסמכים שונים בעברית (בין אם על חוזים כלכליים או על שטרות גט, כתובות וכיוצא באלה). אבל כאשר הם היו צריכים לחתום על מסמכים וחוזים עם הנוצרים, הם נדרשו לחותמות כפי שהיה נהוג בגרמניה בעת ההיא, ולעיתים הם אף הוסיפו לחותמות הרשמיות גם את חתימותיהם בעברית. אנדראס הראה גם שהשימוש בחותמות בקרב יהודים אמידים התפתח במקביל לצורך בחותמות אצל שכניהם העירוניים. אחת השאלות המרכזיות שהעסיקו אותו הייתה כיצד נוצרו החותמות האלה, האם בידי בעלי מלאכה יהודים או נוצרים.

שאלה זו הובילה את אנדראס למחקרו הנוכחי שמתמקד בבעלי מלאכה ואמנים יהודים בצפון אירופה בימי הביניים. איך למדו היהודים את האמנויות שלהם? איזה סוג של שתוף פעולה היה בינם ובין שכניהם הנוצרים? באילו מקצועות הם עסקו ומדוע? ראשיתו של מחקר זה בהצטרפותו של אנדראס לקבוצת המחקר של ה-ERC ״מעבר לאליטה: חיי יום יום של יהודים באירופה הצפונית בימי הביניים״ בראשות פרופ׳ אלישבע באומגרטן. העבודה המשותפת עם חברי וחברות הקבוצה אפשרה לו להעמיק את ידיעותיו על חיי היום יום של יהודי אשכנז, והקנתה לו כלי מחקר חדשים לרבות היכולת לקרוא ולפרש מקורות עבריים מהתקופה.

ספרו של אנדראס על החותמות היהודיות יצא לאור בגרמנית ממש בימים אלו (נובמבר 2020) והוא כבר טורח על כתיבת ספרו החדש על בעלי המלאכה והאמנים היהודים בצפון אירופה בימיי הביניים.

 

אולי יעניין אותך גם

ד"ר אורלי לואיס

בין חקר הידע והיווצרותם של רעיונות חדשים לשחזור הממצאים המדעיים של הרופאים בעולם העתיק – ד"ר אורלי לואיס

ד"ר אורלי לואיס מצטרפת לסגל הפקולטה שלנו כמרצה בכירה בחוג ללימודים קלאסיים וכראש התוכנית הרב-תחומית במדעי הרוח. היא חוקרת את ההיסטוריה של הרעיונות ביוון וברומא בכל הנוגע לגוף, לנפש, לבריאות ולחולי. 

קרא עוד

אורלי לואיס החלה להתעניין בהיסטוריה של הרפואה דרך נושא המגפות. עוד בלימודיה לתואר הראשון הוביל אותה קורס אודות מגפות בהיסטוריה להתעמק בכתבי הרפואה העתיקים. היא הסתקרנה מהעושר הרעיוני בכתבים הללו במגוון תחומים: תנועת הדם, אוויר ומזון בגוף, טבעם של תהליכים מחלתיים, וההשפעה של טיפולים שונים על כל אלו.

לאחר השלמת התואר הראשון והשני באוניברסיטת תל אביב אורלי שהתה שש שנים במכון ללימודים קלאסיים באוניברסיטת הומבולדט בברלין, שם השלימה כתיבת עבודת דוקטור והשתלמות בתר דוקטורט במסגרת קבוצות מחקר שעוסקות ברפואה ובפילוסופיה בעולם העתיק. היא חזרה לישראל והמשיכה במחקרה כעמיתה בתוכנית מרטין בובר במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה העברית.

המחקר של אורלי מתמקד ברעיונות העתיקים על אנטומיה, פיזיולוגיה ודיאגנוסטיקה, ובקשר בין תחומי הרפואה הללו. היא מבקשת להבין כיצד אנשי העבר חקרו והסבירו את הטבע, ובעיקר את הגוף החי. אורלי חוקרת לא רק את הידע עצמו אלא גם מדוע הידע משתנה וכיצד נוצרים רעיונות מדעיים חדשים. בהקשר זה היא בוחנת כיצד תאוריה, מחקר אמפירי ועשייה קלינית הזינו זה את זה והובילו להסברים שונים של הגוף החי ושל מחלות והטיפול בהן.

אחד מנושאי המחקר העיקריים שלה הוא התורה והפרקטיקה לאבחון באמצעות הדופק ביוון ורומא. היא ממפה ומפרשת את האופן שבו סיווגו הרופאים העתיקים את הדופק (לדוגמה, לפי מדדים של גודל, מלאות וריקנות, קשיחות העורקים ועוד). כמו כן היא בוחנת כיצד סיווגים אלו השתנו לאור רעיונות חדשים על גוף ונפש, וכיצד ישמו הרופאים את תורת הדופק בעת אבחון חולים. ספרה, שעוסק בראשית המחקר על מערכת כלי הדם והנשימה ביוון העתיקה, זכה בפרס האקדמיה הבין לאומית להיסטוריה של המדע.

אורלי מתמקדת גם ברעיונות האנטומים בעת העתיקה. הידע האנטומי בעת ההיא היה בתהליך התעצבות, כך שכל רופא תיאר את מבנה הגוף וחלקיו באופן שונה מעמיתיו וכתוצאה מכך, במקום תורה אנטומית אחת היו למעשה אנטומיות רבות ומגוונות.

בשנים האחרונות אורלי מקדמת שיח ושיתוף פעולה פורה וייחודי עם חוקרים מתחומי הרפואה בארץ ובחו"ל ופיתחה שיטה לשחזור הממצאים המדעיים שעליהם התבססו הרופאים העתיקים. הודות למימון נדיב ממועצת המחקר האירופאית (ERC) היא הקימה קבוצת מחקר שמתחילה כעת ליישם באופן שיטתי ונרחב את המודל הבין תחומי והחדשני הזה. הקבוצה כוללת היסטוריונים וקלסיקאים כמו גם מומחי אנטומיה מודרנית מבית הספר לווטרינריה ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, ומומחים בתחום הדיגיטל. יחד הם מנתחים מזוויות שונות את הכתבים, משחזרים באופן מעשי את הידע שתועד בהם ומפתחים אטלס דיגיטלי אינטראקטיבי, שיציג את האנטומיות השונות בתלת-ממד ויציע כלי ניתוח ומחקר מתקדמים.

 

 

קראו פחות
אילוסטרציה

מוסיקה יהודית - תאולוגיה ופוליטיקה? ד"ר אסף שלג

ד״ר אסף שלג, מוסיקולוג ופסנתרן, מהחוג למוסיקולוגיה, מתמחה במוסיקות של היהודים במאה העשרים.

קרא עוד

מחקרו הנוכחי עוסק באופן שבו תכנים תיאולוגיים שהולאמו בתרבות העברית והישראלית חדרו והכתימו את הנרטיבים המוזיקליים של מלחינים בישראל במחצית השנייה של המאה העשרים. לכאורה מדובר בתמהיל מוכר של פוליטיקה ותיאולוגיה, אולם מנעד היצירות שנכתבות במחצית השנייה של המאה העשרים בישראל תיעד הלכה למעשה את דהייתה של התרבות העברית ושיבתה לקנבס הרחב של תרבות יהודית מודרנית. בעוד שיבה מעין זו במעגלים פוליטיים מקומיים הייתה כרוכה בטריטוריאליזם (שבהדרגה קיבל צביון משיחי), השיבות הדיאליקטית לתרבויות גלותיות יהודיות מאירופה, מצפון אפריקה ומהמזרח הקרובה התנתקו מכל מאפיין טריטוריאלי לטובת המרכיבים התרבותיים שהודחקו בשיח על העבריות, לרבות האתניזציה של הזהות האשכזנית. בראשית המאה העשרים ואחת הפניות לתרבויות גלותיות יהודיות תהפוכנה למסס רב קולי שאוצר המילים המוזיקלי-סמיוטי שלו יבשרו על קריסתה של פוליטיקת הזהויות היהודית-ישראלית.

מחקר זה הוא המשך לספרו הקודם של שלג (Jewish Contiguities and the Soundtrack of Israeli History, Oxford University Press, 2014) שזכה בפרס אנגל לחקר המוסיקה העברית לשנת 2015, ובפרס שניצר מטעם האיגוד האמריקאי למדעי היהדות (AJS) לשנת 2016.

 

קראו פחות
ד"ר יוסי זיידנר

נא להכיר: "טיפוס אדם נשר רמלה" (טיפוס אדם קדמון "חדש") – ד"ר יוסי זיידנר

ד"ר יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה וצוותו גילו באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה" מאובן אנושי, ששרידיו זוהו על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב (פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג) כטיפוס חדש של אדם קדמון! שרידי המאובן הובילו להתפתחויות חדשות בחקר האבולוציה והם מציעים פתרון לתעלומה בהיסטוריה של האדם.

קרא עוד

הממצאים החדשים התפרסמו ב-24 ביוני 2021 בשני מאמרים מקבילים בכתב העת Science. תגלית המאובן יוצאת דופן מאחר שעד כה לא עלה בדעתם של החוקרים שלצדו של ההומו ספיינס הקדום הסתובבה בארץ ישראל קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית. התגלית והממצאים שנמצאו בקרבתה פותחים לנו צוהר בזמן ומאפשרים לנו לדעת יותר על אורח חייו ותרבותו של האדם הקדום ה"חדש", שהיו קרובים מאוד לאלו של ההומו ספיינס.

האדם הקדום ה"חדש" מכונה "טיפוס אדם נשר רמלה" על שם מקום גילויו (אתר מפעל המלט נשר שליד רמלה). הוא חי עד לפני 130 אלף שנה, וחולק כמה תכונות עם האדם הניאנדרטלי וגם עם בני אדם קדומים יותר דוגמת ההומו ארקטוס. עם זאת, הוא שונה מאוד מהאדם המודרני בשל מבנה גולגולת אחר לחלוטין. החוקרים שהשתתפו במחקר סבורים שקבוצת האדם הקדום שהגלתה היא אוכלוסיית המוצא שממנה התפחו מרבית אוכלוסיית האדם בתקופת הפלייסטוקן התיכון, כולל הניאנדרטליים מאירופה.

יוסי חקר את הממצאים שנמצאו ליד המאובן, ובמיוחד את כלי הצור שהתגלו באתר החפירות, ומצא ש"אדם נשר רמלה" היה צייד מחונן שהשתמש באותן שיטות וטכנולוגיות לייצור כלי צור כמו ההומו ספיינס שחי באזור באותה התקופה. האדם הקדום ה"חדש" ניחן גם ביכולת לייצר כלים מתוחכמים ומודרניים שעד כה זוהו רק בזיקה לקבוצות אדם שנחשב למפותח יותר מבחינה אבולוציונית – האדם המודרני או אדם הניאנדרטלי. כלומר, הדמיון בשיטות יצור הכלים מעיד ששתי הקבוצות קיימו קשרים תרבותיים קרובים כאן בארץ ישראל, אחרת אי אפשר היה להגיע לאותו דמיון ביצור כלי הצור. סביר להניח ששתי הקבוצות היו באינטראקציה קרובה, ישבו זו לצד זו ולמדו זו מזו.

יוסי זיידנר

לתקצירי המאמרים באתר Science:

Middle Pleistocene Homo behavior and culture at 140,000 to 120,000 years ago and interactions with Homo sapiens

A Middle Pleistocene Homo from Nesher Ramla, Israel

 

קראו פחות