ההרגל לשרטט לעצמם תרשימי עץ היררכיים בשולי הספרים שקראו ובטיוטות ששרבטו לעצמם.דרך ההערות הקטנות ששרבטו בשולי הדף, היא משחזרת את תהליכי החשיבה, היצירה והניתוח של אנשי ימי הביניים. בעזרת סריקה ממושכת של מאות כתבי יד מכל רחבי אירופה, תעתוקם, ניתוחם ובעזרת ניתוחים סטטיסטיים, היא ממפה את ממדיה המפתיעים של התופעה, את דפוסי השימוש בה, את החופש והיצירתיות שהפגינו המשתמשים בה ואת השימושים השונים שלה בתיאולוגיה, לוגיקה, דקדוק, שירה, רפואה ומשפט.

ד"ר טלי סגל כתבה עבודת דוקטור בהנחיית פרופ' אריאל הירשפלד מהחוג לספרות עברית. במקביל היא חינכה ולימדה ספרות בבית הספר "יחד" בשכונת ג'סי כהן בחולון, ובבית הספר "עינות ירדן" בקיבוץ עמיר. כמורה לספרות נתונה לה הזכות לגלות עם התלמידים, שנה אחר שנה, את היופי והמשמעויות הכמוסים בשורות נפלאות כמו: "היא לבשה שמלה חומה ועיניה החומות היו חמות ולחות" (פנים אחרות, ש"י עגנון); "הניח הירשל ראשו על כפות המנעול והתחיל בוכה" (סיפור פשוט, עגנון); "אולי תחשוב על שני דברים או יותר./ אחר כך הכל יעבור ותהיה גביש טהור./ אחר כך אהבה [...] טפש מי שמניח לשמש לשקוע כרצונה./ היא תמיד מקדימה לנדוד מערבה אל האיים". (אתה בודאי זוכר, דליה רביקוביץ).

על הקשר בין חינוך לספרות, כלומר על ייחוס ערך מוסרי ללימודי ספרות, נכתב רבות מימי אפלטון ביוון העתיקה ועד ימינו אנו. בעבודתה מציגה טלי את גישתה של הפילוסופית הנאו-אריסטוטלית מרתה נוסבאום ובעיקר (ובמידה רבה, כניגוד לגישתה של נוסבאום), את המחשבה ההרמנויטית והאתית של הפילוסוף עמנואל לוינס, שממנה היא ביקשה  לגזור הלכה להוראת ספרות היום, ולדון במשמעויותיה האתיות.

בעבודתה היא מצאה שבזמן הקריאה יחד בכיתה מתהווה זמן ייחודי, זמן של "חדות ההווה" במושגיו של לוינס, הרואה בספרות "אופן של היותנו". הספרות מאפשרת אפוא היענות לממדים הקטנים, העדינים והנסתרים בנפשו של אדם; ועיסוק בקטן, במוחבא ובנסתר; כמו כן היא מציעה פרספקטיבה ההולמת במיוחד את מידותיו של ילד. שיעור הספרות הוא מרחב שבו גם המלמול עשוי להישמע, כמו גם מה שהוא שבור ולא רהוט בתוך עולם שגס בהם ברגיל. כל אלה מוכלים בשיעור ספרות ומקבלים בו תוקף ומשמעות.  

מאז השלמת כתיבת עבודת הדוקטורט, טלי ממשיכה לעסוק הלכה למעשה בספרות, חינוך והוראה; היא מרצה במחלקה לספרות בסמינר הקיבוצים ושותפה ביוזמה חדשה לכתיבת יחידות הוראה לחטיבות הביניים מטעם המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך והמפקחת על לימודי הספרות.  

ד"ר רננה קידר משלבת בין עולם הרוח של הספרות, שיטות חישוביות ותחום המשפט. את התואר הראשון היא השלימה באוניברסיטת תל אביב בחוגים למשפטים ולמדע המדינה. לאחר ששימשה כפרקליטה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, היא התחילה תואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב ובהמשך התקבלה ללימודי מאסטר במשפטים ולדוקטורט בספרות באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב. בסופו של דבר היא בחרה לשלב ספרות ומשפט ולכתוב את עבודת הדוקטור שלה בספרות השוואתית בנושא השינויים שחלו בתפיסות צדק בעקבות פשעי זוועה המוניים. עם שובה ארצה, רננה שימשה עמיתת מחקר בתר-דוקטורט במרכז מינרבה לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ובתוכנית עמיתי בובר במדעי הרוח והחברה.

רננה חברה לאחרונה לד"ר עמרי אבנד מהחוג למדעי הקוגניציה ולפרופ' עמית פינצ'בסקי מהמחלקה לתקשורת במטרה לבנות יחד אלגוריתם ראשון מסוגו, כלי שיידע "להאזין" לכמות חסרת תקדים של עדויות השואה ולחלץ מהן בצורה שיטתית סכמות נרטיביות, דפוסים ומבנים משותפים. אם הם יצליחו, הכלי שלהם יוכל לזהות גם חריגה מאותם דפוסים וכך לזהות טראומות בסיפורים ובעדויות. מחקרם זכה לאחרונה במענק מחקר מטעם מרכז CIDR לטיפוח שותפויות חוצות דיסציפלינות ולקידום פעילות מוגברת בתחום מדע הנתונים באוניברסיטה העברית.

הכלי שבפיתוח יוכל לחשוף תובנות חדשות ולחלול מהפכה של ממש בתחום המשפט  באמצעות topic modeling, שיטה שרננה כבר יישמה בהצלחה בניתוח עדויות ממשפט אייכמן ועתה תיושם בקורפוס גדול יותר של טקסטים. מטרת השימוש באלגוריתם להקשיב לכל סיפורי העדויות, שאם לא היו מוזנות למחשב לא היו נשמעות כלל ולא היו זוכות לקשב משפטי.

האלגוריתם יידע לזהות חריגה מבנית וכאן חשיבותו. אפשר לרתום אותו כדי לחזור לטקסטים ולהבין בהם את הדפוסים. הדפוסים עדיין מצריכים ניתוח באמצעות חשיבה ביקורתית וקריאה פרשנית של הנתונים, וכאן כבר נכנס לתמונה החוקר עצמו.