נועם מזרחי עשה את תאריו האקדמיים באוניברסיטה העברית, ויצא להשתלמויות בתר-דוקטורטיות באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית ובאוניברסיטת גטינגן בגרמניה. הוא חוקר את הספרות העברית הקדומה שנשמרה במקרא ובספרות הסובבת אותו שנכתבה בימי הבית השני, ובמיוחד את מגילות מדבר יהודה. במחקריו הוא משלב בין היבטי הנוסח, הלשון, הספרות והעולם הרעיוני של הטקסטים העתיקים כדי להתחקות אחר הדינמיות של העולם התרבותי שהתפתח בעת העתיקה ואשר בדרכים רבות (ולעתים גם עקלקלות) ממשיך להזין גם את תרבותנו היום. לו נשאל "מה תרצה להיות כשתהיה גדול?" בבואו ללמוד באוניברסיטה (לפני יותר מעשרים שנה) הוא לא היה מעלה על דעתו שהתשובה תהיה חוקר מקרא ומגילות, אך מסתבר שלחיים בכלל וללימודים בפרט יש דינמיקה משלהם, שאינה תמיד צפויה מראש.

בדיוק באותן השנים שבהן הוא עשה את ראשית צעדיו לתואר ראשון חל שלב מכריע ואינטנסיבי בתולדות מפעל הפרסום של מגילות מדבר יהודה. הייתה זו תקופת שיא בפעילות המדעית סביבן ובהתרגשות העולמית שהיא עוררה. עבורו הייתה זו הזדמנות נדירה להיחשף לראשונה לקטעי כתבים קדמונים וללמוד כיצד בעזרת מחקר קפדני וזהיר אפשר להעלות מתוכם את קווי המתאר האבודים של עולם רוחני גועש ומרתק בסתירותיו הקיצוניות.

בימים אלו, נועם מתמקד בשלושה פרויקטים עיקריים:  הוא משלים (בשיתוף עם מוזיאון ישראל) את כתיבתו של פירוש חדש לחיבור הקרוי במחקר 'פשר חבקוק', שהוא למעשה פירוש קדום על ספר חבקוק (מנביאי תרי-עשר) שנמצא בקומראן ומפעיל שיטת פרשנות מיוחדת במינה המזהה את הרלוונטיות של דברי הנביא (שפעל בשלהי ימי הבית הראשון) למציאות ההיסטורית של הפרשן (בתקופה ההלניסטית-רומית).  הפירוש נועד לפתוח צוהר לעולם המגילות לקהל הרחב; הוא מתחיל מחקר חדש (בתמיכת הקרן הלאומית למדע) על העותקים הקדומים ביותר של ספר ישעיה שנתגלו במדבר יהודה (מגילות שיש בהן כדי לשפוך אור לא רק על מסירת הנוסח של הספר אלא גם על התפתחותו הספרותית ועל התקבלותו בתרבות הספר של ארץ יהודה בעת העתיקה); והוא שקוע בכתיבת פירוש נוסף לחיבור אחר בן התקופה (גם כן בתמיכת הקרן הלאומית למדע): 'שירי עולת השבת' – חיבור ליטורגי מופלא ומסתורי מבחינות רבות, המתאר את פולחן המלאכים במקדש השמיימי. החיבור נתגלה בכעשרה עותקים (כולם מקוטעים מאוד) בין המגילות, והעמיד קשיים פרשניים רבים בפני חוקריו עד היום

אחת השאלות שמעסיקה את החוקרים היא מתי נאמרים השירים והאם הם נאמרים רק ברבעון הראשון של השנה, כלומר בין החודש הראשון בלוח השנה של קבוצות כיתתיות בימי הבית השני (שמקביל לחודש ניסן) לחודש השלישי, או שהם נאמרו בארבעה מחזורים, ואז יוצא שהשיר האחרון במחזור של הרבעון השלישי בשנה נאמר ב-28 בחודש התשיעי, המקביל לחודש כסלו בלוח העברי, ובסמוך לימי החנוכה שלנו.

אנסטסיה (נטע) ברג נולדה באודסה וגדלה בישראל מגיל ארבע. היא למדה לתואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת הארוורד, ומשם המשיכה ללימודי תואר שני ותואר שלישי בתוכנית המשותפת של ה- Committee on Social Thought והמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת שיקגו.

עבודת הדוקטור שלה נכתבה על אחדות התבונה והרגש בפילוסופיה הפרקטית של קאנט. לאחר השלמת עבודת הדוקטורט בשנת 2017  אנסטסיה הייתה פוסט דוקטורנטית באוניברסיטת קיימברידג' במשך שלוש שנים.

בנוסף למחקרה הפילוסופי על קאנט והפסיכולוגיה המוסרית, היא כותבת בימים אלו ספר בנושא מדוע אנחנו מביאים ילדים לעולם (What Are Children For?)  שמנתח את תופעת הירידה הגלובלית בשיעור הילודה ואת האמביוולנטיות הגוברת לגביי הולדת ילדים והקמת משפחה, ומציעה טיעון פילוסופי עכשווי לטענה שהבאת ילדים לעולם היא פעולה מוצדקת ואפילו טובה.

אנסטסיה ושותפתה לכתיבה, רייצ׳ל וויסמן, מראות בספרן שהבאת ילדים לעולם והקמת משפחה אינם מוצדקים רק מנקודת מבטם של הערכים השמרניים. כל השקעה ערכית – בין אם ביחסים בין אישיים, בקהילה, ביצירה אמנותית, בעבודה אינטלקטואלית או בעיסוק פוליטי – נחוצה לקיומו של הדור הבא. על כן, טיפוחו של הדור הבא (בין אם במישרין על ידי גידול ילדים או בעקיפין כדודים ודודות, מחנכים ומחנכות וכו׳) הינו האופן הבסיסי ביותר שבו אנחנו יכולים לתרום לחיים אנושיים ערכיים.

הספר נכתב בהשראת מאמר מערכת שכתבה אנסטסיה בעבור המגזין הספרותי האמריקניThe Point, שאותו היא עורכת מאז 2016. בנוסף, אנסטסיה כותבת חיבורים ומאמרי דעה לקהל הרחב.  מאמריה הופיעו בין היתר ב- New York Times, The TLS, The Los Angeles Review of Book.

>>> לאתר האישי של אנסטסיה לחצו כאן

אורטל החלה את לימודיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בחוגים לארכיאולוגיה ולהיסטוריה של עם ישראל מתוך כוונה להתמקד דווקא בהיסטוריה של עם ישראל. בסיומה של השנה הראשונה בחוג לארכיאולוגיה, היא השתתפה בחפירה לימודית בתל רחוב והוקסמה מהמחקר הארכיאולוגי – תחום שמשלב עבודת שטח ומחקר גם יחד – והבינה שמצאה את ייעודה: ארכיאולוגית חוקרת.  בהמשך, היא הייתה ממקימי המעבדה לארכיאולוגיה חישובית, שקמה בשנת 2010 במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בהובלתה של פרופ' ליאור גרוסמן.  

המעבדה לארכאולוגיה חישובית מפתחת שיטות מחקר חדשניות המבוססות על סריקת מודלים תלת ממדיים. המעבדה עוסקת בתיעוד דיגיטלי של מגוון ממצאים ארכאולוגיים – משיני דגים וגלעיני זיתים, דרך שברים קרמיים ותכשיטים, ועד לחטי פילים – ולאחר מכן מבצעת מחקר גאומטרי על הממצאים האלו. המעבדה מדגישה הטמעה ושילוב של גישות חישוביות באמצעות הוראה וטיפוח של סטודנטים בכל השלבים.

עבודת הדוקטורט של אורטל עוסקת בזיהוי "טביעת אצבע" אישית ותרבותית בתרבות החומרית, ובמיוחד בקרמיקה. כיצד עושים זאת? איך ניתן לאתר את הקדר הבודד או את התרבות שלה מיוחס כלי חרס מסוים אלפי שנים לאחר ייצורו?

אורטל התחילה את מסעה המחקרי בשאלה הבסיסית באיזה חלק בקנקן ניכרים ההבדלים בין קדר אחד למשנהו? לשם כך, היא ערכה ניסוי בשיתוף המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית באקדמיה לאמנות בצלאל. היא ביקשה מחמש סטודנטיות לקרמיקה לייצר חלק עליון של קנקן קדום, פעם אחר פעם, במשך שבוע. תוצרי הסטודנטיות נסרקו בתלת-ממד ועובדו בתוכנה ייעודית. המחקר הצליח למצוא את "טביעת האצבע" האישית של כל אחת ואחת מן הסטודנטיות  בעוד שהן עצמן לא זיהו את תוצרתן.

המחקר נערך בשיתוף עם נעמה גלובר ופרופ' עמית צורן מהמעבדה ההיברדית במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטה, ובשיתוף פרופ' ליאור גרוסמן, ראש המעבדה לארכיאולוגיה חישובית באוניברסיטה העברית.

בהמשך, אורטל העמיקה את שאלת "טביעת האצבע" וכיוונה לזיהוי תרבויות בממצא הארכאולוגי עצמו. היא חקרה (בשיתוף עם ד"ר ולנטין רו מהמכון הלאומי למחקר מדעי בפריז; ד"ר אבשלום קרסיק מרשות העתיקות; ופרופ' ליאור גרוסמן מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית) קבוצת קדרים מומחים משתי קבוצות אתניות שונות ממחוז רג'סטאן בהודו. במחקר זה, בוצעה אנליזה של קנקני מים מסורתיים. המחקר הצליח להפריד באופן אוטומטי ומובהק בין הזהות האתנית של הקדרים, וזאת ע"פ גאומטריית התוצרים שלהם. למסקנות אלה השלכות חשובות ומעניינות בניתוח ממצאים ארכאולוגיים ופרשנותם.

מחקר נוסף, שאורטל פרסמה לאחרונה יחד עם פרופ' עוזי סמילנסקי ממכון וייצמן וד"ר אבשלום קרסיק מרשות העתיקות, עוסק בזיהוי עקבות המידה המקראית 'טפח' (רוחבן של ארבע אצבעות הצמודות זו לזו) בממצאים ארכיאולוגיים. במסגרת המחקר נעשה ניתוח ממצאים משלוש קבוצות קנקני אגירה ומסחר, שיוצרו במקומות שונים בארץ ישראל במאות העשירית עד השביעית לפני הספירה (תקופה המזוהה במקרא עם תקופת ממלכות יהודה וישראל). המחקר מצא כי המשתנה היחיד המשותף בדיוק רב לשלוש הקבוצות הוא קוטר פתחי הקנקנים, ואורכו נמצא בטווח ההערכות השונות שניתנו בעבר למידת הטפח.