עוזי רבהון הוא חוקר במכון המחקר ליהדות זמננו ע"ש א. הרמן, מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו וראש התוכנית לבינלאומיות בפקולטה למדעי הרוח. עם סיום לימודיו, באמצע שנות שמונים, בחוגים לסטטיסטיקה והיסטוריה של ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, הוא הגיע למכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, שהיה המקום היחיד בישראל (ובעולם) שבו ניתן היה להתמחות בחקר הדמוגרפיה של היהודים.

במכון הוא פגש את מי שהיו ממניחי התשתית המדעית הסטטיסטית של מדינת ישראל וענקי המחקר הדמוגרפי של יהודי העולם, הפרופסורים רוברטו בקי ועוזיאל אוסקר שמלץ זיכרונם לברכה, ואת פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה שלימים הדריך אותו בעבודת המוסמך והדוקטורט.
עוזי למד במכון קורסים שהתמקדו ביהודים, ובמה שהייתה אז המחלקה לדמוגרפיה בפקולטה למדעי החברה הוא רכש את יסודות הדמוגרפיה של התפתחות אוכלוסיית העולם, תיאוריות דמוגרפיות, מדדים ושיטות חישוב.

עיקר ההתעניינות של עוזי  בדמוגרפיה של היהודים היא בהגירה, הן פנימית הן בין לאומית. הוא סיים לאחרונה לכתוב ספר (ביחד עם שותפים) על הישראלים בגרמניה. הוא חקר ופרסם מחקרים גם בנושאים נוספים לרבות המשפחה היהודית, זהות יהודית, תחזיות אוכלוסייה, יחסי ישראל-תפוצה, ואנטישמיות. מחקריו מתמקדים בעיקר בשתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, ישראל וארה"ב שבהן מתגוררים יחדיו כ-85 אחוזים מכלל 14.8 מיליון היהודים בעולם כיום.  

בשבועות האחרונים – עם התפרצות מגפת הקורונה –  עוזי חיבר מאמר קצר ובו טען שלצד קבוצות סיכון אחרות כמו מבוגרים, אנשים עם מחלות רקע, ומי שמתגוררים בקהילות צפופות, הרי שמהגרים בין לאומיים (בעולם בכלל, ולא רק יהודים) הם אוכלוסייה פגיעה נוספת.

עוזי השתמש בידע שהוא צבר במחקריו על הגירה על מנת לתאר חמישה מאפיינים טיפוסיים של מהגרים שחושפים אותם באופן יוצא דופן להידבקות בנגיף. מאפיינים אלו הם מעמדם של המהגרים, שרבים מהם מסתננים, מבקשי מקלט ובלתי חוקיים אחרים. מהגרים אלו חיים בפחד, מתחבאים, ובאופן קבוע חוששים להתגלות. בנסיבות אלו הם עלולים להימנע מבדיקות לגילוי הנגיף, וממילא ידחו ככל הניתן פניה לקבלת טיפול רפואי.

מהגרים במדינה חדשה, לפחות בזמן הסמוך להתיישבותם, אינם בקיאים היטב בשפה המקומית. לפיכך הם עלולים שלא להבין הנחיות רשמיות של דפוסי התנהגות כגון מרחק חברתי והיגיינה. כמו כן, מהגרים נוטים להתיישב בנישות אתניות, לעיתים קרובות בצפיפות ובתנאי עוני חברתי וכלכלי, המגבירים את פגיעותם לתחלואה מווירוס עם מאפיינים יחודיים כמו אלו של הקורונה.

בנוסף, לרבים מהם ההגירה היא התנסות טראומטית ולכן הם פונים לאמונה דתית ומצטרפים לקהילות דתיות ולבתי תפילה שמספקים המשכיות תרבותית וגשר בין העולם הישן וזה החדש; אלא שבימי קורונה מקומות אלו סגורים, לא ניתן להתכנס לתפילות או להיפגש עם מנהיגים דתיים וצמצום היכולת של הדת לסייע מנטלית ומורלית עלולים להחליש את חוסנם להתמודד עם אתגרים רפואיים. לבסוף, אף כי מהגרים אינם אוכלוסייה הומוגנית הרי שלרבים, במיוחד החדשים שביניהם, הכנסה נמוכה מעמיתיהם ילידי המקום בעלי כישורים השכלתיים ומקצועיים דומים; מה עוד שמהגרים רבים נוטים להיות עצמאיים. בנסיבות של המשבר הכלכלי המלווה את הקורונה הם יהיו מהנפגעים העיקריים.

תצפיות אלו נחוצות לגיבוש מדיניות ייחודית לאוכלוסיית המהגרים – בארץ ובעולם – כדי להבטיח את ביטחונם האישי ולהעמיד לרשותם שירותי רווחה וסיוע כלכלי שיתאימו להם ויאפשרו להם להתמודד עם המגפה.

את עבודת המאסטר ברק כתב במסגרת בית הספר למדעי המתמטיקה באוניברסיטת תל אביב בהנחיית פרופ' דוד לוין מבית הספר למדעי המתמטיקה ופרופ' ישראל פינקלשטיין מהמכון לארכיאולוגיה.
עבודת הדוקטורט שלו התמקדה במתמטיקה יישומית, בהדרכתו של פרופ' דוד לוין. את השתלמות הבתר דוקטורט הוא עשה בארצות הברית, במחלקה למתמטיקה באוניברסיטת דיוק וביוזמת המידע של רודס (Rhodes Information Initiative). בשנת 2020 ברק זכה במלגת דן דוד על תרומתו לחקר ההיסטוריה בשיטות חישוביות, ובמענק מיוחד מהחברה האמריקנית למתמטיקה - AMS Simons Travel Grant.

במהלך לימודיו לתואר השני התמקד ברק בעבודה מחקרית על אוריינות בתקופת המקרא. למעשה, חקר התחום בחר בו: חבר לספסל הלימודים לתואר הראשון במתמטיקה הצטרף לקבוצת מחקר של ארכיאולוגים ופיזיקאים שעסקה בחקר כתובות עתיקות באמצעים חישוביים והציע לו ולחברה נוספת להצטרף לפרויקט.

ההצעה להתמקד במחקר מתמטי שתהיה לו השלכה על ההבנת התפתחות הכתיבה בתקופת המקרא הייתה כל כך חריגה ומעניינת, וברק החליט שהוא חייב להתמקד בה.

לאחר כמה שנות מחקר והתעמקות בכתובות ובשיפור הקריאות שלהן, ברק ועמיתיו הצליחו לדייק שאלת מחקר העוסקת בבדיקה באמצעות כלים אמפיריים וחישוביים של מידת נפוצות ידע הקריאה והכתיבה במהלך תקופת בית ראשון. ממצאי המחקר מעידים באופן חד משמעי שידיעת קרוא וכתוב הייתה נפוצה בשדרת האדמיניסטרציה הצבאית וכפי הנראה גם בקרב הקצונה הזוטרה בממלכת יהודה בסוף המאה השישית.

בנוסף לחקר תקופת המקרא, ברק מתמקד בחקר סוגיות שונות שקשורות ליצירות אומנות של הציירים הגדולים. בשנים האחרונות גובר והולך השימוש בכלים אנליטיים ולא הרסניים לתיעוד יצירות ומוצגים מוזיאליים אחרים. המידע שנאסף בשיטות הצילום החדשניות הללו מאפשר לעשות אנליזה לחומרים המרכיבים את התמונה (פיגמנטים) וכן לחשוף שלבים מוקדמים יותר ביצירה (סקיצות, גירסאות מוקדמות, ציורים שנמחקו כדי להשתמש שוב בקנבאס). באמצעות מודלים מתמטיים ותכנון אלגוריתמים, ברק ושותפיו מנסים לשחזר את השכבות השונות בציורים וכן לבצע מיפוי של הפיגמנטים ללא הצורך בפגיעה פיזית ביצירות.

בימים אלו ברק עוסק הן במיפוי ההתפתחות של ידע הקריאה והכתיבה בתקופת בית ראשון ושני, הן בהקמת מעבדה לצילום היפר-ספקטרלי במדעי הרוח.
מחקרו בתחום חקר המקרא עוסק באספקטים ויזואליים (תמונות של כתבי יד) מתוך ניסיון להבין את האבולוציה שמתרחשת ב"סקריפט" וכן באספקטים טקסטואלים. הוא שואף לחלץ עדויות מדעיות להתפשטות ידע הקרוא וכתוב במרחב של ישראל הקדום באמצעות מודלים גיאומטריים, למידת מכונה ואנליזה סטטיסטית. במקביל, מטרת המעבדה לצילום היפר-ספקטרלי במדעי הרוח לייצר גישות לא הרסניות לניתוח דיו ופיגמנטים הן בציורים הן בכתובות עתיקות.

לאתר האישי של ברק לחצו כאן. 

 ההרגל לשרטט לעצמם תרשימי עץ היררכיים בשולי הספרים שקראו ובטיוטות ששרבטו לעצמם.דרך ההערות הקטנות ששרבטו בשולי הדף, היא משחזרת את תהליכי החשיבה, היצירה והניתוח של אנשי ימי הביניים. בעזרת סריקה ממושכת של מאות כתבי יד מכל רחבי אירופה, תעתוקם, ניתוחם ובעזרת ניתוחים סטטיסטיים, היא ממפה את ממדיה המפתיעים של התופעה, את דפוסי השימוש בה, את החופש והיצירתיות שהפגינו המשתמשים בה ואת השימושים השונים שלה בתיאולוגיה, לוגיקה, דקדוק, שירה, רפואה ומשפט.