רות שטרן היא דוקטורנטית בחוג ללשון העברית, מלגאית נשיא המדינה למצוינות ולחדשנות מדעית ומלגאית רוטנשטרייך בתוכנית הדוקטורנטים בבית הספר ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח. עד השנה האחרונה הייתה חברה בקבוצת הERC "התהוות העברית החדשה כמקרה בוחן של אי רציפות לשונית" EMODHEBREW בראשות פרופ' עידית דורון ז"ל, שפעילותה הסתיימה בטרם עת. היא החלה את דרכה האקדמית באוניברסיטה העברית בחוג ללשון העברית ובחוג להיסטוריה של עם ישראל, והמשיכה בה לתואר שני ולתואר שלישי בהנחיית פרופ' יעל רשף. נוסף על אלה, רות עובדת במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית.

עבודת הדוקטור של רות מתמקדת בהתגבשות מִשְׁלַב הכתיבה הרשמית בעברית החדשה. המחקר מתבסס על לשונם של מכתבים רשמיים שנשלחו לוועד הלשון או נשלחו ממנו בראשית המאה ה-20, ובודק את מקורותיו ההיסטוריים ואת תהליך ההסדרה וההאחדה שחל במשלב זה בעברית החדשה המוקדמת.

העבודה מראה שהתגבשות המשלב התאפשרה בזכות שני גורמים עיקריים: ראשית, תהליך היצירה של המשלב הרשמי בעברית החדשה התאפשר הודות לחזרה אל הדיבור בעברית, ולכן עקבותיו ניכרים בעיקר במכתבים שנכתבו בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. שנית, אמנם משלב זה היה חדש בעברית אך יצירתו התאפשרה הודות לרצף הכתיבה העברית לאורך תקופת הביניים, כשהעברית לא הייתה שפת אימו של איש. בידי הכותבים היו נתונות נוסחאות אפיסטולריות שונות שנקלטו ושימשו בעברית לאורך תקופת הביניים. נוסחאות אלה הקלו על יצירת המשלב החדש, ותפקידה של העברית החדשה היה בעיקר בהסדרתן ולא ביצירתן יש מאין.

עבודת הדוקטורט שלה נכתבה באוניברסיטת היידלברג (גרמניה). בעבודתה היא חיברה בין תשוקתה לשפות ולשירה להתעניינותה בפילוסופיה של השפה והידע ובאנתרופולוגיה. התזה שלה הוקדשה לשירתו המאוחרת של המשורר פאול צלאן. ספרה "סתום" שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלה פורסם ב-2020 בגרמנית.

קיארה מתמקדת מזה כמה שנים בספרות דרום איטלקית וסיציליאנית, ובמיוחד ביצירתו של הסופר סטאפנו דאריגו , שהתחיל את הקריירה שלו כמשורר אך המשיך בכתיבת רומן מהפכני גדול (של כמעט 1000 עמודים!) בשם ״הורצ׳ינוּס אוֹרקה״ (1975). התעניינותה המיוחדת בסיציליה נובעת מהיותה אזור גבול בין אירופה למדינות אחרות בים התיכון, שאיתן היא חולקת היבטים היסטוריים ותרבותיים משמעותיים. למעשה, המפגש המיוחד של התרבויות הנוצרית, היהודית והמוסלמית שהתרחש בסיציליה השפיע במשך הזמן על האמנות והספרות המקומית. 

לאחרונה קיארה פרסמה מאמר שדן בתפקיד האנתרופולוגיה ברומן הגדול של סטאפנו דאריגו, שהיא מתכננת להרחיבו לספר שיעסוק במושגי הטבע בספר ובספרות בכלל. הרומן של דאריגו מציג שפה איטלקית חדשה המבוססת על הדיאלקט הסיציליאני – שכולל יוונית, לטינית, צרפתית, ערבית ועוד; אך באותה השעה הוא גם מכריח אותנו לחשוב על נושא אקטואלי מאין כמותו, על משמעות הקשר שבין האדם לטבע ובין האדם לחיות, ועל צורות שונות להבין ולהסביר את מקומו של האדם בעולם.